כולנו מכירים את הדיבר השני בתורה הוא "לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה". רבים מאיתנו מעדיפים תמונה של הבבא סלי על פני תמונת נוף מרהיבה. האם לא מדובר בפסל ותמונה? האם זו לא עבודה זרה?
ראשית כל נבין את ההגדרה מתי אנחנו עוברים איסור עבודה זרה:
א. אם זו תמונה של כל הגוף ולא תמונת פנים בלבד
ב. אם התמונה מובלטת עם נפח, ולא כמו היום שמדובר בהדפסה על נייר שטוח.
ולכן התמונות הסטנדרטיות של היום אינן בגדר עבודה זרה, משום שכשתולים תמונות רבנים, זו לא סגידה אלא קיום 'והיו עיניך רואות את מוריך', שכן בדבר שבו האדם מסתכל, הוא נקשר אליו יותר. הבן איש חי כתב שכאשר אדם הולך לקברי צדיקים, זו עבירה חמורה להתפלל שהצדיק עצמו יושיע אותו. אבל מותר להגיד לנשמת הצדיק 'אתה מקורב לקב"ה יותר ממני, תתפלל אליו שהוא יעזור לי'. ובהתאמה, כשרואים תמונה של צדיק זה מקרב את האדם קצת יותר לקב"ה. להבדיל, כמו אדם שתולה תמונה של שחקן או זמר, כשהוא רואה, הוא נקשר לזה יותר. ותמונה של הרב מזכירה שזה השליח של הקב"ה.
כמה שזה יכול להישמע פאתטי, לעתים תמונות של הבבא סאלי, הבן איש חי ושאר הצדיקים, גורמות לאנשים להתרחק מעבירות, מאחר והם חשים שהצדיק 'צופה' בהם.
יוסף הצדיק, כשבא לעשות עבירה עם אשת פוטיפר, ראה מולו פתאום את דמות יעקב אביו, וזה עצר אותו, שכן תמונות צדיקים גורמות לאדם יראה, ומזכירות לו מה תפקידו ומקומו בעולם.
אם כך יש לתהות, למה אין תמונות של רבנים בבתי הכנסת? התשובה (שקשורה גם למיקומם בבית היא) האיסור להתפלל מולן, שכן אנו מתפללים אל הקב"ה בלבד.
במציאות של היום יש כאלה שמרגישים שחלק מהציבור הדתי הפך את תמונות הרבנים לסוג של אלילות, ולכן צריך לשאול את עצמנו אם אנחנו מבינים שמדובר רק בתמונה ולא במושיע שלי. הרב עובדיה זצ"ל אמר שלא טוב שלאדם יהיו יותר מדי תמונות של רבנים בבית, מאחר ובית זה לא מוזיאון. צריך פה ושם תמונה-שתיים כדי שלאדם יהיה כיוון. זה עוזר גם לחינוך ילדים, שרואים בבית תמונות של רבנים וצדיקים, ולא פוסטרים למיניהם.
צריך להבדיל, חז"ל למדו להרחיק את האדם מעבירה, ולאסור את עשיית הפסל או התמונה בהקשרים נוספים. אבל גם כאן יש כמה פרטי דינים, לא כל דבר הוא פסל לפי ההלכה. המושג פסל הוא רק דמות אדם שרואים את כל צדדיו, מין בובה תלת ממדית. כלומר, אם רואים רק את חלק הגוף העליון, אין בכך בעיה. כאמור, מבחינה הלכתית זה לא בעיה, שכן רק ברגע שמייחסים כוחות אליליים לתמונה עצמה, זו כמובן בעיה. זה לא קשור לתמונה אלא לכך שאדם מייחס כוחות לחפץ דומם. לעומת זאת, לתלות בבית תמונות של צדיקים, זה מביא ברכה לבית. לא מהצד הסגולי אלא מצד העובדה שמדובר בדמות לחיקוי. אם אני מראה לילדים שלי שזו השאיפה והכמיהה, לדבוק בדרכי הצדיקים, יש לכך משמעות חיובית בהחלט. עם זאת, יש מהחסידים שנהגו להחמיר ולא מצטלמים כלל, אבל אלה הנהגות של חסידות, והרוב המכריע אינו נוהג כך כלל.
חשבתם לתרום? תחשבו על ישיבת ההסדר
רבים מהציבור רואה בצדקה ותרומה חלק בלתי נפרד מהאנושות ומאורך החיים היהודי הבריא שמציאות.
בואו רגע נדבר אליכם.
פונים אליכם מהכולל הקרוב, מהתלמוד תורה של הילדים, מארגון לחולי סרטן, מ"חג שבע", מארגון מקומי שעושה פעילויות ומאיפה לא (אפילו מקבר רחל בהודעה אישית במיוחד אליכם). כולנו תמיד תוהים "איך הם הגיעו גם אליי", ומתלבטים מידי פעם למי להעביר את התרומות הקבועות (או את המעשר). איך לחלק? למי מגיע? מי עושה עם זה דברים טובים? אז התשובה הכוללת היא, לכולם. באמת. יש ב"ה כל כך הרבה ארגונים ותרומות שעושים מעשי חסד ומשפיעים על עם ישראל בצורה מעוררת השתהות.
אנשים רבים משתדלים לפזר את התרומות למספר גורמים ומחליפים שמות, ארגונים ומטרות מידי שנה או כמה שנים. אז קודם כל תמשיכו ככה ותמשיכו להתברך במעשה היהודי הקדוש והיפה הזה. אך אם באמת אתם עומדים בפני התלבטות, עצרו רגע ותחשבו על ישיבת ההסדר קריית שמונה.
אני מודה, עד לפני מספר שנים הם בכלל לא עלו במחשבה שלי, אך עם הזמן, ובעיקר בתקופה האחרונה אני נחשף ליותר ויותר מעשים, פעילויות, תרומות ועזרה לקהילה כאן בקריית שמונה. בסקירה קלה ניתן למנות את פרויקט בר מצוה, פרויקט אימוץ ילדי קריית שמונה, טיפול באוכלוסיות חריגות ונזקקות, חלוקות מזון, שיעור תורה והעשרה רוחנית בעיר ועוד הרבה מאוד דברים שחלקם נשמרים בדיסקרטיות וחלקם פשוט לא מפורסמים.
בראש השנה האחרון ראיינתי את חיים בומש, מנהל הישיבה, ותהיתי בקול. למה למרות כל הפעילות הענפה אינו פועל גם להשגת תרומות מהציבור שנהנה מפירות הישיבה, הוא השיב לי "אני מבין בתחום הפעילות, לא בתחום גיוס התרומות", וזה בעצם מסביר הכל.
אז אם הגיע הזמן לרענן את חלוקת התרומות, קחו בחשבון שיש כאן גוף גדול שאנו זקוקים אליו, וגם הוא זקוק לנו. 04-6942616 שלוחה 8
