הבחירות
כאחד שעוקב מעט אחרי המהומות במצריים, אני מוצא את עצמי שואל כל פעם מחדש, מי נגד מי שם? תנועת "תמרוד" נגד מוברכ? אחרי זה נגד האחים המוסלמים, אחרי זה נגד סיסי, אחרי זה האחים נגדו, אחרי זה הצבא הורג, מוברכ משתחרר ומה הסוף?. אחד הדברים שלא הצלחתי להבין השנה זה מי נגד מי בבחירות האלה? הבית היהודי נגד הישיבות, ש"ס נגד הבית היהודי, יאיר לפיד נגד כולם, ומי בכלל זוכר את המפלגות של הרב אמסלם, הרב אמנון יצחק, החרדים הראשונים, החרדים השניים, הברסלבים וכו'. בקיצור, הבחירות האלה היו כל כך כואבות ומצערות, ולא בגלל התוצאות, אלא הגלל הלשון הרע, ההשמצות, הבגידות וקלקולים הגדולים ששיסעו עוד יותר את עם ישראל וגרמו לנו לשכוח מי נגד מי.
אז הנה, או-טו-טו הבחירות המקומיות, ועל כל אחד מאיתנו לזכור שהדבר הכי חשוב בכל המערכת זה לא באמת מי יהיה ראש העיר, אלא איך הוא יגיע לשם ע"י השמצות, גינויים ולשון הרע, או באהבה. אז אולי הפעם נתפקח ונבחר ראש עיר שלא מתאמץ להבטיח או להשמיץ, אלא להיות בנאדם.
טיפ לשנה הבאה: שימו בנאדם בקלפי.
הבחירות לרבנות הראשית
רוב בני האדם שנחשפו לידיעות החדשותיות שליוו את מערכת הבחירות לרבנות הראשית, לא ממש ידעו דבר על המתמודדים, מי הרבנים היוצאים ומה בכלל תפקידם של הרבנים הראשים, אך בכל זאת מידע עסיסי על מריבות, מחלוקות ועוד ציטוט לא מוסבר של הרב עובדיה, מספקים לציבור את התאווה ללשון הרע.
בכל מערכת הבחירות הדבר היחיד שחיכיתי לו שהיא תגמר, משום הבעיות שיצאו מהמערכה הזאת לא בטוח יתוקנו עד הבחירות הבאות, ולכן אנו תמיד צריכים לשים לב מאיפה מגיעים הדיווחים ומה תפקידם. אם אנחנו שומעים על מחלוקות בין גדולים, אנו צריכים להיאחז במידת הצניעות ולומר "זה גדול עליי" ולצאת מהמשחק
טיפ לשנה הבאה: צריך לדעת היכן לקרוא דברים. המקום הטוב ביותר, בתורה.
מלחמות במיסיונרים
ברוך השם תושבי העיר ורבני העיר לא נשארים אדישים לכת המסיונרית שמפיצה כאן בעיר דברי עורמה במסווה של תורה ואהבה. גם השנה אותם מסיונריים המשיכו להפיץ את דבר הכזב שלהם, אך רבנים, גופים דתיים ותושבים רבים מסבירים להם (בצורה חוקית כמובן) שהם לא ממש רצויים כאן.
טיפ לשנה הבאה: צריך לזכור, יש גם מלחמות טובות.
אופנות חולפות
השנה כתבנו על נושא "תספורת החמור" (מוהיקן) שהתפשטה ברחבי העיר (וכנראה גם במדינה). פעם זה היה מכנסי שרוואל, פעם זה פרסינג בלשון, ופעם אחרת זה חמצון הבלורית של השיער. זה לא ממש משנה כי כל הסיבות למה שהזכרתי היא המילה "אופנה". אני בטוח שאם היו מראים לכל האנשים שעשו הקיץ את התספורת הזאת לפני שנתיים ושואלים אותם בזמנו אם היו רוצים להסתפר כך, 99% היו מסרבים (אגב, זה יהיה אחוז הסירוב גם בעוד שנתיים), אז אם כן, מה שינה להם את הדעה? התשובה היא, העובדה שאחרים עושים את זה, הופכת ומשנה לי את הרצון לעשות את זה גם כן. ובקיצור, אני, המראה שלי, הרצונות שלי וחיי נתונים לעיצוב בידי אחרים.
טיפ לשנה הבאה: נסו להתנתק מהחוטים שמזיזים את החברה, ונסו להתחבר לעצמכם באמת.
שינויים בהרגלי הסביבה
לכל אחד מאיתנו יש את היכולות שלו לשנות את המציאות. חלקנו בשכנוע, חלקנו במעשים ואולי אף באיומים. אך לחלק קטן מאיתנו יש גם יכולות שאין לאף אחד, קרבה לאנשי המפתח, תפקיד משפיע, אצבע מחליטה במועצה או במקרה שלנו, עיתון. היו כמה וכמה נושאים שניסינו לקדם בעיר לפי ראות עינינו. אחד מהם הוא השינוי שעשתה הנהלת הבריכה העירונית כדי להתאים עצמה לדרישות הציבור הדתי. ואכן, כתבה וחצי עשו את השינוי (כאן גם מגיע קרדיט למנהל הבריכה שמעון ביטון שהיה קשוב ומבין עניין). לכל אחד מאתנו יש קלפים בכיס. חזקים יותר או חזקים פחות, ולכן אם כולנו נדע להשתמש בהם בזמן הנכון ובמקרה הנכון, נוכל להפיק מרגליות.
טיפ לשנה הבאה: תזכרו, שהיכולת להשפיע תלויה קודם כל ברצון, אח"כ בכלים ובמעשים.
ישוב סכסוכים
כבר סיקרנו כאן במדור וגם בעיתון את המחלוקת (הלגיטימית) בין הנהלת ביה"ס "המתמיד" לבין הנהלת תלמוד תורה "חפץ חיים" על המיקום החדש בו ילמדו התלמידים בשנת הלימודים הנוכחית. הסוף היה ידוע מראש, אך הדרך נתקלה בקשיים וסירובים (אפילו להיפגש אחד עם השני) ונקבעה רק ע"י החוק היבש (מועצת העיר). אני תמהה האם זו הדרך היחידה בה יכולים שני גופי חינוך דתיים ומכובדים כאלה לסיים סכסוך? האם טובת הכלל וטובת התורה לא מספיק חשובה לכולם כדי להגיע לפשרה. לצערי גם ניסיונות לערב רבנים רמי דרג לא צלחו ובסוף המציאות הפשוטה הוכיחה שמה שלא הולך באהבה, פשוט לא הולך.
טיפ לשנה הבאה: תזכרו, יש לנו מספיק אויבים.
תכנים למבוגרים
מידי שבוע אנו משתדלים להביא בפינת ה"פה-שקווילים" (פשקוויל למי ששואל הוא כינוי לכרוז ברחוב החרדי) מידע על פעילויות התורניות של העיר שבאמת שופעת בארגוני קודש ויוזמות פרטיות של תושבים. לפי נתוני אתר "למען שמו-נה באהבה" (שמרכז את כל המידע לגבי פעילות תורנית בעיר) היו השנה למעלה מ-50 אירועים, מפגשים ופעילויות תורניות גדולות. שלא לדבר על ירידים, ופתיחת חנות מיוחדת לבגדים צנועים. ולכן כדי להגיע לדעת על האירועים הנ"ל צריך רק לעקוב במקומות הנכונים.
טיפ לשנה הבאה: תהיו קשובים, עירוניים ותדעו לחפש במקומות הנכונים.
תכנים לקטנים
כולם יודעים שבמציאות של היום לא קל למצוא תכנים ראויים לגיל הרך. הטלוויזיה (למי שיש) מגרה את הילדים להיכנס לתוך עולם בלתי מבוקר שאת הגבולות שלו עיצב מנהל הערוץ. הורים דתיים לא תמיד יודעים מה ואיפה קיימים תכנים ראויים. ולכן במספר מדורים השנה פרסמנו את "צור משלנו" (של ערוץ הידברות) "אסי וטוביה" (של מכון מאיר) ועוד שלל סרטים והצגות לילדים ובין היתר גם פסטיבלים ומחזות זמר מותאמים. כך למשל היה בחנוכה את "מערת החכמולוגים", ובנוסף את "אביהם של ישראל" (מבוסס על סיפורו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל). כאחד שישב וראה את שניהם, אני מעיד שהתכנים היו חינוכיים, מרתקים ומלאים ביהדות ומצוות בגובה עיניהם של הילדים. לכן, בשנה הבאה הכי פשוט לעקוב, לשאול ולברר היכן ואיך ניתן להגיע לתכנים האלה.
טיפ לשנה הבאה: זה יעשה לכם את השנה הקטנה יותר שקטה.
לסיום,
תודה לכם הקוראים הנאמנים שעוקבים, מפרגנים מעירים ומאירים לנו את הדרך. תמיד נשמח לשמוע את דעתכם בכל נושא (yahadut@gmail.com).
ברוח הסיכום, אז תרשו לי לתת קרדיט ותודה מיוחדת לשלום חיים בר-יוחאי על דבריו בסיפורי פרשת שבוע, וכן לצלם ארז בן סימון שמאפשר לנו להשתמש בצילומיו האיכותיים.
