האמת, לא הייתי כזה מכור. חצי שעה-שעה ביום זה עדיין לא קילטג אותי כבעל דם כחול. במשך השנה כשהחשבון שלי היה באוויר תירצתי לעצמי את המנטרות המוכרות: "זה לזיכוי הרבים/לשמור על קשר עם החבר'ה מהצבא/לארגן משחקי כדורסל/להפיץ את המדור שלי ועוד שלל תירוצים מוכרים. לא הייתי מאלה שנכנסים "רק כדי לראות מה קורה" מדי שלוש שעות (למקלים) או מדי שש שעות (למחמירים) ומאלה שבדקו סטטוסים עוד לפני צחצוח השיניים, אך גם מי שלא מכור לסמים קשים, אלא רק לקלים נקרא מכור ונרקומן.
הדור הצעיר של היום משווע לגבולות ושבוי בבור שאין לו תחתית. גדולים וחכמים ממני הגדירו את ה"רשת החברתית", כתופעה ההרסנית ביותר לזוגיות, למשפחה, לחינוך ולחברה כולה.
כמו כל דבר, אפשר לומר שככלי ניתן להשתמש בו לטוב ולרע, והרשות נתונה. אכן, הפייסבוק הוא כלי, אך על כל תופעה יש להביט מכמה היבטים. מצד אחד יש לבחון את השפעת התופעה על טבע האדם, כלומר, כיצד החברה מגיבה לאותה תופעה. מצד שני יש לשקול את היתרונות של אותה תופעה אל מול חסרונותיה, ולראות אם יש בחסרונותיה סכנות, גם אם הסכנות אינן סכנות פיזיות.
ישנם אלמנטים קצת יותר "עמוקים" (מאשר בזבוז זמן) שעליהם צריך לתת את הדעת בעקבות שימוש בפייסבוק.
מציצנות
מישהו פעם שמע איך נולד רעיון הפייסבוק? אז הנה, מארק צוקרברג בהיותו תלמיד באוניברסיטה חדש לחדר המחשבים והגיע למאגר התמונות של התלמידים. הוא העתיק אליו את כל התמונות והקים אתר בו העמיד תמונות של סטודנטים זה מול זה, ונתן לגולשים להצביע עבור היפה יותר, כשהם מתבקשים לענות על השאלה: "יפה או לא יפה" (לייק או אנלייק). כשראה הסטודנט הצעיר שהרייטינג בנסיקה והאתר מוצף גולשים, הוא הבין שזו רק ההתחלה. בשלב הבא הוא פיתח את האתר, הרחיב את פעילות עבור אוניברסיטאות נוספות ולבסוף לעולם כולו. כך נולד העגל הכחול הזה. מניעים חברתיים? לא ולא.
איבוד החברות
פעם חברות טובה התבטאה בישיבה משותפת במסעדה, שיחת נפש, בילויים משותפים וידיעה ברורה כי החבר יהיה שם בעת צרה. היום מחקרים מראים כי מעולם לא היינו בודדים יותר. אם פעם חשבנו שחברות אמתית פירושה מוכנות להיחלץ לעזרה ולתת בלא רצון לקבל, היום כבר מספיק לתת "לייק" ואתה בפנים. עם יד על הלב, כמה מחבריכם בפייסבוק היו נותנים לכם הלוואה בעת צרה? מכמה מהם באמת תעזו לבקש? נאמר בפרקי אבות: "וקנה לך חבר". האשליה בפייסבוק שפתאום כולם חבריך מטשטשים את ההבנה וההסתכלות שלנו לגבי חברות אמיתית. ולכל אלה שמסבירים את החשיבות של שמירה על קשר ברשת חברתית, ניתן להשיב ולשאול, מה הבעיה עם דואר אלקטרוני? מה רע בשמירה על קשר טלפוני (ובכלל מאז מהפכת המחירים בשוק סלולר זה בכלל תענוג להתקשר לכל מי שלא דיברת איתו שנים)
נרקיסיזם
למי שלא מכיר, "נרקיסוס" הוא נער במיתולוגיה היוונית שהתאהב בבואת פניו שהשתקפה במי הנחל עד שגווע מרוב געגועים, ומכאן המושג נרקיסיזם. לפני עידן הפייסבוק, לו היינו רואים אדם המציג לכולם תמונות, פעם אחר פעם, ומתאר את כל חוויותיו לפרטי פרטים, היינו חושבים אותו לנרקיסיסט. ומה קורה היום? למי שאין חשבון עם המון תמונות ולא מעדכן את כולם באיזה רטבים השתמש בסלט שהזמין כרגע בארומה, אין חשבון מעניין. חוץ מזה, פעם האופנה שמייצרת הפייסבוק דומה יותר לגן חיות, שפתי ברווז, עמידת דוב, בגדי נחש וסתם כולנו נהיו קופים אחרי בני אדם.
העדר גבולות
אין ספק שאם אישה תראה את בעלה גולש באתר היכרויות, ואפילו לזמן מועט, הקשר ביניהם עלול לעבור טלטלה קשה. אבל משום מה כאשר בעלה גולש שעות ארוכות באתר ההיכרויות הגדול בעולם, פייסבוק, הכל בסדר. ונכון, כוונותיו אינן שליליות, אך בבדיקה שערכה לשכת עורכי דין נמצא כי אחד מכל חמישה זוגות שמתגרשים, מצביע על הרשת החברתית כגורם. כאן בדרך כלל נשמע את תשובת המעשנים: "לי זה לא יקרה". וכן אין ספק שכל אימא משננת עם בנה את המשפט: "לא מדברים עם זרים". אך משום מה כאשר הילד נכנס למערכת מספר אחת בעולם לפגישה בין זרים, פייסבוק, הכל בסדר. ועוד לא דיברנו על הטרדות ופדופילים. תשאלו את ה-30 האחרונים שנעצרו השבוע. הם לא הטרידו את הבנות הצעירות בגן המשחקים, אלא בגן הפרוע.
יש לי מושג ביהדות – קידוש השם
בתורה מצינו הוראה כללית של "ונקדשתי בתוך בני ישראל", שבה היהודי מצווה שבשעת שמד או גזירה להעבירו על דתו בפרט בשלוש העבירות המורות עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, מחויב הוא למסור את נפשו למיתה, וכפי שמצינו בכל ההיסטוריה יהודים למען יהדותם מסרו נפשם, ולמדו זאת מאבי האומה אברהם אבינו שהשליכו נמרוד הרשע לכבשן האש בעבור אמונתו באל אחד הקב"ה, וכן חנניה, מישאל ועזריה, שהשליכם נבוכדנאצר מלך בבל לאש על שלא רצו להשתחוות לצלם שלו, ואת דניאל איש חמודות השליך לגוב האריות, ואותה מסירות נפש וקידוש ה' מצינו אצל ר' עקיבא שבשעה שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל קרא "שמע ישראל" לקיים מה שנאמר "ובכל נפשך" אפילו נוטל את נשמתך. ואצל יוסף הצדיק מצינו שסיכן עצמו כדי לא לחטוא עם אשת פוטיפר אף שהיה בידם להרגו. בתלמוד במסכת פסחים מסופר שבא אדם אחד לרבא (מחכמי התלמוד) וסיפר לו שהמושל של העיר ציווה עליו להרוג אדם מסוים ואם לאו יהרגו אותו ושאל מה עליו לעשות. השיבו רבא, חייב אתה למסור נפשך, כי מה ראית, וכי "הדם שלך יותר אדום מזולתך".
ויש קידוש השם על ידי מעשים טובים. סיפרו לרבי מקוצק שהיה מגדולי החסידות, על אדם בעיר שהיה מתפאר בעצמו שהוא מצפה מתי ימסור את נפשו על קידוש השם, כעס הרבי ואמר כמה טיפש אדם זה, יהודי צריך לשאוף לחיות על קידוש השם ולא למות, התנהגות מוסרית בחסד ובוותרנות גורמת לקידוש השם בין יהודים, וכן מול אומות העולם הרואים איך המידות הטבועות בזרע אברהם שהם רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים באים לידי ביטוי גורם הדבר לקידוש השם בעולם, וחלילה להיפך, ובפרט בעידן המדיה והתקשורת שכל פעם שבאה ידיעה שישראלים הזיקו או נטלו חפצים במקומות נופש בעולם גורם הדבר לחילול השם וכדי בזיון וקצף, מצוה זו בידינו לקיימה בנקל בכל עת ובכל זמן בעבודה וברחובה של עיר, ונהיה ראויים לשבח של בורא עולם עלינו "ישראל אשר בך אתפאר".
מדיהדות – דיסק – ינון טייב
כששמעתי את הסינגל הראשון של ינון טייב "עוגב ונבל" הבנתי שאני הולך לפגוש משהו נדיר ומיוחד שלא פוגשים כל יום. כדי "להוציא מוצר" מיוחד כזה צריך חומרים מיוחדים במינם, שבשפה המוסיקלית מתורגמת למסעות מיוחדים בעולם שבונים אצל האומן את דמותו הייחודית המורכבת ממראות ייחודיים. ב-43 השנים שעבר, הוא הושפע ממקומות מיוחדים כמו אפריקה, בה שהה כחצי שנה, מתוכה במשך חודש בשבט עתיק יומין ולמד מוסיקה אפריקאית עם מומחה מקומי לפולקלור אפריקאי. בהמשך הגיע לפונה שבהודו, ומשם לעוד ועוד מקומות שליטשו ובנו את יכולותיו.
עשר שנים ארכו העבודות על אלבום הבכורה של טייב, שמהווה כיומן מסע חיפוש רוחני-מוסיקלי. האלבום שרואה אור בימים אלה, משלב השפעות מוסיקליות מכל התחנות שבדרך, פאנקי רגאיי יהודי עם ניחוחות של מוסיקת עולם. נוטלים בו חלק מטובי הנגנים בארץ עשרת שירי האלבום מדברים על חיבור לאמונה הפשוטה ולשמחה הפנימית והתמודדויות של בעל תשובה. מילות השירים המחוברים ללחנים ולמקצבים, מתחלקים בין המקורות ובין כתיבתו של ינון עצמו. הפרויקט הוא פרי השראה וחיפוש של הצליל האמיתי והנכון המחובר ללב ויוצא עם כל הנשמה, לכל אחד. מומלץ בחום ואהבה.
