גם אני כמו כולם חשבתי תירצתי לעצמי את המנטרות המוכרות: "זה לזיכוי הרבים/לשמור על קשר עם החבר'ה מהצבא/לארגן משחקי כדורסל/להפיץ את המדור שלי ועוד שלל תירוצים מוכרים. לא הייתי מאלה שנכנסים "רק כדי לראות מה קורה" מדי שלוש שעות (למקלים) או מדי שש שעות (למחמירים) ומאלה שבדקו סטטוסים עוד לפני צחצוח השיניים, אך גם מי שלא מכור לסמים קשים, אלא רק לקלים נקרא מכור ונרקומן.
הדור הצעיר של היום משווע לגבולות ושבוי בבור שאין לו תחתית. גדולים וחכמים ממני הגדירו את ה"רשת החברתית", כתופעה ההרסנית ביותר לזוגיות, למשפחה, לחינוך ולחברה כולה.
כמו כל דבר, אפשר לומר שככלי ניתן להשתמש בו לטוב ולרע, והרשות נתונה. אכן, הפייסבוק הוא כלי, אך על כל תופעה יש להביט מכמה היבטים. מצד אחד יש לבחון את השפעת התופעה על טבע האדם, כלומר, כיצד החברה מגיבה לאותה תופעה. מצד שני יש לשקול את היתרונות של אותה תופעה אל מול חסרונותיה, ולראות אם יש בחסרונותיה סכנות, גם אם הסכנות אינן סכנות פיזיות.
ישנם אלמנטים קצת יותר "עמוקים" (מאשר בזבוז זמן) שעליהם צריך לתת את הדעת בעקבות שימוש בפייסבוק.
מציצנות
מישהו פעם שמע איך נולד רעיון הפייסבוק? אז ככה, מארק צוקרברג בהיותו תלמיד באוניברסיטה חדר לחדר המחשבים והגיע למאגר התמונות של התלמידים. הוא העתיק אליו את כל התמונות והקים אתר בו העמיד תמונות של סטודנטים זה מול זה, ונתן לגולשים להצביע עבור היפה יותר, כשהם מתבקשים לענות על השאלה: "יפה או לא יפה" (לייק או אנלייק). כשראה הסטודנט הצעיר שהרייטינג בנסיקה והאתר מוצף גולשים, הוא הבין שזו רק ההתחלה. בשלב הבא הוא פיתח את האתר, הרחיב את פעילות עבור אוניברסיטאות נוספות ולבסוף לעולם כולו, וכך נולד העגל הכחול הזה. מניעים חברתיים? לא ולא.
איבוד החברות
פעם חברות טובה התבטאה בישיבה משותפת במסעדה, שיחת נפש, בילויים משותפים וידיעה ברורה כי החבר יהיה שם בעת צרה. היום מחקרים מראים כי מעולם לא היינו בודדים יותר. אם פעם חשבנו שחברות אמתית פירושה מוכנות להיחלץ לעזרה ולתת בלא רצון לקבל, היום כבר מספיק לתת "לייק" ואתה בפנים. עם יד על הלב, כמה מחבריכם בפייסבוק היו נותנים לכם הלוואה בעת צרה? מכמה מהם באמת תעזו לבקש? נאמר בפרקי אבות: "וקנה לך חבר". האשליה בפייסבוק שפתאום כולם חבריך מטשטשים את ההבנה וההסתכלות שלנו לגבי חברות אמיתית. ולכל אלה שמסבירים את החשיבות של שמירה על קשר ברשת חברתית, ניתן להשיב ולשאול, מה הבעיה עם דואר אלקטרוני? מה רע בשמירה על קשר טלפוני (ובכלל מאז מהפכת המחירים בשוק סלולר זה בכלל תענוג להתקשר לכל מי שלא דיברת איתו שנים)
נרקיסיזם
למי שלא מכיר, "נרקיסוס" הוא נער במיתולוגיה היוונית שהתאהב בבואת פניו שהשתקפה במי הנחל עד שגווע מרוב געגועים, ומכאן המושג נרקיסיזם. לפני עידן הפייסבוק, לו היינו רואים אדם המציג לכולם תמונות, פעם אחר פעם, ומתאר את כל חוויותיו לפרטי פרטים, היינו חושבים אותו לנרקיסיסט. ומה קורה היום? למי שאין חשבון עם המון תמונות ולא מעדכן את כולם באיזה רטבים השתמש בסלט שהזמין כרגע בארומה, אין חשבון מעניין. חוץ מזה, פעם האופנה שמייצרת הפייסבוק דומה יותר לגן חיות שפתי ברווז, עמידת דוב, בגדי נחש וסתם כולנו נהיו קופים אחרי בני אדם.
העדר גבולות
אין ספק שאם אישה תראה את בעלה גולש באתר היכרויות, ואפילו לזמן מועט, הקשר ביניהם עלול לעבור טלטלה קשה. אבל משום מה כאשר בעלה גולש שעות ארוכות באתר ההיכרויות הגדול בעולם פייסבוק, הכל בסדר. ונכון, כוונותיו אינן שליליות, אך בבדיקה שערכה לשכת עורכי דין נמצא כי אחד מכל חמישה זוגות שמתגרשים מצביע על הרשת החברתית כגורם. כאן בדרך כלל נשמע את תשובת המעשנים: "לי זה לא יקרה". וכן אין ספק שכל אימא משננת עם בנה את המשפט: "לא מדברים עם זרים". אך משום מה כאשר הילד נכנס למערכת מספר אחת בעולם להפגשה בין זרים פייסבוק, הכל בסדר. ועוד לא דיברנו על הטרדות ופדופילים. תשאלו את ה-30 האחרונים שנעצרו השבוע. הם לא הטרידו את הבנות הצעירות בגן המשחקים, אלא בגן הפרוע.
איזה כיף לא לדעת מה קורה
יש לי חבר אברך בישיבת ההסדר בעיר. אני ממש מקנא בו. הבחור לא יודע מה באמת קורה מה במדינה, פיגועים, דאע"ש, צרות, פוליטיקה. מבחינתו אהוד ברק הוא עדיין שר הבטחון, פרס הוא הנשיא ול-HOT עדיין קוראים מת"ב.
ולמה האני מקנא בו? כי בתכל'ס, כמה אינפורמציה אנחנו צורכים, מחטטים, בולעים וגורסים, ומה היא נותנת לנו? כלום. עוד ועוד מידע, לחץ פחדים, חדשות, חשדות, צער ובכלל כנראה שכל זה לא מוסיף לנו.
אני מוכרח להודות שגם אני קצת "גאה" בעצמי. במקומות רבים אומרים לי "ראית בפייסבוק", שיתפו בפייסבוק, חפש בפייסבוק וכו'. ואני אומר לכולם, ברוך ה', אין לי פייסבוק. והכי כיף זה כשאומרים כנס לפוסט של X תראו איזה תגובות הוא קיבל, ואז אני אומר בשחצ"נות אין קץ, סורי, אני לא גר שם.
נסו את זה, לא תאמינו איזה חוויה.
