לפני חודשיים כתבנו במדור על גישת היהדות כלפי אלכוהול. כזכור, נושא השתייה החריפה לא בא בקנה אחד עם אורח החיים היהודי, אך אין וטו טוטאלי כלפי השכרות כמו באיסלאם, אלא כמו תמיד היהדות דוגלת בגישה מתונה ולא קיצונית, וכן כך גם כלפי האלכוהול. היין, אם כל חטאת לא מומלץ בלשון המעטה כמשקה טבעי, אך במקרים מסווימים, או ברגעים מסווימים הוא לא רק מזיק אלה מועיל. ובפורים הוא אפילו מצווה.
הדעות כלפי כמות היין ואופי השתייה בפורים מתרבות ומתערבבות, ככל שתשאלו יותר אנשים. המשפט "עד דלא ידע" נתון לפרשנות רחבה, אך הבעיה היא שחלק מאיתנו מפרשים בעצמם את כמות ה-CC במקום לבדוק מה רבותינו אומרים על הנושא. לפני שננסה לברר כמה ועד כמה צריך לשתות בסעודת פורים, נסתכל על המציאות הלא נעימה לעיתים, בה אנשים חושבים שפורים הוא חג של הוללות, ומרשים לעצמם לרדת מהפסים, ולעשות דברים רק 'כי היום פורים'. לא מזמן שמענו על תלמידי ישיבה שעישנו ג'וינטים כ"מצוות החג".
מקור מהמקורות
בספר "חופת אליהו" נכתב "שלושה הקדוש ברוך הוא אוהבן: מי שאינו כועס ומי שאינו משתכר ומי שאינו עומד על מידותיו", ובמסכת פסחים נכתב שאחד משלושה דברים שהקב"ה שונאם הוא שיכור, ובמסכת סנהדרין נכתב ש"אין לך דבר המביא יללה על האדם אלא יין".
התפיסה המוטעית מפרשת את הממרה שצריך להשתכר עד שלא יהיה ניתן להבדיל בין הטוב והרע נשענת על הגמרא שם כתוב: "אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא (חייב איש להתבשם בפורים) עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", אבל משום מה רוב האנשים מכירים רק את המשפט הזה, ורואים בו היתר הלכתי לדפוק את הראש למהדרין, ולפעמים גם לאבד צלם אנוש. אז זהו, שממש לא. מי שהסתפק במשפט הזה לא קרא בוודאי את דברי חז"ל במקומות אחרים ואת הפירושים האחרים למשפט כמו: לשתות קצת רק כדי להירדם, וממילא כשאדם ישן הוא לא מבדיל בין "ברוך מרדכי" לבין "ארור המן". צריך לשתות קצת רק עד לרמה שבה האדם לא יצליח לחשב את הגימטריות של "ברוך מרדכי" ו"ארור המן" (שניהם 502 בגימטרייה). צריך לשתות קצת עד שלא יידע ממה הוא שמח יותר, ממפלתו של המן או מניצחונם של היהודים.
אבל בואו רגע נעזוב את הגמרא והפרשנויות ונראה מה ההלכה, שולחן ערוך, אומרת על הנושא: "היודע בעצמו שאם ישתכר ביין ובשאר משקים המשכרים יזלזל באיזה מצווה. לא ישתה אלא שיעור מועט כדי שלא יבוא לידי שכרות". זה מסביר את צמד המילים "גילו ברעדה", שאומר שגם ששמחים וחוגגים לפי ציווי הקדוש ברוך הוא צריך לעשות זאת ברעדה. רעדה, הכוונה אינה פחד, אלא בכובד ראש וביראת שמיים, הרי אחרי הכל זו בסה"כ מצוות כיפית ולא שחרור נצרה שמביאה ירי קטלני שהורג נשמות. לשם שמיים כמובן.
צילומים: ארז בן סימון.
מדיהדות
דיסק. רועי ידיד, "רגע של ניצחון"
כמנהגנו בחודש אדר, אנו מביאים לפניכם את החדשות החמות מהמוסיקה היהודית, והפעם, רועי ידיד.
במגזר הדתי רועי ידיד הוא כבר שם דבר. הזמר הצעיר, המשמש כסולן להקת ענבי הגפן (המופיעה כ-20 פעמים בחודש), כבש פסגות רבות במגזר הדתי: אלבום הבכורה שלו נמכר בעשרות אלפי עותקים, השיר "את לי ארץ" הפך ללהיט בקרב המגזר הדתי לאומי והגיע לראשי המצעדים במגזר.
"רגע של ניצחון" הוא אלבום המכוון לקהל הכללי ולא רק למגזר הדתי. הסגנון מגוון מאוד, וכולל מוזיקה אתנית, רוק ישראלי, פופ ומוזיקה תימנית קלה. רועי קיבל עזרה מקצועית מאומנים מובילים דוגמת עמיר בניון, דודו טסה ותומר מתנה, והתוצאה בהחלט איכותית, מרגשת ובולטת בנוף המוזיקה הישראלית. מתוך האלבום יצאו עד כה הסינגלים "איש של חורף", "רגע של ניצחון", "אתה יודע" ו"נדיבים". ואם לא מצאתם אותו עד עכשיו, חפשו אותו בפייסבוק, המלצה שלנו.
