היום ה-20 בנובמבר , 2017

Select your Top Menu from wp menus

מדוע מזלזלים בנו?

לצערי, התנהגות זאת מקובלת ומובנת מאליה באירופה וארה”ב. ולעזאזל, למה אצלנו לא?! נתחיל בדוגמאות קטנות מאוד, אבל מרגיזות. הבחור קנה מחבת קטנה ממותג ידוע בארץ, אבל היא אינה יציבה על הגז כי הידית כבדה יותר מגוף המחבת וכל אימת שנוגעים בה קלות, היא נשפכת עם תכולתה על הכריים וכמובן מהווה סכנה ממשית למי שנמצא בקרבת מקום. הוא פנה לבית העסק היכן שקנה אותה. בעל העסק טען כי זה לא באשמתו, ושאם הוא לא מרוצה שיפנה ליצרן, ולמי שהוא רוצה. השתמשת בה, זה אבוד לך. המקרה השני הוא של אדם החי מקצבת הביטוח הלאומי, נשוי וללא כל הכנסה נוספת, מה שאנחנו מכנים “נתמך סעד”. הוא רכש

סיר בישול גדול (6-8 ליטר), מחנות כל בו בקריה. אבל כבר בהרתחת מים הראשונה, התברר שהאדים והמים נפלטים מהמכסה ומכבים את הגז. החלטתי לבדוק בעצמי את התופעה שאומתה על ידי, אבל לצערי, החוק הוא לטובת בעל החנות, ואין מה לעשות בנדון. אבל לכל הרוחות והשדים, מדוע לא מתחשבים במקרים מיוחדים שכאלה? מה היה קורה, לוּ בעל החנות היה מחליף לו את הסיר, או אפילו מזכה אותו בעלות?

והרי לכם “בהפוכה”, לפני כעשר שנים קניתי בצרפת סיר לחץ מתוצרת “סב” הצרפתית, ידית הסגירה הייתה מעט קשה, כנראה מרוב שימוש. פניתי אל החברה בכתב שישלחו לי את הפריט בתשלום הכולל דמי משלוח כמובן, ותראו איזה פלא, לאחר כשלושה שבועות קיבלתי בדואר, חינם אין כסף, מכסה חדש שלם מנירוסטה (הראשון היה מאלומיניום), עם כל המנגנונים שלו, בצרוף מכתב התנצלות, שבסיומו: “לרשותך תמיד” יחי ההבדל הקטן.

במה מזלזלים בנו עוד? עמדתם פעם בתור אינסופי בדואר המרכזי, במיוחד בימי תשלומים של הביטוח הלאומי. בזבזת שעת עבודה, למי זה אכפת?

חיכיתם פעם בתור “אין תור”, באולם הקבלה של הארנונה, בעיריית קריית שמונה, שלאחר המתנה ארוכה, בעמידה כמובן, וכשהגיע תורך, אתה נדרש להביא מסמכים לעתים אף לא הגיוניים, שניתן לקבלם בלחיצה על לחצן אחד של המקלדת, אבל לא, תצטרך לחזור פעם נוספת כדי לקבל אישור כלשהוא ממחלקת הגביה (בא לי לכתוב אותה בוו’) אכפת למישהו?!

ומה עם הגישה והלכלוך של השוק העירוני? החברה הכלכלית גובה סכומים לא מבוטלים מהרוכלים, אבל איזה שרות הם מקבלים ואנחנו בעקבותיהם, כי זה פוגע גם בנו הדורכים לתוך הרפש של השוק המלוכלך. אנחנו הם שנתקלים בתוך ערמות של ארגזים וקרטונים ריקים במעברים החסומים בלאו הכי, הנשלטים על ידי בעלי חוצפה, שמרחיבים את הבסטות שלהם מעבר לתחום המוקצה להם וזאת למרות דרישתו של מנהל השוק, לפנות את המעברים ומסכנים את בריאותם ובטיחותם של הקונים.

האם מישהו שם לב למראהו החיצוני של הקיוסק, מזנון של ישראל ברדה על קירותיו המקולפים וחסרי רוב המרצפות ונראה יותר כזולה להומלסים. מה הבעיה להדביק שמונה מטרים ריבועים של קרמיקה בחצי יום עבודה? האם כך צריך להראות שוק עירוני למבקריו? כסף, כולם יודעים לקחת, אבל בתמורה מקבלים קדחת!

ובכל זאת השבוע מקבלי הצל”שים הם דווקא שני מוכרים ותיקים בעלי הבסטות של פירות וירקות בשוק: ראתב נוג’ידאת, שהכרתי אותו עוד בהיותו ילד, שהתלווה לאביו נעים ההליכות כאמל, אף הוא ירקן מוערך ואהוד על כולם, ומיקי אדרי שקנה את עולמו בקרב קוניו על יושרו, ואדיבותו. התנהגות שניהם ראויה לציון. וכך עשיתי. ישר כוח. הרבה כאלה אנחנו צריכים בשוק ובכלל         

 

 

אולי יעניין אותך