היום ה-19 באוקטובר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

תעתוע או קעקוע?

 

אומנות (אם אפשר לקרוא לזה כך) הקעקועים, הינה תחום בעייתי ומעורר הדים בציבור הישראלי. המתנגדים לקעקוע הגוף לא שייכים לאו דווקא לזרם מסויים, או ניתנים לקטלוג, אלא התפיסה הרווחת היום ברוב הציבור הינה שלילית בכל הנוגע לנושא.
הסיבות לכך ארוכות והגיוניות, כמו למשל הסיכון שבתהליך, הבעיות הרפואיות (זיהומים וכו'), ההתחלהבות הרגעית החולפת וההשלכות למשך כל החיים, הקונוטציה – יש יגידו השלילית – שציורי הגוף מתקשרים לתחום העבריינות ועוד סיבות אחרות שדי מרתיעות אותנו מלחבב את אותו עט-מלחם ששורט את העור. אם נביט 50 שנה אחורנית, נראה שמדינת ישראל שללה לחלוטין את נושא הקעקועים בעיקר בגלל זכרונות מהשואה, אך כמו כל דבר טוב גם המניעה הזאת התפוגגה ומכוני הקעקועים מגלגלים המון כספים, תמורת נחש, דרקון, שטן או אות סינית של הכתף (שמסמלת כמובן את אלת האהבה).
אם נעזוב לרגע את ההיגיון הבריא של כל אחד, ונבדוק מה ההלכה אומרת על כך, לא נופתע כל כך, אך אולי נחדד את האיסור החמור על כך. כתוב בתורה: "וכתובת קעקע לא תתנו בכם" (ויקרא י"ט).
למרות האיסור, ישנה שאלה מתבקשת – הרי הגוף ניתן לנו, אז למה לא לעשות בו כל מה שאנחנו רוצים? הרב פנגר, מארגון "הידברות" מתייחס לנושא: "
הקביעה שהגוף שלך אינה נכונה מעיקרה לאדם אסור לחבול בעצמו, כי הגוף הוא לא שלך אלא כמו מן רכב שכור, פיקדון שצריך להחזיר אותו כמו שצריך. לכן יש אפילו שאלה בהלכה האם אדם יכול לעבור ניתוח פלסטי סתם לשם נוי – לא למשל כהשתדלות לקראת יציאה לשידוכים, שעם זה אין בעיה. אבל לייפות את עצמו סתם כך, זה משהו אחר. לגבי קעקועים, הרמב"ם כתב שמדובר בדרכי הגויים. ממילא עם ישראל צריך להיות נבדל מהם בחלק מהדברים, וגם בזה. ביהדות אין מושג של ייפוי הגוף. כל המושג של תרבות ופיתוח הגוף הוא לא יהודי, ואנו מתרחקים מהמושג הזה. הגוף צריך להיראות מכובד, וללא קשקושים עליו", לנושא הזה יש גם הסבר רוחני שמביא הרב "ברגע שאדם עושה קעקוע בגוף, מבואר גם שהדבר מקרקע את גופו וגורם לו אחיזה מאוד גשמית ובהמית בעולם הזה. כלומר, הקעקוע והקרקוע מבוססים על אותו רעיון. זה משבש את הקשר הנקי והזך שלנו עם בורא עולם, בפרט אם מדובר בציור או בסמל שהם ההפך מקדושה".
אחד מהאתרי הקעקועים ברשת האינטרנט כותב על הנושא: "קעקועים זו אומנות אשר חיה בעורנו והולכת איתנו לנצח. קעקוע זו דרך מצוינת להביע את עצמך, להראות מה אתה חושב, מה אתה מרגיש, מה מאפיין אותך, או סתם להראות עד כמה אתה אוהב את יקירך".

האתר הסביר במדיוק את הנושא: "התלהבות רגעית, שמייצרת אושר הזוי לכמה ימים, וכשהאושר נעלם נשאר רק אותו אדם הזוי. בנוסף, אותו משפט תיאר במדיוק את התזמון – " להראות מה אתה חושב, מה אתה מרגיש, מה מאפיין אותך, או סתם להראות עד כמה אתה אוהב את יקירך", בעיה הינה, מה קורה כשאותה הרגשה נגמרת, או שיקירך, כבר לא ממש בענייניך. אתה פשוט תקוע לעד עם פיסת עור שתמיד תזכיר לך עד כמה לא היית חכם. באותו רגע.


שאל את הרב 

שאלה:

ומה ניתן לעשות עם קעקוע שכבר נעשה בעבר, ועכשיו מגיעה החרטה?

תשובה:

זו שאלה שקיימת בספרות השו"ת של זמננו. התשובה היא שמוכח מתוך המקורות שאין שום חיוב להסיר, כי כתוב 'וכתובת קעקע לא תתנו בכם'. כלומר, האיסור הוא על עצם העניין. אבל אחרי שהדבר נעשה – אין הכרח להסיר את הקעקוע, כי אתה לא עובר איסור בכל רגע ורגע. כלומר, המונה לא דופק. עם זה, כל הפוסקים כותבים פה אחד שראוי להסיר את הקעקוע, כי הוא 'מזכרת עוון' כהגדרתם.

 

שאלה:

אם אסור לעשות קעקוע משום חבלה עצמית, איך ניתן להסיר אותו? הרי גם כאן האדם כביכול חובל בעצמו, מכאיב לעצמו.

תשובה:

כתבו הפוסקים שאסור לחבול בעצמי רק במידה שיש צער. אבל ברגע שאין צער – יש אומרים שאין איסור לחבול בעצמי. יש כאלה שכתבו שהאיסור לחבול ולצער מותר לצורך תשובה. ובכל מקרה, ניתן לעשות את זה בהרדמה. אבל זה כמובן לא הטעם היחיד, כי אם הסיבה הייתה רק האיסור לחבול בעצמי, היה אפשר גם לעשות קעקוע בהרדמה. הסיבות לאיסור הקעקוע הן מגוונות, ועצם זה שכתוב בתורה – כבר פוסל את העניין כליל, בין אם יש טעמים המובנים לנו, כפי אותם אלה שהזכרתי, ובין אם לא.

שאלה:

מה לגבי מישהו שעובד במכון לקעקועים, ומקעקע אחרים – גם כאן הוא עובר איסור, או שמא רק המקועקע עצמו עובר איסור? 

תשובה:

האיסור עצמו הוא גם אם מישהו עושה בבשר של השני. כאן הוא אפילו עובר שני איסורים: גם על איסור כתובת הקעקע וגם על 'לפני עיוור לא תיתן מכשול'. זה יותר חמור מאשר אם הוא עושה קעקוע בעצמו.

הרב אליהו גבאי

  

פרשת שבוע 

הנושא:אין סוף לשכר החסד והצדקה.

כתוב בפרשה:"את העני עמך". שתי פרשיות סמוכות הן, פרשת  מתן תורה – אותה קראנו בשבוע שעבר-ופרשת המשפטים שבין אדם לחברו, אותה אנו קוראים השבת. ויש בשתיהן רעיון משתף, יסודי ובסיסי, אותה אמר רבי ירחם ממיר זצ"ל, שכשם שמעמד הר סיני בא להורותנו, שאין לקיים את המצוות כמערכת חוקים יבשה, אלא יש לשוות מול העיניים את מעמד הר סיני, את כבוד ה', ולשאוף להתקרב אליו על ידי קיום מצוותיו-כך גם במצוות שבין אדם לחברו. אין די בקיומן, בהידור ובשלמות, אלא יש לשוות מול העיניים את החבר, להרבות אהבה ואחווה, שלום ורעות! זהו הסוד הכתוב בפרשתינו:"אם כסף תלווה את עמי, את העני עמך". פירש רש"י:"הוי מסתכל בעצמך כאילו אתה עני". מעשה נפלא המובא בספר:"אור דניאל" שאירע עם אשת "הגאון מוילנא" מראה לנו כמה חשובה הצדקה: אשתו של הגאון מוילנא הייתה "גבאית של צדקה" ותוך כך הייתה מחזרת על פתחי אנשים, כדי להתרימם לצרכי צדקה יחד עם חברתה הטובה. השניים החליטו כי מי שתיפטר מן העולם ראשונה תבוא לחברתה בחלום ותספר לה על המתרחש למעלה. אשת הגאון נפטרה ראשונה ובאה אל חברתה בחלום ואמרה לה:"אין לי רשות לספר לך מהמתרחש למעלה, אך רק דבר אחד הרשו לי לספר לך:ודאי זוכרת את, כשהלכנו יחד לאסוף צדקה, נשמט מאיתך בניין אחד, ואני הצבעתי עליו שנלך לשם. אין מספיק מילים בעולם כדי לתאר כמה שכר קיבלתי למעלה על הושטת יד זו!" סיימה את דבריה ומיד נעלמה.כמובן שלדעתי כל אדם יבין את המסר מהסיפור הנורא  הזה. ויהי רצון שנזכה לקיים את מצוות ה' ובפרט את מצוות החסד והצדקה מתוך שלמות, וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו אמן ואמן.

 

 

 

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad