בניגוד לחבריי (המורים), יש לי ניסיון לא מבוטל מלפני כניסתי למערכת, ותאמינו לי שאין מה להשוות בין עבודת המורה לעבודה שעסקתי בה קודם, מכל הבחינות. העבודה כמורה היא כל כך קשה שהתפטרתי שנה אחר שנה מבית הספר בו עבדתי. רק בלחצים די כבדים הסכמתי להמשיך ללמד. (יש בידי מסמכים המעידים על כך).
למה כל ההקדמה הזאת? נתחיל בזה בהתנפלות האוצר על הגוף החלש הזה שניקרא "מורים" ומבלי לפגוע בנשים שביניהם, המהוות רוב בין המחנכים. תרצו או לא תרצו זו החוליה החלשה בצוות. איפה זה נשמע ובאיזו מדינה, מורה חייב להימצא בבית הספר כארבעים שעות שבועיות?! כדי לממש את עצת אחיתופל "אופק חדש" עאלק, וכל זה כדי להצדיק תוספת עלובה של כמה שקלים לחודש. בצרפת למשל, עובדים עשרים וארבע שעות שבועיות בלבד, ומרוכזות בארבעה ימים וחצי בשבוע, וזוכים למאה עשרים ואחד ימי חופש בשנה וזה מובן מאליו… אז מה הטענות שיש להורים שמתבכיינים שעקב כך אין להם סידור לילדים? מי אשם בכך? במקום להכביד על המורים, שיעסיקו עובדי קבלן. המורים לא ביבי סיטר של אף אחד, אלא מלמדים ומחנכים וזה תפקידם ותו לו. האם מישהו שאל מהו מצבם של ילדי המורים שהוריהם מחויבים להימצא עד שעה ארבע אחר הצהריים? מי יטפל בהם, מי יאכיל אותם וכך הלאה…
מי אשם בכך שרוב הנשים לא מעוניינות יותר להיות עקרות בית, אלא לצאת לעבודה, לא מתוך כורח ולא תמיד כדי להשלים הכנסה. הרי ההוצאות של אישה עובדת מגיעות לעתים
יותר מהכנסתן החודשית ביגוד, הנעלה, ספר-פן, צביעה, סלסול והחלקה,קרמים ובשמים תכשיטים, וגם אוטו. ובעצם, מה לא? שיהיה להן לבריאות, אבל למה המורה צריך לשלם על כך?!
כמובן שאני לא מתייחס לבחורות הצדיקות, הנאלצות לצאת לעבודה מחוסר ברירה כדי לפרנס את המשפחה ו/או להשלים משכורתו הלא מספקת של הבעל. ליבי איתן.
נחזור ל"אופק חדש", ההמצאה המתוחכמת של הישראלים. חדש או ישן, האופק הוא קו דמיוני שככל שאתה מנסה להגיע אליו, הוא בורח ממך. תסיקו אתם את המסקנות.
יוסי פרטוק
