היום ה-30 באוקטובר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

מצב רוח רע

האמת היא שנהניתי מאוד מכל קצוות הקשת. בכל ארגון ובכל מגזר פשוט יצאו מגדרם בסיפורי הלל ותשבחות כלפי הרב, בין אם מדובר בעלון של ארגון "צהר" (שחלק מרבניו ספגו ביקורת חריפה מהרב) ובין אם מדובר בעלוני צעירים שהקדישו את כתבות התוכן בתמונות וביוגרפיות מרשימות על הרב. בין היתר לקחתי גם עלון שנקרא "מצב הרוח" הדומה יותר למגזין תרבות ורכילות, שאף הוא הקדיש את השער ומספר כתבות בנושא הרב.

אחרי קריאה במהלך השבוע של כל העלונים הגעתי למאמר שהחשיך את עיניי בעלון "מצב הרוח" שגרם לי לצבוט עצמי שוב ושוב לנוכח מה שנכתב בו. עיתונאי בשם חגי הוברמן, המשמש כעורך, כתב בטור אישי (בשם "חמוש במקלדת") מאמר אישי על תקציבי הישיבות בארץ, והתרעם על מפלגת הבית היהודי שכביכול דואגת גם לתקצוב ישיבות חרדיות, במקום שתדרוש רק תקצוב של ישיבות דתיות-לאומיות. במאמרו השתלח והתלונן כלפי שרי הבית היהודי, וכלפי מפלגות ש"ס ויהדות התורה, והפנה אליהם האשמות זדוניות ומרובות, וקינח במשפט הבא. שפשפו את עינכם לפני הקריאה: "אני מודה שדמעה אחת לא תיגר מעיני, אם אראה את ישיבות פוניבז', מיר, סלובודקה וחברון גם יחד (ישיבות אשכנזיות חרדיות – ש.כ), עומדות במצבה של ישיבת חכמי לובלין בפולין". (בשנת 1940 השמידו הנאצים את ציוד הישיבה וספריה, אותם שרפו בטקס פומבי בכיכר השוק בפני יהודי לובלין – ש.כ).

בדף הפייסבוק שלו ניסה להבהיר: "אני לא קורא להחריב את הישיבות, אבל אם כתוצאה מכך הישיבות תתרוקנה, על כך אכן לא אזיל דמעה".

זו לא פעם ראשונה שהעיתונאי הנ"ל, חובש הכיפה, חוטא בלשונו. בעבר כינה את הרב עובדיה "בוגד", תקף בחומרה את ח"כ ליצמן במאמר בשם "'ליצמן דפליג", ואף נתן במה בעלונו לכותב שתקף את הרב אבינר בעזות.

האמת היא שהמטרה של הבאת הדברים אינה נובעת מתוך רצון להעמיד איש כזה או אחר על כיכר העיר ולהטיח בו חיצים. הרי בסה"כ מדובר כאן במשפטים שנכתבים ונאמרים מתוך כעס, טינה ומחוסר שיקול דעת והבנה לגבי השלכותיהם. אם נסתכל על הוברמן מצד אחד ועל רבנים חרדים מצד שני, וגם על כל מיני אנשי רוח חילוניים, נראה בני אדם טובים, אינטליגנטיים ומשכילים שפשוט איבדו את הרסן בכתיבתם באמרותיהם ובהתנהגותם. ניתן בקלות לצטט כאן אמרות אומללות מארבע כנפות הארץ שגורמות לנזק אדיר בחברה הישראלית ותדמית המגזרית של קהילה כזו או אחרת. הרי תמיד קל יותר לשכנע בצדקת דרכנו באמצעות ביקורת על האחר.

הבעיה של הוברמן לא קיימת רק בארבע אמות שלו, שכן גם במגזר החרדי ניתן למצוא כאלה שמתייחסים בזלזול לישיבות ההסדר. לכן הבעיה טמונה בנו, באיך שאנחנו רואים את האחר. אנחנו יכולים לשבת ולקרוא את אותם ספרים, לשמור את אותה שבת, ולקיים את אותן הלכות, אך להפוך את הטפל, כלומר, פרטי הלבוש וההגדרות, לעיקר.
אם גם אתם הזדעזעתם, תשאלו את עצמכם מה אתם באמת חושבים על המגזר האחר. אם לימוד התורה באמת חשוב לכם, נסו לשאול את עצמכם: האם אתם מאמינים שכל בני הישיבות מועילים ומחזקים את עם ישראל, ולא משנה לאיזה מגזר הם שייכים?

דבריו של הוברמן סוקרו באתרי האינטרנט השונים, ובין היתר גם באתרים החרדים כמו "כיכר השבת" ו"בחדרי חרדים", וכן גם באתרים הדת"לים כמו "דתילי", "סרוגים" וכו'. מקריאת חלק מתגובות הגולשים, ניתן לראות את הנזק העצום שהאמירה הזאת עשתה. החרדים רק חוזרים שוב על המשפט "בית של גויים" ורוצים לשרוף את ההתנחלויות, הדגל וכל פריט סרוג אחר, וחלק מהדת"לים מצדיקים את ההגיגים האלה, בטענות כלפי המגזר החרדי. בכל מקרה, אלה ואלה דברי הבל חיים, שמוסיפים עוד שסע וסדק במרקם הבעייתי אותו אנחנו יצרנו, אחרי שהתורה איחדה.

ובכל זאת, אם כבר הקדשנו מדור לנושא, נתייחס גם לעלון "מצב הרוח" שחושף את נקודות החולשה של הציבור הדתי לאומי. לעיתים נראה שהתרבות האופפת אותו שייכת יותר לעולם החילוני מאשר לדתי. מרפרוף קל קשה מאוד למצוא בו תכנים תורניים ראויים, אך רכילות (כן כן, רכילות ממש!), ביקורת מסעדות, לוח הופעות ושאר מדורי פנאי פלוס, דווקא יש בו, ובשפע. לא שזה מפריע לי, אך אני לא בטוח שמקומו בבית הכנסת. אפילו הרב שרלו, שלא נחשב מחמיר, בלשון המעטה, יצא בביקורת בעבר כלפי מדור הרכילות וטען כי ישנן שלוש בעיות בפרסומו של מדור כזה: האחת, הלגיטימציה שהוא נותן לרכילות אסורה, השנייה, העובדה שהוא מציב במרכזו "פשוט דברי הבל חסרי משמעות, שאין בהם לא בניה ולא יצירה, לא ספרות ולא מחשבה, אלא עיסוק בדברים בטלים, שאף הם חיסרון גדול". השלישית, העובדה שהדברים נכתבים בעלון שמחולק בבתי כנסת ונקרא בתפילה.

הרב שרלו מסיים וכותב כי "טוב יותר להינזר מזה, ונכון יותר שאם בכלל עוסקים בזה, זה יהיה חלק מעיתון שאין לו קשר לבית הכנסת".

 

 

 

פהשקווילים

* בשעה טובה נפתח בית המדרש "יהודה" בשכונת הוורדים (בבית הכנסת "אוהל משה") בנשיאות הרב איתמר לוי, רבי בית הכנסת. החל משבוע שעבר מתקיים סדר יום בבית המדרש לפי השעות הבאות. 09:00 – 08:00 שחרית 09:30 – 09:00: ארוחת בוקר 10:30 – 09:30 : שיעור יומי מפי הרבנים: הרב שלום לוי, הרב רפאל סבתי, הרב דוד לוי, הרב מאיר אלון וכן מבית הכנסת – הרב איתמר לוי.

11:30 – 10:45: קריאת תהילים, חוק לישראל

בקרוב יתקיימו פעילויות נוספות, טיולים, דרשות והרצאות מפי מיטב הרבנים בעיר. לפרטים והרשמה:

עמרם פרץ 052-8501033.

 

* את העלון השבועי של בית הכנסת "אוהל משה" ניתן לקרוא מידי שבוע גם באתר האינטרנט של ארגון "למען שמו-נה באהבה" – www.lemaan8.co.il

 

* חיים בומש וחברים מזמינים את הציבור לערב שירים, סיפורים וניגונים של ה"רבי המרקד" – הרב שלמה קרליבך ז"ל. המופע יתקיים במוצ"ש הקרוב (19.10) שזהו אגב יום פטירתו בשעה 21:30 בתיאטרון מ.ר.א.ה. קבלת פנים וכיבוד קל בשעה 21:00. כרטיסים בעלות של 30 שקלים ניתן להשיג בישיבת ההסדר 04-6942616 או אצל רועי 050-3346338 (כל ההכנסות קודש לפעילות קהילתית של ישיבת ההסדר).

 

פרשת וירא

בפרשתנו כתוב: "וירא ה' אל אברהם והוא ישב פתח האוהל". התורה מאריכה ומבליטה את מידת החסד של אברהם אבינו עליו השלום בקבלת אורחים, והתורה הדגישה זאת בכדי ללמדנו עיקר גדול במידת החסד. צריכים אנו להבין, כי ספר "בראשית" לא נועד לעם ישראל בכדי שנראה את הסיפורים הנפלאים שהיו בתקופות של אבותינו הקדושים. ספר זה הוא ספר מלא בערכים קדושים שאנו רואים אצל האבות. ודוגמא נפלאה אפשר להביא מפרשתנו. אברהם אבינו מל עצמו בגיל כל כך מאוחר, וביום השלישי כאשר הוא תשוש וחלש (היום השלישי הוכח מדעית כיום המסוכן ביותר למהול, וכמובן שאברהם אבינו ע"ה שהיה בגיל מאה לבריתו, קל וחומר שהסכנה היא יותר ממשית על בשרו) ודווקא באותו היום מעמידו הקדוש ברוך הוא בניסיון כזה גדול כאשר מוציא חמה מנרתיקה. צריכים אנו להבין, כי לא מדובר בחום הלוהט של חודש אב בעיר "אילת". אומר המדרש שהיו למעלה מחמישים מעלות חום. ואברהם אבינו לא מתייאש ומחכה בפתח האוהל לאורחים שיבואהו להתארח בביתו.

ובאמת, חשבתי לעצמי: מה ההתעקשות של אברהם אבינו ע"ה לקבל אורחים. אז יום אחד בלי אורחים. מה יש? ואפשר להבין, שאצל אברהם לא שייך יום בלי חסד. זה אצל אברהם, להבדיל, כמו אדם שצריך מכונת הנשמה שבלעדיה הוא לא יכול לנשום. כך היה אברהם אבינו. החסד היה חלק מגופו וממהותו. ומעשים כאלו אנו צריכים שישמשו נר לרגלינו. שהמידות הטובות יהיו "חלק" ממנו כמו בשר משבשרינו.

מסופר על התלמידים של "הסבא מנוברדוק", שבכדי לשבור את החמדה והתאווה לממון ולרכוש הפרטי היו מפקירים את כל אשר להם בבחינת שלי שלך ושלך שלך. כאשר היו מזדמנים להם מצרכים, תמיד היו מחלקים אותם בין אחד לשני. ועל אחת כמה וכמה שהיו משאילים איש לרעהו בגדים, מגבעות וחפצים שונים ומשתדלים לטשטש את בעלותם עליהם. היו מקרים שבחורים חלצו מנעליהם, נשארו יחפים והשאילום לחברם. כמו כן נהגו שמי שנזדמנה לו חליפה חדשה לא לבשה תחילה לעצמו אלא היה נותנה לשימוש ראשון לחברו כדי לבטל את מידת האנוכיות שבו, הם נתנו מתוך תחושה של רצון ושל נתינה בלבד ללא כל מחשבה לקבל חזרה. ועל זה אומרים חכמי המוסר, שבדור המשיח לא יגאלו ישראל אלא בגלל החסד. זוהי המידה שנמשכת בכל תקופת היהדות שקיבלנו במסורת ישראל סבא ואיתה נמשיך עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.

 

שלום בר יוחאי חיים

אולי יעניין אותך

Bottom ad