אדם הזמין הובלת תכולת דירה מכרמיאל לקריות. סוכם מראש על מחיר ההובלה המסתכם באלף וחמש מאות שקלים. בסיום העבודה, נתן למוביל את כספו. ואז דרש האחראי על הצוות "טיפ" על סך 100 שקלים לכל אחד מארבעת האנשים. התחילו ויכוחים ואיומים מצד המובילים. מחוסר ברירה וכנראה גם מפחד, הוא נאלץ להיפרד מעוד ארבע מאות שקלים תבין ותקילין. מתברר שזאת הפכה לשיטה, לדרוש בכוח את "הטיפים", שפעם ניתנו ברצון, והפכו לשוד של ממש. ובכן, ואני מדגיש אין שום חוק המחייב לתת תשרים למאן דהו, ובכול תחום שהוא, גם לא במסעדות ובבתי הקפה. המחירים המופיעים בתפריט הם-הם הקובעים ללא כל תוספות, גם אם כתוב "לא כולל טיפים", או, "יש להוסיף 10% טיפים". במקרה של איומים, יש להגיש תלונה במשטרה, אפילו לאחר ששילמתם את "הכופר" על בריאותכם ואולי על חייכם אל תתביישו לסרב לחוצפנים שהביאו לכם מכשיר של 180 שקלים ודורשים 50 לטיפ. זכרו מתן תשר היא זכות ולא חובה.
הפריירים המתחלפים.
מי מאיתנו לא יצא לטיול קבוצתי בארץ וסייר במקומות מקסימים והיסטוריים? במקומות מיוחדים אלה, מחכים לנו בדרך כלל, שרלטנים, המנסים בהצלחה לא מבוטלת למכור לנו את מרכולתם, הקשורה לאפיונו של האזור, ובניצולם את האווירה בה נתון המטייל. באחת הפעמים, יצאה רעיתי לטיול כזה, וחזרה הביתה עם צנצנת זיתים, שלושה סוגים של סבונים, אחד נגד נשירת שיער, אחד נגד מחלת עור ואחד נגד טחורים כמדומני. כל אחד מהם בצבע אחר, ובקבוקון שמן עלוב. לפי צנצנת הזיתים העלובים אף הם, שהכילה בקושי 200 גרם, הבנתי שסידרו אותה. איך? היא שלמה 25 שקלים עליה, ועוד 60 שקלים על שלוש קוביות סבון "רפואי" מתברר, שמדריך הטיול הוביל אותם למקום, שם חוגג ערבי הקורא לעצמו סבא משהו, תושב המקום, ובעל סגנון דיבור חלקלק כתער ודמגוג מדופלם, שהצליח לסבן תרתי משמע, כמחצית מהקבוצה לה השתייכה. אתם מכירים גם את אלה הבאים למועדונים, ויצו, נעמת ודומיהם ואפילו לחדרי המורים בבתי הספר, ומוכרים תכשיטים, בשמים וכ"ו?! משום מה, האנשים ובמיוחד הנשים, חושבים בלהט האווירה, כאילו שזה בחינם, וקונים כל הבא ליד, ובדרך כלל, הכל נזרק לאיזו פינה בבית, כאבן שאין לה הופכין.
באחת החניות בחזרה מאילת, ציפו לנו כמה מצעירי המקום, עם דמויי בקבוקוני בשמים עם שמות דומים במקצת לשמות המקוריים, ובמחירים אפסיים. בקשו 60 שקלים והתפשרו עד 10 שקלים. לאחר זמן פגשתי חברים מאותו טיול ושאלתי אותם על טיבם של אותם בשמים. חלקם ענו לי בחיוך נבוך, ואחרים בקללות נמרצות, שלא היו מבישים עגלון מדופלם. למה? כי הזהרתי אותם, לא הקשיבו לי ולא שמעו בקולי. מגיע להם.
וכעת לצל"ש: ישנם אנשים הנחבאים אל הכלים, נחמדים וסבלניים, למרות עבודתם הדורשת לפעמים סבלנות של פיל.
לקחו את החוק לידים
מזה שנים אני נוהג לחנות את רכבי הקטן בחניה ליד ההסתדרות, מבלי להפריע לאיש. והנה היום, אני מוצא טופס אזהרה על החלון הקדמי של הרכב, המנוסח בזו הלשון: "חנית שלא כחוק, הפעם אנו מסתפקים באזהרה".
אם כן, על איזה חוק מדבר הפקח? לא חניתי על מדרכה, לא באדום לבן, לא בכחול לבן, לא בצומת, לא בתחנת אוטובוסים, לא ביציאה מחצרות, ולא חסמתי רכב כלשהו, לא בחניית נכים ולא הפרעתי לתנועה, וכו', בקיצור, ולאור התנדבותי במשטרה 40 שנה כרס"ב, לא מצאתי אפילו רמז לסעיף כלשהו האוסר חניה היכן שחניתי. מעניין לוּ היה רושם דו"ח, והייתי פונה לבימ"ש, מה הייתה יכולה להיות תגובתו מול השופט, לוּ היה שואל אותו לפי איזה סעיף רשם את הדוח?
רבותי המתלהבים של רשות החנייה, קריית שמונה היא לא שלכם, זה שכקברניטינו נטשו אותנו, זה לא אומר שהרמנו ידיים, ולמרות שאני רחוק מלהאמין בחוק, אני אנסה להשתמש
בו במידת הצורך, "ולפי חוק"…
כזה הוא ציון בוטביקה, המוכר בעיקר מגנים לאייפונים בבסטה, בחלק הדרומי של השוק. הוא אפילו לא היה מוכן לתת לי את שמו המלא מרוב ענווה. דווקא את אלה אני מחפש.
מי אמר שאין אנשים טובים בשוק?
