היום ה-25 בספטמבר , 2017

Select your Top Menu from wp menus

אנחנו צריכים להכריז על 'מלחמת מצווה'

זאת המסקנה הבלתי נמנעת בעקבות הכשלים הסדרתיים בטיפול בענייני הפריפריה.

מה צריך לקרות למשל, כדי שהמוקד הרפואי יפתח סוף-סוף?!

מה צריך לקרות כדי ששרי הממשלה יוציאו לפעול את תוכנית הצפון? מה צריך להתרחש, שעוד לא קרה כדי שיפסיקו להתייחס אלינו כאל אוויר?

זה התחיל בשבוע שעבר בתוכניתה של קרן נויבך כאשר העלתה לשידור חוקרת ממכון וולקני שבמהלך הריאיון השמיצה והכפישה החוקרת את הצפון והגליל. 'אין להם תשתיות לקבל את מכון וולקני' אמרה הגברת הנכבדה בתור 'חוקרת' שבסוף הריאיון הסתבר שהיא יו"ר ועד החוקרים, הנלחמים לטרפד את העברת המכון לגליל.

וכיצד מרגיעה/מסבנת המראיינת נויבך את מצפונה העיתונאי? היא מקריאה תגובה של …שר החקלאות אורי אריאל, שלא היה רלבנטי להכפשותיה של המדענית מוולקני.

זו דוגמא בולטת לדרך בה תוקעים פרויקט דגל מחקרי-תעסוקתי האמור להיות מנוע מאיץ לתהליכים שיקדמו את הצפון והגליל.

מדוע מדינת ישראל אינה מיישמת את ההחלטה כפי שהיה לה הכח והאומץ ליישם את החלטתה להוציא את צה"ל מלבנון או לגרש את תושבי גוש קטיף, למשל?

מדוע מדינת ישראל אינה מפרידה בין שתי החלטותיה, לסגור את מכון וולקני בראשון לציון, ומאידך, להקים כאן בגליל מכון חקלאי-מחקרי חדש? מדוע?

מדוע מדינת ישראל אינה מפעילה את אמצעי הכפייה החוקיים שיש בידיה כדי לתת תוקף-מעשי להחלטות הרות גורל כמו בעניין וולקני? מדוע?

ועוד. מדוע שר הבריאות אינו נותן דין וחשבון על אי תפקודו בפתיחת מוקד רפואי בקריית שמונה, אחר ששנים הוא נמנע מלעשות זאת? מדוע השר הנכבד, יעקב ליצמן מתפלפל במקום שצריך להיות ישר ותמים, ואינו מתנה את הפתיחה בקבלת כסף מהרשויות? מדוע נוהג השר במוסר כפול, ואינו דורש למשל, מעיריית פתח תקווה, תל אביב וירושלים להשתתף בהחזקת בתי החולים שבתחום שיפוטן? מדוע?

מדוע אנשים צריכים לשלם בבריאותם ובחייהם רק בגלל שחוקי מדינת ישראל מאפשרים לשר הכושל להסתתר מאחורי אמירות ותירוצים העולים בחייהם של בני אדם? מדוע?

המוקד הרפואי והמלחמה לפתיחתו מוכר אך מצב החוסר בשירותי בריאות, גדול, מעצבן ועולה לנו בבריאות ובחיים.

כל שירות שאינו קשור באקמול, כרוך בהמתנה אין סופית. תור לאורתופד, תור לניתוח, תור למומחה בסוכרת, תור לרוב הרופאים המקצועיים, תור לצילום, תור לילדים בגיל הרך לטיפול רגשי הכל, הרוב.

כמי שעוקב עם רבים אחרים אחרי הנעשה בתחום הרפואה, הגעתי למסקנה שחייבים לצאת למתקפה רבתי. לא לראות ממטר אף אחד. לסמן את המטרה, שיפור מידי של שירותי הרפואה, ללא שום המתנה או תירוצים.

מי שצריך לעמוד בחוד החנית אלה הם ראשי הישובים, ובמקרה שלנו, 'אשכול הגליל המזרחי'. יש אלף סיבות מדוע אנחנו חייבים לתבוע מראשי הרשויות המייצגים אותנו לעזוב הכל ולצאת למלחמת מצווה כנגד כל העוולות שעושים לנו בפריפריה. ואם אלף סיבות לא מספיקות כדי להצדיק את המלחמה הזאת, יש סיבה אחת שבגללה צריך להכריז על המלחמה הזאת. די, נמאס לנו!

השידור הציבורי

רק מהפכת מילים: תאגיד בהרצה

שאלתם את עצמכם, מהן שתי המילים היקרות בתולדות מדינת ישראל? כנראה שלא.

לאור השידורים של 'תאגיד השידור הציבורי' וקול ישראל, הגעתי למסקנה שמדינת ישראל שילמה הון עתק עבור שתי המילים הבאות: 'כאן' ו'בהרצה'.

נכון שיש שינויים כאלה ואחרים, בעיקר כאלה, במתכונת השידורים החדשה. אבל, השינויים הללו באים מהמקום הפחות נחוץ ופחות רלבנטי מבחינתנו. התאגיד לא יוכל, פיסית ומנטלית לבלוע את 'קול ישראל', הקוד הגנטי שלו ואת המנטליות השידורית של אנשיה. תעקבו אחריהם. התינוק הוא זה שיבלע את האימא החורגת.

ובכל זאת, אחרי מופע הדמעות של מי ש'עזב' את קול ישראל וערוץ 1 בדמעות, ומיד חתם על חוזה בתאגיד השידור, ואלה שנותרו מאחור ועומדים היום בתור בלשכת התעסוקה, צריך לבדוק מה קרה.

ההנהלה התחלפה באנשים שיתכן שהם מנהלים מצוינים, אך עדיין חובת ההוכחה מוטלת עליהם, אולם, הציפיות שיהיה מהפך כלשהו באשר למי שיושב מאחורי המיקרופונים, השתייכותם הגיאוגרפית והמגדרית, לא קרה הרבה.

נהפוך הוא, המצב הוחמר ביחס למה שהיה וביחס לציפיות שהולך להיות שינוי.

נשמע מופרך?! ממש לא, אחרי שמתייחסים לעובדות.

כולנו מכירים וזוכרים כיצד נראתה ונשמעה רשות השידור. רוב העיתונאים ממדינת תל אביב והמרכז, ימין ושמאל כאחד. הפרופיל היה גם הוא חד ממדי וחד גווני, להוציא עליי תאנה לטשטוש הטענות כלפי אחידות המרקם העיתונאי.

מה עשו היום? תגברו בצורה מסיבית את התפקידים באנשי תל אביב וסביבתה, הוסיפו מספר ימנים מקצועיים לצוותים המגישים ובזה רכשו שקט פוליטי מהפטרונים בימין.

הפריפריה שוב נותרה יתומה. קולה ממשיך לא להישמע. והחמור הוא שעל פי השיטה הישראלית, התקשורת היא שחקן, חלק פעיל ובעל עמדה במשחק החברתי-כלכלי בישראל.

התקשורת הפסיקה מזמן לשקף את האחרים, והיא קודם כל נותנת ביטוי לעצמה, דעותיה וסדר היום שאנשיה קובעים.

הדברים נכונים שבעתיים לתקשורת הפרטית, אבל אליהם אי אפשר לבוא בטענות, הם עסקים פרטיים-כלכליים.

אני רוצה לשאול. כיצד הפריפריה תשבור את תקרת הזכוכית ותעמוד במקום שאנשיה ידברו בשמה, יחשבו בשמה, יתווכחו בשמה ויביאו לידי ביטוי את המהות המיוחדת והאופיינית לפריפריה הגיאוגרפית? מי בדיוק יעסוק בסדר יום שמתאים, משקף את הפריפריה, ולא כמס-שפתים?

תקשורת במדינה דמוקרטית היא מיכל החמצן הבלתי תלוי להיות שחקן לגיטימי ומשפיע בחברה, במדינה.

בנוסף, לתסכול המלווה אותנו תושבי הפריפריה על שלל העוולות בכל תחומי החיים, עכשיו גם סתמו לנו את הפה בעיתונאים ועיתונאיות מהימין, חובשי כיפות ההתנחלויות ובקיצור, כל מה שאנחנו לא.

ועכשיו תגידו לי, המילים 'כאן' ו'בהרצה' לא עלו לנו ביוקר, במחיר מופקע?!

דיל עם הפלסטינאים, רק לפי עקרון ההדדיות

ויתורים?! משני הצדדים. מתנות איש למשנהו?! לשני הכיוונים, בקיצור הכביש יהיה דו סטרי

איך אפשר בלי הביקור של נשיא ארצות הברית, דונאלד טראמפ האמת? שמוקדם לסכם את הביקור, מבלי להסתכן בפספוס מביך. אפשר להניח שכאיש עסקים (כך הוא מציג את עצמו) הוא דיבר בסגנון שלא כל כך מוכר במזרח התיכון. 'תסגרו עניין!', הוא אמר, בצורה זו או אחרת…

…בואו נעזוב לרגע את הצד שלנו, את נתניהו וממשלתו.

מישהו באמת מאמין שאבו מאזן יכול לקבל הצעה מפתה יותר משקיבל מברק ואולמרט?! האם יש קשר בין המילים הגבוהות של הצד הפלסטיני לבין מה שהם מתכוונים באמת?!

אז ככה. הצעה חלומית מצד הפלסטינאי, וחלום בלהות לצד הישראלי לא יחזור יותר כהצעה רשמית ולגיטימית מהצד הישראלי לפלסטינאי.

הדרישה של הפלסטינאים הייתה ונותרה. שלום על כל אדמת ארץ ישראל, ובלי יהודים בין הירדן לים. כאן נאפשר לכל מיני מאמינים לגחך ולצקצק בלשון 'איזה קיצוני הכותב…'.

או קיי. חזרנו למציאות. בין האפשרות שתצא עסקה כלשהי מרצונו הכן של הנשיא האמריקאי לשלום, במובן האמיתי של המילה, שואפת לאפס ובין האפשרות שישראל תצטרך להמשיך לדאוג לבריאות הנפש של תושביה וחוסנם, האפשרות השנייה ראלית יותר.

האמיתות של שני הצדדים לא ישתנו בעקבות גורם חיצוני כלשהו, כולל טראמפ. הפלסטינאים, בגלגוליהם השונים, ימשכו לשכלל ולהתאים את חזונם להעלמת ישראל והיהודים מעל פני האדמה, ורק דפיו של לוח השנה ינשרו יום אחר יום.

היהודים במדינת ישראל יצטרכו להיזכר במשל השועל, העורב והגבינה, ולא להאמין לדברי הכיבושין של הפלסטינאים 'על שלום', ולהשמיט את הגבינה (מדינת ישראל) מידיה…

עד שיקרה משהו צריך לאתרג את האגו של הנשיא טראמפ שחס וחלילה לא יפגע ויפעל בסגנון שריף אמריקאי.

 

אולי יעניין אותך