היום ה-17 בנובמבר , 2017

Select your Top Menu from wp menus

זמיר, נעים זמירות

השבוע הלך לעולמו זמיר עשור ז"ל. בגלל אופיו ומופנמותו, מעטים ידעו שזמיר היה חולה בשנים האחרונות ולאחרונה הידרדר מצבו הרפואי בצורה דרסטית.

השבוע ירד המסך.

…על זמיר אפשר לומר שהיה 'זן נדיר', 'עוף מוזר', במובן המצוין של המילה. איש של ניגודים והפכים באופן שנטית לחשוב שמדובר במספר אנשים, באותו זמן.

זמיר שמר על פרטיותו בקנאות ומאידך 'הרשה' לעצמו להיכנס לקרבים של אלה שהוא ביקר/כתב עליהם. נבחרי ציבור היו חומר הגלם המועדף עליו, עליהם הוא לא ריחם. העט המושחז, ואחר-כך המקלדת, פילסו את דרכם באמצעות מילים, משפטים, פסיקים, נקודות, דימויים ואיורים, אל ליבו מושא הכתבה.

זמיר התחיל את 'הטיפול' בפציינט מהנקודה הכי רכה והכי רגישה שלו. הוא הקפיד שנקודת המוצא תהיה אמת עובדתית. משם הדרך 'לקרוע' את האיש, הייתה קלה.

רבים מהמבוקרים במהלך השנים פיתחו כלפיו יחס עוין, שלא בצדק. זמיר היה בטוח, מנקודת מבטו, שהוא עושה עבודת קודש, וברוב המקרים זה היה נכון. בהעדר בלמים איתנים כלפי נבחרי ציבור, בעיקר כאלה ש'אינם סופרים' איש אחרי שנבחרו, כתיבתו הייתה במקום. מהיכרותי אותו במהלך השנים, ידעתי שכוונותיו לא היו זדוניות, ומטרתו הייתה אחת, לחשוף אמת-עובדה באמצעות הומור, אירוניה והגחכה של המעשה וגם לעיתים של מי שעשה את המעשה.

בשל קנאותו לאמת, רבים ייחסו לו, שלא בצדק, רוע לשמו. וזה לא היה נכון. מאידך, היו מקרים, אומנם נדירים, שנבחרי ציבור הודו בפניו שצדק, ורק רטנו על החשיפה והפגיעה שבאה בעקבות כתיבתו.

כישרונו הנדיר להפוך את המילה הכתובה לתסריט וסרט, מעל גבי דפי העיתון, העצימו את הדברים שכתב. הם פרצו כל חומה או מגן של המבוקר.

כישרונו של זמיר לא התבטא רק בביקורת קונקרטית, אלא הייתה רחבה ועמוקה יותר. זמיר היה עיתונאי-נביא, בעיניי. נושאים שהוא כתב עליהם לפני שנים, עדיין רלבנטיים היום.

לפני כשנתיים וחצי העלינו ב"חדשות הגליל" את טוריו, שלכאורה לא היו אמורים להיות מעניינים וחדשותיים. בעקבות העלאת הטורים קרה דבר מדהים. קוראי 'חדשות הגליל' שלחו תגובות למה שכתב, מבלי שהעלו על דעתם שהחומרים מלפני שנים. לבקשתו ובקשת רעייתו ורד שתחיה שלא לפרסם, הפסקתי להעלות את הטורים…

…בפעם האחרונה שראיתי את זמיר זה היה לפני כחצי שנה עת אימי זיכרונה לברכה אושפזה ב'זיו'. עברתי ליד החדר בו שהה, ולא זיהיתי אותו, עד שאחי הפנה את תשומת ליבי ש'הנה זמיר'. כמובן, שנכנסתי לחדר, חיבקתי ונשקתי אותו, אולם התמונה הייתה קשה… זמיר, האיש המוקפד בלבושו החיצוני ובאופיו, לא היה זמיר של הימים ההם. ראיתי שני זמיר מולי. הראשון, הגוף הנלאה והרצוץ והשני, את השכל וההכרה המחודדים. שני אנשים. דיבורו, כמו תמיד היה בטונים נמוכים ש'אילצו' אותך להתאמץ ולהקשיב לדבריו. תוכן הדברים היה חכם, רלבנטי לחיים. לא סתם דיבורים…

…זמיר היה העורך הראשון של עיתון "חדשות הגליל" שהקים חנניה פחימה. לזמיר היה סגנון וייחודיות, רעיונית ומחשבתית. זמיר הכיר בערכה של המילה הכתובה, מחופש העיתונות והביטוי, וככזה הוא ידע להעניק זאת לאחרים. המורשת הזאת נשמרת בעיתון מאז ועד היום.

…למרות שזמיר היה איש המילה הכתובה, מהות חייו ופרנסתו היו החקלאות והפיתוח החקלאי 'בחוות מטעים' ושלוחותיה. תפוח מזן חדש שפיתחו בחווה גרם לו שמחה עילאית. ביכורי הפירות שיצאו מעצים ושתילים שהובאו לארץ מעבר לים ונקלטו כאן, היו מרוממים את נפשו. שמחה מיוחדת הייתה כאשר ניטע עץ שהובא מארץ טרופית, ו'כל העולם ואחותו' קבעו ש'אין סיכוי' שייקלט בארץ. העץ, לא רק שנקלט, אלא פירותיו הפכו ללהיט…

…זמיר, זמיר יקירי. אני נזכר עכשיו בימי הקיץ של שנות התשעים בהם לגמנו בירה צוננת מבקבוק 'מזיע', פיצחנו גרעינים וניתחנו מצבים אנושיים ו…פוליטיים.

אני נזכר בשלושת העצים שקיבלתי ממך: פומלית, תפוז וקלמנטינה. הם שורדים עדיין…

אני נזכר בך זמיר, החבר, השכן, והחבר לעט, ובימים של בראשית. של בראשית ברא…

זמיר, מעבר לחברים שהותרתה, והם רבים מסתבר, השארת כאן משפחה נפלאה, נפלאה ומיוחדת. ההורים: עליזה ואלי.

האח שמעון והאחות אושרת.

השארת חותם מיוחד, הילדים: כינר, רווה ונועה.

וכן, השארת אישה-מלאך, ורד. אישה, אם וחברה נפלאה. בכולם תנוחם.

אוהבך

הרצל בן אשר

 

אולי יעניין אותך