היום ה-26 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

משחק מכור

לפני שנה בדיוק, הכרזתי כאן בריש גלי על סגירת חשבון הפייסבוק שלי. כתבתי אז על הרגעים שהביאו להחלטה: "האסימון נפל לי במהלך הרצאה, שבעקבותיה חיפשתי את המוקשים בחיי, אלה שאני יודע שלא טובים, לא בריאים, לא מועילים, אך בכל זאת אני בוחר ליהנות מהם. הפייסבוק היה רק אחד מיני רבים (את השאר נשאיר אולי לפעם אחרת), וברגע שעשיתי עם עצמי חשבון נפש קל, מיד שיתפתי את חבריי בפעם האחרונה בהרהוריי.

נכון, זה לא שהייתי מכור, לא שהיה לי יותר מידי חברים (200 נחשב קצת היום, לא?) וזה לא שמלמלתי וצייצתי בכל רגע נתון, אך היה לי נחמד לפתוח, לראות מה קורה ומה חדש גם בלי לשלוח הודעה, להרים טלפון, או להיפגש עם חברים.

שנה עברה, ואת זמני הפנוי אני מקדיש למציאות ולדברים המעניינים והחשובים באמת. מאוד טוב לי, אך  המטרה כאן אינה לשכנע אתכם לעשות את הפעולה הזאת בעצמכם, אלא להביט על הנושא בזווית אחרת, היה כאן משהו מהנה, מעניין, מושך, טעים, מפתה ומסקרן אך עם זאת משהו שלילי מבחינתי. שלילי מאוד. וכאן הגיע תהליך ההתנתקות החד צדדי שלי, שהוכתר בהצלחה יתרה זה שנה.

 

 

התמכרות-התנתקות

כמעט כולנו מכורים למשהו. טלוויזיה, בילויים, ספורט, רכילות, פייסבוק, סמארטפון או כל דבר אחר. ישנם שני סוגי התמכרויות.

הראשונה, כזו שאדם נהנה ממנה, גאה בה ורוצה להעצים את התחום, כמו למשל אימון גופני, לימוד מקצוע ספציפי, ניגינה/שירה או כל דבר אחר שמוגדר אצל אותו אדם כערך חשוב בחיים שעליו שווה להשקיע.

השנייה, התמכרות שאדם רוצה להפטר ממנה אך לא יכול. אלכוהול, רכילות, טלוויזיה, מחשבים או כל אדם אחר שאדם יודע שהיא מזיקה לו, אך הוא כבר חלק ממנה, וזה לא משנה אם בחר בה בתחילה מרצון ואז הדרדר, או שבאמצע החיים גילה שהיא שלילית.
השבוע דיברתי עם מישהי, סבתא לנכדים שלא חסר לה כלום בחיים, והיא מעידה על עצמה שהיא מכורה לריאליטי ובמיוחד לאח הגדול (בשידור חי). היא מבינה שהיא מכורה, מבינה שזה כל כך מזיק ומיותר ומוכנה לתת הכל כדי להפסיק, אך לא מסוגלת. היא מגדירה את זה לא פחות כסוג של סם. את ההבנה שהיא כבר לא יכולה בלי זה, היא תפסה רק באמצע הדרך כשהיה מאוחר מידי, וכשהבינה שאותה תוכנית באה על חשבון דברים אחרים ומועילים קצת יותר בחיים, הרייטינג היה כבר בשיא.

אז מה הפתרון? האם יש פתרונות קסם?

אנו צריכים להחזיק כלל חשוב מאוד שילווה אותנו לאורך כל הדרך ולזכור שההתמכרויות הקטנות הללו מייצרות בנפשנו תלות מדומה ולמעשה מנתקות אותנו מן התלות בבורא עולם. אם נביט רגע על השנה שחלפה, נראה שדווקא כן הצלחנו להיפטר באופן זמני ממספר אלמנטים יסודיים בחיים כמו בפסח בלי המזון הבסיסי (הלחם), בשבועות למדנו לוותר על שנת הלילה למען דבר גדול יותר. ביום הכיפורים התנתקנו ליממה שלמה מכל המרכיבים הפיזיולוגיים של החיים. בסוכות ויתרנו על שינה נוחה.

כמו בכל גמילה, קודם כל נדרשת הבנה בנושא. כשאמא מנסה להסביר לבת שלה, בת העשרה, שצפייה בתוכניות טלוויזיה במשך 7 שעות רצופות מזיקה, אך הנערה לא מבינה זאת ורואה את הצפייה כהנאה צרופה, לא יהיה ניתן להתחיל באף תהליך. ולכן, אחרי שהבנו נדרש כוח הרצון. השכנוע הפנימי להיגמל ויהי מה, והנכונות המעשית לשלם מחיר, כבד ככל שיהיה, על מנת לרכוש את החירות מחדש.
השלב השני זה להתחיל להאמין בעצמי ולהתחבר לאמת שלי. אם אני כל הזמן משנן ומחדיר לעצמי את העובדה שפייסבוק/ציניות/משיכת תשומת לב או כל דבר אחר זה דבר שלילי, כנראה שמתישהו זה יחלחל לעצמי טוב ויעבור את מחסום הבלתי אפשרי. אדם שמתנתק מגורם מסוים שגרם לו להתמכרות לא צריך להתנתק מכל המציאות בכלל, אלא להבין שמסלול הזה הוא מסוכן, ועליו לחפש חלופות אחרות. כך למשל אם אדם מנסה להיגמל מקפה. זה לא אומר שגם מתה, משתייה ממותקת או מקולה, אלא הוא צריך למצוא עם פינצטה את מקור הבעיה ולטפל בה ברגישות ונחישות.

 

ומה אם אנחנו לא יודעים בדיוק שאנחנו מכורים?

אדם שמעשן 3 קופסאות סיגריות ביום סביר להניח שידע שהוא לא ממש "נורמלי" כי ההתמכרות ברורה גם לסובבים אותו, אך ישנם אלמנטים ומעשים שרק אדם בתוכו יכול לדעת, ולכן אם המנגנון שמעורר אותו יהיה כבוי הוא יפסיד את ההזדמנות לתקן כל עוד זה אפשרי. כמה שזה מוזר ישנם אנשים שמכורים לוויכוחים, למריבות קטנות, לביקורתיות ולציניות. זה שהמכור לעבודה והשני שמכור לגלישה באינטרנט חיים בדיוק באותה ספרייה, רק במגירה שונה. ולכן על כל אחד מאיתנו לחפור בתוכו ולנסות לגלות האם יש התמכרויות שמניעות אותו בחיים? האם אני ציני כי אני חושב שככה צריך להיות או שזה כבר חלק ממני? האם האהבה שלי למותגים היא מתוך הכרה במציאות ברורה שזוהי תכלית חייו של האדם, או שאני פשוט חייב ללבוש רק דברים שנראים יוקרתיים בעיני אחרים?
יצא לי לפגוש גם אנשים שהיו מכורים לפוקר של חברת
Zynga (שמשוחק בפייסבוק) והקדישו לו בין 8 ל-10 שעות ביום בחייהם, אך הם מוכנים להישבע שזה רק תחביב ולא מחלת נפש.

אדם לעיתים מרגיש נוח במקום שלו כי גם האחרים הנורמאלים צורכים את אותם מצרכים, אך הבעיה שאינו משווה את אותה כמות. לרב חגי לונדין ממכון מאיר יש חשבון פייסבוק פעיל במיוחד בו הוא כותב סטטוסים מחכימים, נותן טיפים ומביע דעתו בנושאים שונים, כשרוב הקוראים, אני מניח, הם תלמידיו ואנשים שיש ביכולתו להשפיע עליהם, אך זה לא הופך את הפייסבוק לטהור ולא הופך אף אחד לחגי לונדין. ההבדל בין נורמלי למכור הוא מאוד מטושטש, שכן בגלל שאדם לא רואה עצמו חריג, הוא לא תמיד יוכל לזהות את הגדר שמפרידה בין שני העולמות. ילד שרואה את אביו צופה בחדשות ריאליטי וספורט, יתקשה לראות עצמו מכור לטלוויזיה למרות שהוא צופה בה 7 שעות ביום. הרי אם לאבא מותר וכולם עושים זאת, אז מה תכריע שעה לפה שעה לשם.

 

ארגון "אמונה" מזמין את הציבור להרצאה מרגשת לקראת הימים הנוראים עם הכדרוסלן לשעבר דורון שפר. בהרצאה יספר דורון את סיפור חייו שעובר דרך מגרשי הכדורסל בארץ ובעולם, ההתמודדות עם מחלת הסרטן, המסע להודו וההתקרבות לעולם התורה . במהלך ההרצאה יוקרן סרטון קצר ומרתק. המפגש יתקיים ביום ד', כב' אלול (28 באוגוסט) בשעה 20:00 במתנ"ס ארתור פוקס, דוד רזיאל (מיועד לגברים ונשים כאחד). מחיר ההשתתפות: 25 שקלים. לפרטים: תהילה – 054-5956657

מתארגנת נסיעה בעשרת ימי תשובה לתפילת סליחות עם הרב הגאון ראובן אלבז בישיבת "אור החיים" בירושלים. הנסיעה תהיה ביום שלישי ו' תשרי 10/9/2013 בשעה 17:30 בערב ותעבור דרך הכותל וקבר דוד המלך לסיור ותפילה, ואח"כ ל"אור החיים". לפרטים והרשמה מראש:053-5321213 

 

 

 

 

פרשת כי תבוא.

השמחה היא שורש המצוות כולם.

בפרשתנו נאמר: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב". החפץ חיים זיע"א כותב בספרו "שם עולם" בזה הלשון: "נראה שמרוב טרדותינו בהבלי העולם איבדנו את כוח הרגש הנטוע בנפש האדם, שכן כאשר אדם זוכה להיפגש עם מלך או עם אישיות נכבדה אחרת הוא מתמלא אושר ושמחה על כך, אושרו יגדל עשרה מונים כאשר ידוע לו שהוא נושא חן בעיני המלך וכי הדברים שאמר למלך להערכה ונכתבו בציווי המלך בספר הזיכרונות שלו, ברוב אושרו יפנה לכל ידידיו ויספר להם על הכבוד וההערכה שזכה להם ומרוב שמחה הוא עשוי לשכוח צרות שונות שפקדוהו". אם כך הם פני הדברים באשר להערכה מצד בשר ודם, עד כמה צריך להיות אושרנו גדול על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו לקיים תורה ומצוות. הרי בכל רגע שבו אנו מקיימים את רצונו של הקדוש ברוך הוא אנו צריכים להתמלא שמחה ואושר. האר"י ז"ל העיד על עצמו שהוא זכה לרוח הקודש משום שהיה שמח בשמחת המצווה יותר משמחת גן עדן. נמצא, שקיום תורה ומצוות הינם דברים יקרים עד למאוד יותר מכל תענוג שבעולם, ועל ההזדמנות הנפלאה הנותנת לאדם לשרת את בוראו כל ימי חייו, היא בלבד יכולה לגרום לנו שמחה עד אין קץ. הרמב"ם הקדוש כותב בהלכות לולב: "השמחה ששמח האדם בעשיית המצווה ובאהבת הא-ל שציווה בהן, עבודה גדולה היא". אם כן, יוצא מכל זה שהשמחה זה הדבר החשוב ביותר ביהדות. היא שורש המצוות והמתכון הטוב ביותר לעבוד את הבורא בחשק רב. גם עכשיו, שאנו ממש באמצע חודש הרחמים והסליחות, אפשר לחזור בתשובה על ידי שמחה. לכן אומרים שצריך ביום הכיפורים לשמוח, אך גם לגלות כובד ראש וחרטה. תמיד אפשר לשלב את השמחה עם הרצינות. ובעזרת ה' יתברך שנזכה לקיים, לשמור ולעשות ויתקבלו כל תפילותינו ברצון לפני חי עולמים, וכמובן הכל מתוך שמחה אמיתית לכל אחד ואחד מאיתנו.

 

פהשקווילים

יתקיים יריד ביגוד ענק של "אדרת". במקום יהיה ניתן למצוא בגדי נשים, נערות ולילדות, בגדי ילדים לשבת, פרטי יודאיקה, כובעים ומטפחות (של "הילולים") כיפות, תכשיטים ומתנות. המכירה תתקיים ביום ג', כ"א באלול ה-27.8 בין השעות 17:00 ל-20:00 במרכז לחינוך יהודי הרצל 72 (מעל פיצה שלי). לפרטים: שלומית רז 052-8109451

אולי יעניין אותך

Bottom ad