היום ה-24 באוקטובר , 2019

Select your Top Menu from wp menus
120 x 600
120 x 600

סיפורה של עיר

ראשי הערים, לשעבר, פרוספר אזרן והרב ניסים מלכה, וראש העיר המכהן אביחי שטרן

אומרים שכל עיר מקבלת את ראש העיר המתאים לה. ראשי המועצות, הממונים והנבחרים, ולימים ראשי העיר עמדו בראשות עיר קשה לניהול, ואפילו קשה מאוד עד בלתי אפשרית. אולם, דבר אחד היה משותף לכולם, האהבה לעיר ולתושביה. נכון, ה'אהבה' תורגמה באופן אישי ויחסי, כל ראש עיר בדרכו.  היום, לרגל שנתה השבעים של העיר, תסכימו שגם לנו מותר להיות מפויסים יותר, סלחניים, יותר ובעיקר מבינים שהחיים קצרים מכדי לנצל אותם למריבות, חשבונות עבר ונקמנות.

בחרנו לצאת למסע 'שנת השבעים' של קריית שמונה מפויסים ושמחים, יחד.

הרצל בן אשר

 

השנה אנחנו מציינים שביעים שנים ליסודה של קריית שמונה. לאורך השנים מאז שהישוב נוסד בשנת ארבעים ותשע, נשמר מקום של כבוד לפרנסיה.

ראשי המועצות הראשונים היו ממונים אברהם הכהן, אילן הרטוב ויצחק זכאי. בתום תקופת ה'ממונים' החלו לכהן ראשי מועצה תושבי קריית שמונה. הראשונים היו אשר ניזרי ודוד מורה.

אברהם אלוני כיהן אחריהם, אחרי כהונה כמזכיר מועצת הפועלים, ובשנת אלף תשע מאות שבעים וחמש הוא נבחר לראש העיר הראשון של קריית שמונה.

מעמדה של קריית שמונה שודרג מ-'מועצה מקומית' ל-'עיר', שלא על פי הקריטריונים (מספר תושבים) אלא כצעד של ממשלת ישראל לשדרג הסטטוס המוניציפלי לצורך הזרמת תקציבים ותמיכות.

המנהיגות המקומית הייתה בבואה של האוכלוסיה וניתן לראות כיצד התרחשו השינויים לאורך השנים, ובמקביל גם התחלפו ראשי העיר.

פרופ' שבח וייס מהחוג למדע המדינה ומשטר מדינת ישראל, ציין באחד ההרצאות שהכנסת החליטה לחוקק את חוק הבחירה האישית לראשות ערים ומועצות בגלל מה שקרה לאורך שנים בקריית שמונה.

למי שלא זוכר, ראשי המועצות היו נבחרים ומודחים כמעשה שגרה, בשל רוב כזה או אחר במועצה.

היו חברי מועצה אשר בגחמה או בהחלטה נקודתית העבירו את תמיכתם מראש מועצה אחד למשנהו בישיבה אחת. 'למשרד הפנים ולממשלת ישראל נמאס להתעסק עם מה שקרה בקריית שמונה, והדרך היחידה הייתה חוק בחירה ישירה של ראשי רשויות', אמר פרופ' שבח וייס.

החוק הציל ערים רבות משלטון לא יציב, אולם כושר ההמצאה והתמרון של הפוליטיקאים בקריית שמונה היה חזק יותר, לפחות בהתחלה.

החוק לא עשה רושם על פרנסי הישוב, ואלה המשיכו במעשיהם מתוך הרגל ואינרציה.

ההדחות נמשכו, זה בא וזה הולך, עד שבשנת אלף תשע מאות ושמונים נמאס לשר הפנים דאז, יוסף בורג ז"ל, ובצעד תקדימי בקריית שמונה, מועצת העיר והעומד בראשה פוזרו ומונתה וועדה קרואה בראשות רוברט ראובן שכיהנה עד שנת אלף תשע מאות שמונים ושלוש, בהן נערכו הבחירות ופרוספר אזרן נבחר.

אנו פותחים בסדרה שיחות וראיונות שיתפרסו על השנה כולה ובהם נביא לידי ביטוי את סיפוריהם של האנשים והנשים שהניחו לבנה, בנו בית, שביל, פיתחו את המוסדות, חינכו והנהיגו. נספר על הנשמות הטובות, בלי מירכאות, שבנו את העיר בידיים חשופות, בזיעה ולעיתים בדמם. הכוונה לחשוף את סיפורם ותרומתם. ניתן במה לקולות שונים, מכל המגזרים והעדות, נהיה סוג של מראה, מראה גדולה בה ישתקף סיפורה של העיר האהובה על כולנו.

אנו פותחים בשלושה ראיונות עם: ראש העיר המכהן, אביחי שטרן, הבנימין שבראשי הערים, ובשניים מראשי העיר בעבר, פרוספר אזרן והרב ניסים מלכה. (כיבדנו את רצונו של ראש העיר לשעבר חיים ברביבאי שלא להתראיין).

קריאה מהנה.

צעיר בן שבעים

לא, זו לא טעות. ראש העיר הצעיר, 33, נכנס לנעליה הגדולות של קריית שמונה בת השבעים & 'אני מודה לראשי הערים לפני על תרומתם לעיר' & 'פנינו לוועדה הגאוגרפית במטרה להרחיב את גבולותיה של העיר' & נכפיל את מספר התושבים ואני בטוח שנצא לעצמאות כלכלית לאחר שניישם את תוכנית ההמראה שאושרה לנו השבוע & זאת ועוד אומר ראש העיר אביחי שטרן בריאיון אביבי ל"חדשות הגליל"

הרצל בן אשר

סערת מערכת הבחירות הסתיימה, לא לכנסת, לרשויות המקומיות, ומתוך ענן האבק שהקימו המתמודדים והרשימות צפה ועלתה תמונה חדשה, דמויות חדשות וחלומות חדשים.

אביחי שטרן, הבנימין שבמתמודדים חתר בהתמדה ובנחישות אל עבר לשכת ראש העיר ובסופו גם תקע את דגל הניצחון, ואחריו משך עוד שני חברים למועצת העיר, יחד שלושה נציגים. הישג יפה מאוד לכל הדעות.

השבוע, כחמישה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד, ובעיקר לרגל חגיגות ה-שבעים לקריית שמונה אנו מביאים ריאיון בו אומר ראש העיר הנבחר, שטרן דברים שילוו את המערכת הפוליטית והתושבים בשנים הבאות.

כמי היה פעיל ומתמיד באופוזיציה במהלך ארבע השנים מאז החליף את ד"ר יפעת שאשא-ביטון במועצה, ועשה 'כאב ראש' לחברי הקואליציה, הוא חש סיפוק ומידה רבה של צדק פואטי בעובדה שבסוף המרוץ הוא ניצח, כנגד כל המהמרים.

לשאת בתואר 'ראש העיר קריית שמונה' בימים רגילים זה כבוד, אולם להיות ראש העיר של קריית שמונה זה גם סמלי למי שאיבד את סבתו ודודתו ברצח שביצעו המחבלים בדיוק לפני ארבעים וחמש שנים, בחול המועד פסח תשל"ד.

אביו של אביחי, אהרון, אשר חווה את רצח אימו ואחותו, העביר עם השנים בעיקר את הלקחים מאותו אירוע מזעזע.

לא בכיינות, לא כעס, רק כאב ולקח.

"תזכור בני אביחי. שילמנו בדם, בדם אדום על הזכות שלנו לחיות כאן בארץ ישראל ובקריית שמונה. תזכור את הדברים כשתדגל, לא כדי לנקום, אלא כדי לבנות, להקים במשפחה ולהיות גאה במשפחתך, בארצך ובעירך".

הצוואה הזאת מולאה כמעט עד תום. נותר להקים משפחה, ולהמשיך הלאה.

השבוע, בלשכה יחד עם הצוות והמנכ"ל יורם ביטון, עוברים על המטלות שיש לבצע היום.

"רשימת המטלות היא תוכנית העבודה שלנו. אני מוודא שהשימות והתוכניות יבוצעו, ובסוף היום נקבל דיווח על מה שנעשה ומה שלא הסתיים", אומר ראש העיר אביחי כמעט כמו ב'קבוצת פקודות" בצה"ל.

 

 

  • אנחנו נמצאים ערב חג פסח תשע"ט ובשנתה השבעים של קריית שמונה.

כיצד הייתה מסכם את החודשים הראשונים בתפקיד?

"אני לא מאלה שממתינים לתקופה מסוימת כדי לעשות סיכומים. מה גם שאנחנו רק בתחילת הדרך. התהליכים אותם אנו מובילים נמצאים בעיצומם ואת ההשפעות שלהם נראה בטווח של שנים. בעבודה ציבורית אין הוקוס פוקוס. לכן אני מבקש מהציבור סבלנות. מהיום הראשון בו נכנסתי לתפקידי אני מקפיד לתת את כל כולי למען התושבים. בסופו של כל יום אני מקפיד לעשות סיכום יומי, כדי לראות מה הספקנו, מה צריך לשפר ומה צריך לעשות טוב יותר. אין ספק שהתקופה הזו מאוד מאתגרת. האמון הרב לו אני זוכה מהתושבים, הוא למעשה מקור האנרגיה שמעניק לי את הכוחות להמשיך ולפעול למען הציבור בקריית שמונה".

 

הריאיון מתקיים מספר ימים לפני ליל הסדר, וחול המועד הקריטי מבחינת משפחת שטרן בו איבד אביו אהרון את אימו ואחותו.

  • אתה נכדה של הנצ'ה-אדל שטרן ובתה רחל שנרצחו בידי מחבלים שחדרו מלבנון בחול המועד פסח תשל"ד.

מה אתה חש כנכד למי שנרצחו על אדמתה של העיר שאתה מנהיג ארבעים וחמש שנים מאוחר יותר?

"במידה מסוימת בחירתי לתפקיד ראש העיר מסמלת את סיפורו של עם ישראל. ככל שמנסים לפגוע בנו וככל שרוצים להכחיד אותנו, כך אנו מתעצמים יותר. כמה סמלי שארבעים וחמש שנה לאחר אסון הדמים בו קיפחו את חייהם 16 תושבי קריית שמונה ושני אנשי ביטחון,  בהם סבתי ודודתי, נבחרתי לעמוד בראשות העיר. זו העוצמה של עם ישראל. התשובה שלנו לאותם מחבלים שפלים שרצו לשבש את שיגרת חיינו, לזרוע שנאה ופחד בקרבנו ולהבריח אותנו מהמקום בו נולדנו, הייתה להמשיך לחזק ולבנות את קריית שמונה. זה מה שאבא שלי עשה אחרי האסון הנורא בו איבד את אימו ואחותו וזה מה שעשו תושבי קריית שמונה האמיצים. העובדה שאנו כאן, אוחזים בקרקע, וממשיכים לבנות את קריית שמונה היא הניצחון הגדול שלנו וברמה האישית גם סגירת מעגל עבורי ועבור משפחתי".

 

 

אומרים שאין מקריות בחיים והכל בהשגחה פרטית וכללית, כך אני מאמין. והעובדה שנפל בחלקו של אביחי שטרן לכהן כראש עיר, גם היא אינה מקרית.

 

 

  • השנה נציין בסדרת אירועים וטקסים, את שנתה השבעים של העיר. מה מבחינתך יהיה גולת הכותרת?

"יריית הפתיחה של אירועי ה-70 לקריית שמונה הייתה תהלוכת העדלאידע בסימן 70 להיווסדה של העיר. במהלך השנה הקרובה נקיים מגוון רחב של אירועים לכלל הקהילה, כאשר הקפדנו השנה על תהליכי שיתוף ציבור בבחירת האירועים ועיצובם. יצרנו מעגלי שיח והפכנו את התושבים למעורבים ופעילים בהפקת אירועי ה-70 לקריית שמונה כולל לוגו החגיגות אותו עיצב ובחר הציבור. בהתאם להחלטת פורום ה-70, שבוע האירועים אשר יציינו את היווסדה של העיר, יתקיימו במהלך החודש בו נוסדה קריית שמונה, חודש יולי. בחודש זה יתקיימו סדרה של מופעים לילדים, נוער, צעירים, משפחות וגולת הכותרת אירוע שיא עם אומן או אמנית מהשורה הראשונה. מדובר באירועים שיתפרסו על פני כל החודש. אני מציע לכולם לעקוב אחר הפרסומים באתר האינטרנט שלנו ובדף הפייסבוק של העירייה".

 

 

מי לא אוהב את קריית שמונה? אין אחד כזה, אבל במהלך השנים היו שאהבו אותה יותר ונשארו, ואלה שרק אהבו, ועזבו לדרכם.

 

  • אחד מקסמי החשבון זה מספרם של תושבי העיר, שנדמה אינו משתנה כבר עשורים. האם אתה דוגל בעיר בסדר גודל כמו היום, בתוספת מספר אלפים, או היית רוצה להוביל לעיר בת עשרות אלפי תושבים?

"הבעיה ידועה מזה שנים. במקום לדבר על הבעיה אני מעדיף לדבר על הפתרון. קריית שמונה חייבת להכפיל את עצמה אם היא רוצה להיות עיר חזקה. זה היעד ולשם אני מתכוון להוביל את הרשות. ברור שמדובר בתהליך ארוך, אך לשם אנחנו צועדים. כדי לצאת לעצמאות כלכלית ולא להיות כל החיים סמוכים על שולחנה של הממשלה, אנחנו חייבים, אבל חייבים, להכפיל את כמות התושבים של העיר. מדובר במשימה לא פשוטה, במסע ארוך, אבל אין לי ספק כי בסופו של תהליך נסמן וי גם על המטרה החשובה הזו. אני וחברי להנהלת העיר מכינים  בימים אלה את התשתית במגוון רחב של תחומים כדי לאפשר לעיר לגדול ולצמוח".

 

 

אומרים, שהאדם מקבל מספר שמות, שם שהוריו נותנים ושם שהוא קונה לעצמו על פי מעשיו.

החברים בדרך כלל מאמצים את השם שהאדם יצר לעצמו.

כך גם במספרים. יש אגדות ויש עובדות לגבי מספר התושבים בעיר, נדבר על העובדות…

  • קריית שמונה נחשבה, על הנייר, במשך שנים כעיר מחוז, אולם בפועל זה לא ניכר. האם יש לך תוכניות להביא למרכזיותה של העיר, באמת? וכיצד?

"עוד לפני שנכנסתי ללשכת ראש העיר, הבנתי שעתידה של העיר הם הצעירים והסטודנטים שלנו.

זו הסיבה שאת תיק הצעירים השארתי תחת אחריותי האישית. רק אם הצעירים והסטודנטים יישארו בקריית שמונה, נוכל לעצור את ההגירה השלילית בשלב הראשון ולהתחיל לדבר על הגירה חיובית בשלב הבא. עד היום הצעירים והסטודנטים ראו בקריית שמונה תחנת מעבר ואת המגמה הזו צריך לעצור. אני משוכנע כי הקמת רובע הפודטק והאקסלרטור הראשון של קריית שמונה יהוו גורם משמעותי להשארת הצעירים האיכותיים שלנו ואבן שואבת לצעירים מכל רחבי הארץ שיבקשו להגיע לעיר.

בנוסף, פיתוח וחיזוק התהליך הקהילתי בקרב סטודנטים וצעירים ימצב את קריית שמונה כאופציה רלוונטית עבורם להתגורר ולעבוד בקריית שמונה, זאת בשילוב האצת הבנייה בשכונת יובלים ומתן פתרונות דיור נוחים ואטרקטיביים לזוגות צעירים. דבר זה יוצר למעשה משולש קטלני של תעסוקה, קהילה חזקה ודיור איכותי לבני המקום ולכאלה שיבחרו לקבוע את ביתם כאן בקריית שמונה. עיר מחוז זה לא רק מתחמי קניות ורשתות שיווק. אני רוצה שסטארטאפיסטים יגיעו לקריית שמונה ויהפכו את המיזמים שלהם לחברות מובילות. אני רוצה שאנשי אקדמיה שמלמדים במכללת תל חי וחוקרים ממיג"ל לא רק יעברו בקריית שמונה, אלא ייבנו את ביתם בקריית שמונה וירשמו את ילדיהם למוסדות החינוך שלנו. זו הסיבה שאנו הופכים כל אבן כדי שקריית שמונה תהיה עיר היזמות של ישראל. אנחנו פועלים מבוקר עד לילה להקמת רובע הפודטק ולהצלחת האקסלרטור הראשון של קריית שמונה אליו ניגשו הכי הרבה יזמים בישראל. אלו לא סיסמאות אלא המציאות החשה בקריית שמונה. עברנו משלב הדיבורים, לשלב המעשים".

 

 

אמרנו כבר שאביחי היה פעיל מאוד מהרגע שנכנס למועצת העיר. זה התבטא עוד קודם לכן בפעילותו ב'צל"ע' שהקים והוביל ולא מעט הופעות בתקשורת הארצית והמקומית. היו גם תרגילים שזה לגיטימי במינון הנכון.

אבל עכשיו, זה סיפור אחר, זה הסרט האמיתי שבו אתה השחקן הראשי.

  • דברים שרואים משם…. מאז שהתיישבת על כיסא ראש העיר, ישנם דברים שנראים אחרת?

"המשפט 'דברים שרואים מכאן, לא רואים משם', תקף כמעט בכל מצב בו האחריות עוברת אליך. כשאתה באופוזיציה, אתה לא נחשף לכל התמונה, כך שיכולת השיפוט שלך לא תמיד מדויקת, אם כי לפחות לגבי, אני יכול לומר לך ואת זאת אתה יודע היטב, גם מהיכרותך הרבה איתי, שתמיד השתדלתי ללמוד ולחקור בעצמי כל נושא ונושא שהעליתי לדיון ציבורי. כיום מכיסא ראש העיר אתה מבין טוב יותר את האתגרים העומדים לפניך, את כובד האחריות, וגם את העובדה שבעבודה ציבורית לוקח זמן לבצע שינויים. נכנסנו לתהליכי עומק משמעותיים וייקח זמן עד שהציבור ירגיש את כל השינויים והפעולות החשובות להצלת העירייה ולמען שיפור איכות החיים בעיר שאנו מבצעים בחודשים האחרונים. זה אומנם ייקח זמן אבל בסופו של דבר הכל יקרה. אני חייב לציין שבכל מפגש שלי עם תושבים ולכל מקום אליו אני מגיע אני רואה את האור בעיניים של התושבים שאומרים לי מדי יום כמה הם שמחים שנושבת כעת רוח צעירה ורעננה במסדרונות העירייה וכמה הם מרגישים שכיום יש עם מי לדבר ויש מי שדוחף פרויקטים ורעיונות שהיו תקועים זמן רב. כשאתה שומע את זה מדי יום מהציבור כולו, זה למעשה אומר הכל".

 

 

אביחי, במהלך הריאיון עושה מאמץ לא לפגוע בכבודו של אף אחד, ובמיוחד בראשי העיר שכיהנו לפניו. אולם, הצורך להסביר לעצמו את הסיטואציה בה הוא נמצא, משחררת דבר או שניים…

  • מהם שלושת האתגרים המשמעותיים והדחופים ביותר בהם הנך מטפל מאז כניסתך לתפקיד?

"לא סוד שקיבלתי עירייה במצב קשה, עירייה גרעונית דלת אמצעים ודלת תקציבים, כפי שאני מניח קיבלו רוב ראשי העיר לפני. די לקרוא את הנתונים הכספיים של הרשות כדי להבין שהייתי עדין מאוד באמירות שלי.

מי שמכיר אותי יודע שהצד של הבכיינות הוא לא הצד החזק שלי. לכן לא אתמקד במה לא טוב, אלא במה צריך לעשות כדי שיהיה יותר טוב. על מנת לייצר ארגון איתן חייב להבריא את המערכת וליצור איזון תקציבי ואת זאת אנו עושים באמצעות תוכנית ההמראה של הרשות. תוכנית שתאזן את התקציב השוטף של הרשות תוך שנתיים. אני חייב להיות כנה ולשתף את הציבור שהולכות להיות לנו שנתיים לא קלות. שנתיים בהן נהדק את החגורה, נצמצם בהוצאות, נעמיק את ההכנסות וכל אחד מאיתנו יצטרך לתת את חלקו להצלחת התוכנית. זו הירושה שקיבלתי ואת הבעיה הזו אני חייב לפתור. כפי שאמרתי, זה לא יהיה קל, אבל האפשרות האחרת קשה הרבה יותר. אם לא  נבצע את הפעולות הקשות היום, לא נוכל עוד להבריא את הרשות לעולם והראשונים שייפגעו מכך הם תושבי העיר. אני נחוש להצליח במשימה כפי שלא הייתי נחוש מעולם! לצד יישום תוכנית ההמראה, הגדרנו מספר מנועי צמיחה משמעותיים, בעיקר בתחום הכלכלי כדי למשוך לעיר תעשיינים, יזמים ובעלי עסקים שיזהו את הפוטנציאל הגדול הגלום בקריית שמונה ואת הרצון שלנו להפוך את קריית שמונה לעיר היזמות של ישראל. אתגר נוסף ולא פחות חשוב מבחינתי הוא החזרת אמון התושבים ברשות. לשמחתי בפרק זמן קצר יחסית אנחנו מרגישים שיפור ניכר בתחום זה. מדיניות שיתוף הציבור אותה אני מוביל, מהפכת השקיפות שביצענו, פתיחת כלל דלתות משרדי הרשות לציבור והדיבור בגובה העיניים סייעו לנו רבות בהחזרת אמון התושבים בעירייה, בעובדיה ובנבחריה. העובדה שמספר הפניות למוקד הערוני עלה במאות אחוזים ביחס לתקופה המקבילה אשתקד, מדברת בעד עצמה ומוכיחה כי התושבים חוזרים להאמין ולסמוך על הרשות. אנחנו אומנם רק בתחילת הדרך, אבל אין ספק שאנו צועדים בדרך הנכונה".

 

היום, לאחר שאתה מכיר את הדברים מבפנים וכראש המערכת, היכן אתה חושב קריית שמונה תהיה בסיום הקדנציה שלך?

"אני בטוח שעיריית קריית שמונה תצא לעצמאות כלכלית לאחר שניישם במלואה את תוכנית ההמראה שאושרה לנו השבוע, דבר שיאפשר לנו לספק שירות איכותי וטוב יותר לתושבים, ליזום פרויקטים כלכליים פורצי דרך, לפתח אזורי תעשייה משגשגים, להמשיך להעניק חינוך ברמה גבוהה והכי חשוב ולהפוך את קריית שמונה לעיר היזמות של ישראל, בזכות רובע הפודטק אותו אנו מקימים בימים אלו ובזכות האקסלרטור הראשון בקריית שמונה".

 

  • האם היית רוצה לומר דבר מה לראשי הערים שקדמו לך והביאו את העיר עד הלום?

"אני לא נותן ציונים לאף אחד. זה התפקיד של התושבים. בכל מקרה אני רוצה להודות לכל ראשי העיר בעבר, על תרומתם לעיר ולתושבים. לכל אחד מהם יש חלק חשוב בהתפתחותה של קריית שמונה ויש לי את הזכות והכבוד להודות להם על פועלם".

 

  • אם היינו עכשיו בתוכנית רדיו והייתי אומר לך יש לך 60 שניות לספר על ההישגים שלך מאז נבחרת לתפקיד. מה היית אומר?

"קריית שמונה נמצאת כיום בתחילתו של תהליך בו אנו כותבים את הסיפור של העיר. לא עוד עיר בוכייה על מר גורלה, אלא עיר מתפתחת בה חיים תושבים גאים.

מאז נבחרתי לתפקיד עמלתי רבות כדי להחזיר את אמון הממשלה ברשות, שיפרנו את חזות העיר והעיר היום נקייה יותר מבעבר, קידמנו את רובע הפודטק, הַאבּ לעסקים קטנים, האקסלרטור של קריית שמונה הוא המבוקש ביותר בישראל, שיווקנו את  שכונות יובלים א' ובימת תל חי החדשה. בקרוב נשיק את הרפורמה ברשות החניה, התחלנו בהכנת תוכנית אב לספורט, הגדלנו את תקציב מרכז הצעירים והתרבות בעיר.

פנינו לוועדה הגאוגרפית במטרה להרחיב את גבולותיה של העיר, בקרוב נשיק אפליקציה עירונית, נתחיל במיתוג החדש של העיר ונהפוך את קריית שמונה למקום הרבה יותר טוב.

מבחינתנו הכי חשוב שהצלחנו בפרק זמן קצר להחזיר את החיוך לתושבי קריית שמונה".

 

 

  • מה אתה מאחל לתושבי קריית שמונה לרגל החג ושנתה השבעים?

"לתושבים שלנו מגיע את הכי טוב שאפשר. אני לא מכיר תושבים באף עיר ובאף מקום בעולם שנאחזו בקרקע ופיתחו את המקום הנפלא שלנו למרות שלושיו שנות טרור מתמשך של חדירות מחבלים, נפילת טילים ושהייה ממושכת במקלטים. תושבי קריית שמונה הם האנשים הגיבורים והאיכותיים של מדינת ישראל. לרגל חגיגות ה-70 אני מאחל לכל אחת ואחד מהתושבים היקרים שלנו להמשיך ולהגשים את החלומות שלו, לשמוח, ליהנות, לאהוב, לתת, להתפתח כל אחד בתחומו ולהרגיש גאווה גדולה שאנחנו בני קריית שמונה".

 

אנחנו מסיימים את הריאיון, והניגוד בין מזג האוויר הגשום ובין חודש האביב מזכיר לי שזה כמו בחיים. יש אמת של כל אחד, יש דרך שהולכים בה, יש צבעים שונים ובסופו של דבר אתה הוא זה שבוחר את המכחול והצבעים ומצייר לך את המציאות.

כך גם ראש העיר אביחי שטרן, ראש עיר צעיר מנהל עיר מבוגרת מגילו יותר מפי שניים.

זה מה שיצא לנו מהצבעים והמכחול, שלנו, של כולנו התושבים. ראש עיר צעיר בן 70.

 

"זהו רצון השם"

אומר הרב ניסים מלכה, ראש העיר היוצא על הפסדו בבחירות & מסכם שבע עשרה שנים כיו"ר המועצה הדתית ועשר שנים כראש עיר & עדיין כואב את מות הוריו רבי אליהו ואימו אסתר זיכרם לברכה & 'השארנו תשתיות לעוד שנים רבות', אומר הרב מלכה עם סיום כהונתו כראש עיר

הרצל בן אשר

השיחה הראשונה עם הרב ניסים מלכה, ראש העיר לשעבר, אני מנהל תוך הסתייגות מוחלטת שלו מאפשרות כלשהי להתראיין "עזוב הרצל, אני לא מעוניין. החלטתי לא להתראיין במשך השנה הקרובה", ה'רב' אמרתי לו 'לא מדובר בראיון 'רגיל', אלא לכבוד שבעים שנה לקריית שמונה. אני חושב שזה חשוב'.

אחרי שקט מעברו השני, "תן לי לחשוב…".

…"כולל כל לחי" בראשות הרב יעיש חנונה, ביום הבחירות, תלמידים של 'בין הזמנים', מבוגרים, בעלי בתים ונערים עטורי פלומות זקן, וכולם עסוקים בדבר אחד, לימוד תורה לשמה. שם קבענו להיפגש, ובהמשך גם תבינו מדוע.

הרב ניסים נשוי לסילביה, הורים ל…

 

 

  • שלום הרב ניסים. מה מעשיך בימים אלה? איך נראה סדר היום שלך כיום?

"אני עושה בעיקר לביתי, למשפחתי ולנפשי. מקדיש את רוב זמני ללימוד תורה, בהעברת שיעורי תורה, ממשיך כמובן לחתן זוגות ובנוסף אני משמש כיו"ר האופוזיציה. אני קם ברבע לחמש בבוקר, לומד שעה לפני התפילה. בשש אני הולך לתפילת שחרית בבית הכנסת "אלי כהן", ובשבתות אני מתפלל בבית הכנסת עוזיאל. אחרי התפילה אני חוזר הביתה ולומד במשך 30-45 דקות נוספות. אוכל ארוחת בוקר, מתחיל להתארגן לפגישות שונות שיש לי כמעט בכל יום. בכולל "כה לחי", אני לומד עם קבוצת אנשים דיינות ורבנות. נבחנתי בעבר לרבנות, אבל אני נהנה לחזור על הלימודים איתם.

אחרי תפילת מנחה אני לומד מוסר, ובשעה 14:30 אני חוזר הביתה. נח מעט וממשיך ללמוד עד אחרי תפילת ערבית.

לפעמים יש ישיבות, כמו ועדת ביקורת או וועדת תכנון ובנייה וכמובן מועצת העיר.

וזאת בנוסף לשיעורים הקבועים שאותם אני מלמד באמצע השבוע ובשבת".

 

  • לפני שנמשיך בעבודה הציבורית, אתה זוכר את היום הראשון שלך בקריית שמונה?

"כשעלינו לארץ הייתי בן 10. הגענו ממרסיי, ולמעשה טסנו לארץ באל-על. אמא שלי ז"ל הייתה בהריון, ולכן נתנו לנו לטוס במקום להפליג זוכר שהגענו בלילה, הכניסו אותנו לבית קטן בגודל 45 מטר. חדר, סלון ומטבח. היינו שישה ילדים. זה היה בניין קומתיים ביהודה הלוי. בהמשך עברנו לבית גדול יותר ברחוב הלבנון.

"אני זוכר שהביאו אותי לבית הספר של אגודת ישראל, בית ספר סיני בו למדתי עד כיתה ח'. את התיכון למדתי בישיבת צפת, ישיבה תיכונית ומשם המשכתי לישיבת ההסדר בעיר העתיקה בירושלים.

המשחק היחיד שהיינו משחקים בו, לא אשכח את זה, מילאנו גרב עם עיתונים, ויצרנו כך כדור למשחק כדורגל. וכמובן שמקום הבילוי היחיד אליו יצאנו היה המרכז. היה שם קולנוע חרמון.

כילדים היינו מבלים המון בג'ונגל, היום הוא פארק הזהב. היו שם עצי פרי שזיפים, תותים, סברס.. שהיינו קוטפים.

נהגנו לשחות בנחל שהיה למעשה הבריכה שלנו".

 

זוהי נוסטלגיה רחוקה וחמימה של ילד, אולם היום אחרי שישים שנה מאז, הכל השתנה. לא מה שהיה פעם…

 

  • בבחירות האחרונות הסתיימו עשר שנות כהונה.

לא כולם יודעים שבעצם הגעת מתחום החינוך מחנך ב'מתמיד'

ומורה ומנהל בבית ספר 'רמב"ם'. היכן חל המהפך שהחלטת

לעבור לפוליטיקה?

"בשנת 1973 החלטתי, בהמלצת ראש ישיבת הכותל בעיר העתיקה

בירושלים הרב ישעיהו הדרי זצ"ל לעסוק בחינוך. התחלתי את

עבודתי כמורה ומחנך כיתה ח' בבי"ס ממ"ד רמב"ם. עבדתי חמישה

ימים בשבוע ובימי שישי התנדבתי ללמד בבי"ס חינוך מיוחד

"שפירא". לאחר שנה החליטו מנהל ביה"ס והמפקח למנות אותי

לסגן מנהל בית הספר ובהמשך למנהל. בהמשך, יצאתי לשליחות

חינוכית למשך שלוש שנים בעיר קראקס בוונצואלה יחד עם אשתי

סילביה ושלוש בנותינו.

בשובי ארצה למרות הצעות עבודה מפתות במקומות אחרים בארץ,

החלטנו להמשיך את עשייתנו החינוכית בקריית שמונה".

  • בתחילת דרכך הפוליטית כיהנת כיו"ר המועצה הדתית. מה הדברים החשובים שעשית בתפקידך זה?

"בשנת 1987, נבחרתי לשמש כראש המועצה הדתית. בתפקיד זה כיהנתי 17 שנים.

התחלתי מנקודת האפס ובעבודה מתוכננת ומאומצת עשינו מהפך

גדול בשירותי הדת.

  • בניית שני מקוואות ושדרוג שני מקוואות נוספים.
  • הקמת "עירוב" בכל העיר וסביבתה.
  • בניית בתי הכנסת ושיפוץ קיימים.
  • ארגון מחדש של מערך הכשרות.
  • שיפוץ והרחבת משרדי הרבנות והמועצה הדתית.
  • פיתוח בתי העלמין, בניית חדר טהרה ובו מכשור מיוחד שפיתחנו, בניית רחבת הספדים וחדרי שירותים.
  • הרחבת שירותי הדת בקרב תושבי הקיבוצים והמושבים".

 

דומה, שגאוותו של הרב מלכה היא בתשתית לשרותי דת שעשה במועצה הדתית במהלך שבע עשרה שנים בהן כיהן כראש מועצה.

 

 

  • בנעוריך חשבת שתהיה רב?

"לא. לא חשבתי שאהיה רב, אבל מאוד רציתי להיות מורה".

  • לא נשמע שזה מתכתב עם שאיפות של נער שבילה מדי יום במרכז המסחרי.

"רציתי להיות מורה, ראיתי בזה שליחות.

אני זוכר שמאוד רציתי להילחם עם החיילים הגיבורים. כששמעתי שהצנחנים כבשו את הכותל, מאוד רציתי להיות צנחן, ואכן התגייסתי לצנחנים. אחרי מלחמת יום כיפור החליט צה"ל לעשות שינוי במערך הצנחנים ולהעביר חיילים לשריון. וכך הוסבתי לשריון. בישיבת הכותל למדתי גם במכון לרבנות ליד הישיבה והוסמכתי לרבנות בהיכל שלמה הרבנות הראשית לישראל".

 

בשנת אלפיים ושמונה נבחר הרב מלכה לראשות העיר בפעם הראשונה, והקדנציה הראשונה לא הייתה מפסגת ההצלחות וההישגים. אולם, התפנית חלה בקדנציה השנייה.

 

  • מהם ההישגים הבולטים שלך במהלך כהונתך כראש עיר, בשתי הקדנציות?

"לאחר פעילות ציבורית בת ארבעה עשורים, התחילה כהונתי

כראש עיר שנמשכה שתי קדנציות, עשר שנים".

עיניו של הרב ניסים מלכה אורו למשמע השאלה, ונדמה שהוא חיכה לה דרוך ומוכן.

"במבט לאחור אני אומר, זה היה קשה ולא פשוט אבל ב"ה ביחד עם חבריי לדרך, הצלחנו!

הצלחנו לשפר מהותית את הישגי החינוך בעיר, ולהגיע ל-82% זכאים לבגרות. הצלחנו להקים את שכונת יובלים ואת בימת תל חי ב' החדשה, ולייצר יותר מ-1000 יחידות דיור, עם הכנה ותוכניות ל-4000 יחידות דיור חדשות בסך הכללי.

הצלחנו להקים ולהפעיל את המרכז הרפואי החדש, שפועל 24/7,           ולתת שירות טוב יותר לתושבים ולאזור. הצלחנו לשפר את התשתיות. לסלול כבישים חדשים בתוואי חדש (אגד-בית אדלשטיין) ולבנות כיכרות, לשדרג את אזורי התעשייה, להקים מגרשי חנייה חדשים, לשקם את כביש הוורדים, לשדרג את הרחובות את שכונות העיר, לפתוח כביש גישה לתוך המרכז המסחרי משד' תל חי (כביש 90)".                                                                                 הרב ניסים 'יורה' את הנתונים, כמו היו מונחים על ליבו ולשונו.

"הצלחנו להבריא את המתנ"סים ואת הספרייה העירונית, וכיום הם שופעים בפעילות תרבותית.

הבאנו להחלטת הממשלה אותה הוביל באופן אישי ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, התכנית הנקודתית לקריית שמונה, בסך 222 מיליון שקלים חדשים. זוהי החלטה שכולנו נהנה מפירותיה למשך השנים הקרובות ובכלל. גם רכבת ישראל בדרך לכאן.

לצד ההישגים החומריים, הצלחנו לשנות את תדמיתה של קריית שמונה בעשור האחרון, לא עוד עיר בוכייה המתלוננת תמיד, אלא עיר גאה הדוגלת במצוינות, עיר ששווה להשקיע בה, עיר מצליחה בתנופה של עשייה. השארתי עשרות פרויקטים המתוכננים, מתוקצבים, חלקם בשלבי העשייה והפיתוח וחלקם עם תכניות מוכנות לביצוע בסכומים הגבוהים מ- 60 מיליון שקלים.

מרכז הפודטק בבית אשר זו יוזמה שקרמה עור וגידים בקדנציה שלי.

אני מסיים את תפקידי כראש עיר עם תחושת סיפוק עצומה.

 

  • מהו הדבר החשוב והיקר שאתה לוקח איתך אחרי עשרות שנים בעבודה הציבורית?

"לוקח איתי תחושת סיפוק גדולה, ידע וניסיון רב, לוקח איתי חוויות טובות יותר וטובות פחות אבל מכולן למדתי ואני מקווה שגם לימדתי. השקעתי את שנות עבודתי למען הציבור, למען העיר האהובה עלי".

 

  • ועכשיו, אחרי עשר שנים כראש עיר, העלית על דעתך שתהיה ראש עיר?

"האמת היא שלא חשבתי על זה מעולם. כשלמדתי בישיבת הכותל, בשנה האחרונה שלי בישיבה, התחתנתי. הייתה לי ולאשתי התלבטות אם לחזור לקריית שמונה. היו הצעות ללמד בירושלים ובמעלה אדומים. הלכתי לרב שלי, הרב ישעיהו הדרי ז"ל, ושאלתי לעצתו. הוא אמר 'תקשיב, אני רואה בך אדם שהייעוד שלו הוא שליחות, ואני אומר לך שאתה יכול להיות שליח טוב בקריית שמונה. שם צריכים אותך'. קיבלתי את זה מיד, לא פקפקתי ולא שאלתי, וכך חזרתי לקריית שמונה. אותו דבר עם המועצה הדתית. היה דיון בכנסת על שירותי הדת בקרייה, זבולון המר ז"ל ביקש למנות ראש מועצה דתית חדש. פנו אליי, ושוב שאלתי את הרב שלי. הוא אמר 'זוכר שאמרתי לך שהיעוד שלך הוא שליחות? גם זו שליחות.

גם כשהייתי ראש המועצה הדתית, לא חשבתי בכלל על ראשות העיר. אבל בהמשך היה לחץ ציבורי. היה חלון הזדמנות. וגם כאן, קיבלתי את ברכת הרב , אחרת לא הייתי הולך על זה".

 

 

– עד כמה חסרים לך התפקידים הציבוריים? בכל זאת, מדובר בעשרים ושבע שנים של 'ראש', מועצה דתית וראש עיר.

"אני מקבל את רצונו של הקב"ה באהבה תמיד. המסר של השליחות מהדהד עבורי כל הזמן, ועכשיו ממתינים לי דברים אחרים. אני פנוי לפרק הבא.

אני ממשיך את קשריי עם הפוליטיקאים המקומיים והארציים  ועם תושבי העיר היקרים לי".

 

הזיכרונות והנוסטלגיה מימים עברו, מסעירים את נפשו ודמיונו של הרב ניסים, ונדמה שהוא יכול לספר עליהם שעות.

 

  • בוא נדבר על הדור הוותיק של קריית שמונה. הוריך הלכו לעולמם לפני שנים ספורות. מדובר בדור שהולך ונעלם.

"נכון, לצערי דור המייסדים הולך ומתכלה. הם אכלו קש, אכלו בוץ. אנשים שעבדו בדוחק, אבל אהבו את המקום והיו תמיד שמחים.

יחסי השכנות אהבה ואחווה איש לרעהו ואשה לרעותה, הדלתות פתוחות נכנסים ויוצאים.

את התבשילים לחתונה שלי שאותה קיימתי בבניין "האיגלו" ליד האצטדיון, בישלו וערכו כל השכנים. כולם היו משפחה אחת.

המימונה בקריית שמונה הייתה חוויה יוצאת דופן באותם הימים היה כיף לעבור מבית לבית, לשמוע את הצהלולים, המוזיקה והשירים. יכולת לראות עיר שמחה, עיר חוגגת.

גם חג השבועות היה נראה אז אחרת. הייתה חגיגה שלמה עם מים ברחובות, היום זה כבר לא קיים. אלו חוויות שנחרטו בנו כנערים. בשיכון ד', הרגשת שאתה במרוקו. כמו גם ברחוב אילת ושפרינצק.

בחג הסוכות לא היה בית ללא סוכה. כולם השקיעו בסוכות, קישוטים, שטיחים ומה לא. כל מה שהיה בבית, הוציאו החוצה, כדי שהסוכה תיראה יפה ומהודרת.

"שבתות הבקשות, זו הייתה חוויה, ללכת מדי שבת בבוקר לבית הכנסת ולשמוע  פייטנים ותיקים כמו: ניסים שושן ז"ל, דוד זעפרני ז"ל, דוד דדון ז"ל, אבא שלי ז"ל ועוד אנשים יקרים שהיו יושבים ושרים בקשות בצורה עממית. זוכר איך ישבתי איתם כילד ונהניתי מחלוקת התה והשמחה.

הסליחות, עוד חוויה, שהגבאי הסתובב כמו בסיפורים, מעיר את כולם שיקומו לסליחות. והיהודים האלה שמסתובבים עם ארבעת המינים בכל פינה ופינה, כמו קסלסי ז"ל, שהיה מסתובב ומזכה את כולם לברך על המצווה.

בקריית שמונה היו ריכוזי חנויות, 4-5 במקום אחד. חנות דגים, חנות ירקות ועוד מכולת במקומות שונים. וכשאין לקוחות, היית רואה את הרוכלים יושבים מחוץ לחנויות ומשחקים דמקה או קלפים. כשהיה מגיע לקוח, היו עוצרים, נכנסים לשרת את הלקוח וחוזרים לשחק. היינו יושבים לידם וצופים במשחק".

 

  • עד כמה אתה מעורב היום בפוליטיקה העירונית?

"כמעט באופן אפסי. אני מגיע כמובן לישיבות המועצה, אבל כמעט ולא מעורב מעבר לזה.

הרצון שלי הוא ללמוד כמה שיותר, ולהקדיש יותר לנפש ולנשמה וכמובן למשפחה ולחברים. במשך תקופה הייתי בניתוק יחסי מהחברים, ועכשיו זו הזדמנות להתחבר מחדש".

 

  • יש תחושה של פספוס המשפחה בשנים האחרונות?

"כן, בהחלט כן. שתי הקדנציות בהן כיהנתי כראש עיר, היו רבויות עבודה תובענית, שכללה גם המון נסיעות מחוץ לעיר. יצאתי מהבית בחושך וחזרתי בחושך. למזלי כאדם דתי, הייתה לי השבת שהוקדשה נטו למשפחה.

זה מה שהטעין את המצברים שלי לשבוע שלאחר מכן. במוצאי שבת הרגשתי אדם חדש לגמרי".

 

הרב ניסים מלכה נושא בליבו פצע פתוח ומדמם, ואף על פי שאינו חש בנוח לחזור לתקופה ההיא, הוא אומר.

"בל נשכח את חקירות המשטרה ומבקר המדינה במשך שנתיים וחצי, שזה לכשעצמו גרם לי למשבר ולתחושה של רדיפה איומה. איבדתי את שני הוריי בפער של חודשיים ביניהם. אין לי ספק שהצער שנגרם להם לא תרם לבריאותם. הם היו מעורים בכל וידעו הכל.

היום ברוך השם אני נינוח, אני פנוי ושמח על כל מפגש משפחתי עם ילדיי ונכדיי,

אני בהחלט משלים פערים ומפצה אותם ובטח את עצמי על כל העשור האחרון".

 

  • הזכרת את ההורים שלך, הם נפטרו מאוד סמוך זה לזו. איך אתם רואים את זה?

"ההורים שלי היו נשואים 71 שנים! הם אהבו מאוד אחד את השני, וכל עניינם היה המשפחה והבית.

אמא הייתה עקרת בית, אבא סיים לעבוד בשעה 12:00 בצהריים. הם היו קשורים מאוד. אמא נישאה לאבא כשהייתה בת 13ומאז ועד יום מותה הם לא נפרדו.

אבא לא ידע שאמא נפטרה. הוא היה מאושפז בעצמו בטיפול נמרץ. הם אושפזו ביחד.

אבא אושפז בפורים. הוא קרא את המגילה ופתאום לא הרגיש טוב. הזמנו רופא ולקחו אותו מיד לבית החולים. לאמא היה קשה עם אשפוזו של אבא, ושבוע לאחר מכן גם היא אושפזה. היא הייתה בצפת והוא בירושלים, אנחנו ביקשנו להעביר גם אותה לירושלים.

אמא נפטרה באיסרו-חג פסח, ביום המימונה. המימונה שכ"כ אפיינה את שמחת החיים, רוחב הלב והמשפחתיות של אמא.

 

  • איך זה לאבד שני הורים בטווח כזה.

"לאבד הורה זה קשה מאוד, לאבד שניים זה קשה כפליים.

המשפחה כולה, אחיי, אחיותיי, כל הנכדים, הנינים, המשפחה המורחבת, כל מי שהכיר את הורינו, כאב איתנו את כאבינו הגדול.

כאב לי שהוריי אינם איתי כשהתבשרתי מהפרקליטות על סגירת התיקים ללא כל אשמה.

הדבר הראשון שעשיתי, רצתי לבית העלמין לקברים שלהם. רק לאחר מכן שיתפתי את האחרים".

 

אי אפשר לדלג על האירועים האחרונים שליוו את ראש העיר היוצא הרב ניסים מלכה. התחושות עדיין קשות. החוויות עדיין טריות מכדי לא להתייחס אליהן, ולו במילה.

 

  • מה אתה חש כלפי ראש העיר הנוכחי, אביחי שטרן מחליפך? כועס? מהן תחושותיך?

"אין בי כל כעס על בחירתו. אמרתי ואומר שוב, אני מאמין שזה רצונו של הקב"ה. כל מה שהוא עושה, לטובה הוא עושה ואני מקבל הכל באהבה.

מוקדם מידיי לדבר על הצלחה, אני חושב שלתוצאות הבחירות הארציות תהיה השפעה גדולה על עתיד עירנו. הקשרים שלנו במשרדי הממשלה היו טובים, זכינו להוקרה ובהחלט ידענו לדאוג לתקציבים ממשלתיים.

אני ומשפחתי חיים כאן, נשמח לחיות בעיר משגשגת ומתקדמת.

כן יש בי כעס על כך שמי שנמצא היום בתפקידי מפתח, אלה הם האנשים שניסו לתפור לי תיקים לשווא וההוכחה שהתיקים נסגרו ללא כל אשמה.

 

 

 חמישה דברים שלא יודעים עלייך..

  1. ערכתי חופה וקידושין לכ-5000 זוגות.

בשנים האחרונות זיכני בורא עולם לערוך חופה לדור השני שכבר חיתנתי.

  1. הטנק בו הייתי במלחמת יום הכיפורים הגיע בין הראשונים לק"מ ה-101 בכביש קהיר, המקום בו התנהלו שיחות הפסקת האש בין ישראל למצרים.
  2. המצאתי פטנט למיטת טהרת הנפטר בהפעלה הידראולית עפ"י ההלכה ושיטת קבורה באמצעות קוביות בטון,

המצאה שהועתקה בכל בתי העלמין בארץ.

  1. מזה 45 שנים רצופות שאני מלמד תלמוד והלכה ואני שליח ציבור בבית הכנסת עוזיאל כ-46 שנים.
  2. הרב הראשי בוונצואלה הציע לי לשמש כסגנו ולחתום על 5 שנים נוספות לשליחות בתנאי שכר מפתים וסירבתי.
  3. עברתי לאורח חיים בריא עפ"י הרמב"ם.

 

  • לסיום, מה תאחל לתושבי קריית שמונה לקראת החג?

אחי ורעיי היקרים, תושבי קריית שמונה ואצבע הגליל. בפרוס חג הפסח הבא עלינו לטובה, נושא אני תפילה למרום כי נזכה לחוג את חג המצות בשמחה ובדיצה. מתוך בריאות, אושר, עושר, בריאות איתנה וחדוות העשייה איש למען רעיהו ואשה אל רעותה. חג כשר ושמח".

 

הריאיון מסתיים, אני יוצא מהכולל לעיסוקיי, ומהרהר ביני לביני 'מה מחזיק אדם, רב וראש עיר בישראל, הממשיך בשמחה את חייו, ושמח בהם?'.

האמונה, מסתבר מונחת בקרן זווית, ומעטים מביננו לוקחים אותה. והרב ניסים מלכה הוא אחד מהם.

 

פרוספר אזרן: מעריכים את אימא רק כשבאה האימא החורגת

 פרוספר ידוע באימרות הכנף שלו, זו הייתה אחת מהן & לאורך השנים ביקרתי את עבודתו בעיתון, הייתי לו אופוזיציה במועצת העיר ו…ממלא מקומו וסגנו & מסתבר שאפשר וצריך להיות עניינים & פועלו ועבודתו הציבורית של פרוספר אזרן, בריאיון שלפניכם

פרוספר אזרן, ראש העיר השני של קריית שמונה, נבחר לראשונה בשנת 1983 בתום תקופת כהונתה של הוועדה הקרואה ששר הפנים יוסף בורג מינה.

פרוספר, בנם של פיבי ודוד ז"ל, ויבדלו לחיים ארוכים, הורים לאיתאי, אלעד ודותן, צעיר מקומי אשר עבר כברת דרך בהוויה המכוננת של קריית שמונה כילד צעיר שעלה ממרוקו, כקצין במשמר הגבול שהתפאר ונשא בגאון את הכומתה הירוקה, ואותה נושאים בגאוות יחידה ואבא שלושת בניו: איתאי, אלעד ודותן, סיים את שירותו ועמד בראש אגף הקליטה בעירייה, נבחר לראשות העיר.

הימים היו ימים של שחרור מ'עבדות' ה'שלטון' החיצוני, אלה שהמדינה הפקידה על חירותנו ומנעה מאלפי תושבי לבחור את נציגיהם להנהגה.

אולם בתוקף הנסיבות, נוסטלגיה ומרחק השנים, חייבים לומר את האמת הפשוטה. באותם ימים של הדחות חוזרות ונשנות, כנראה ששידרנו שאיננו בשלים מספיק עדיין לנהל את עניינינו על ידי נציגנו, והתגובה הייתה 'וועדה קרואה' (וועדה ממונה).

גם חוק בחירה ישירה לראשי ערים, לא עזר והמוח של הפוליטיקאים בעיר מצאו פתרון גם לחוק הזה.

בתום תקופה של כשלוש שנים, סיימה הועדה הקרואה בראשות רוברט ראובן את עבודתה והוכרז על בחירות למועצה ולראשות העיר.

פרוספר נבחר וקריית שמונה החלה תקופה חדשה עם מנהיגות מקומית נבחרת.

השנה אנחנו נמצאים בשנת ה-שבעים לקריית שמונה וזוהי סיבה טובה לחזור אל ראשי הערים שהיו ועשו למען העיר ותושביה.

 

  • שלום פרוספר ראש העיר השני של קריית שמונה (הראשון היה אברהם אלוני ז"ל). מה מעשיך היום?

"כיום אני בן 69 ורעיתי שתזכה לרפואה שלמה בת68.

אנו גרים עם שניים מילדינו באותה חלקת אדמה אותה חלקנו גם עם בננו השלישי עד לפני שנתיים.

לנו 10 נכדים ונכדות ובנינו ורעיותיהן עודם בעירנו ונצרכים גם לעבוד רחוק מהבית לפרנסתם.

כולנו צמודים לערך הדבקות והנאמנות למקום, לעיר הזו ולמסורתה בכול נימי נפשנו ומאודנו. עיר בה קבורים הוריי פיבי ודוד אזרן זכרם לברכה.

 

היום, אני מקדיש את זמני לסעוד את רעייתי שנפלה למשכב. אני מרצה מידי פעם ותורם את כל תמורת ההרצאות עסקתי בגישור ואני כותב עוד ספר שאסיים בעזרת השם תוך עוד כשנה וחצי. כן עוסק אני בנושאים שהצניעות יפה להן".

 

  • נבחרת לראשות העיר בשנת 1983, בתום כהונתה של 'וועדה ממונה'.

בן כמה היית? ומאין הגעת לתפקיד?

"הייתי בן 31 כשנבחרתי לראשונה ולתפקיד הגעתי אחרי שמילאתי שורה של תפקידים כקצין במג"ב כמפקד המשמר האזרחי בעיר, כמפקד החבל העירוני בקרית שמונה, כיו"ר וועד העובדים בעירייה ומנהל אגף בכיר בה במשך תשע שנים".

  • כיהנת במהלך שלוש קדנציות עד שנת 1997.

מה היו הנושאים החשובים שקידמת או עשית בקדנציה הראשונה?

"הנושאים המרכזיים בהם עסקתי כתובים לפרטי פרטים בספרי "ראש עיר תחת אש" אותו מקדיש אני במתנה לתושבי עירי והסביבה היקרים לרגל חגנו ה 70 לעיר.

מצויים בו רשימת פרויקטים גדולים ומרכזיים אותם הספיקה העיריה בראשותי על כל עובדיה, מנהליה וחברי הנהלותיה לבצע באופן מיוחד ומכובד.

כאן המקום להזכיר שגם לך הרצל היה חלק בזה ונותר לי רק להודות לכולם על תקופה מיוחדת מאוד בה חיינו כמו שנאמר יד אחת אוחזת בחרב והשנייה עוסקת במלאכה.

 

כאן, בנוסף על שציינתי בספרי, אני מבקש להדגיש בדגש נוסף:

הרצון שלי לפצות את התושבים על חיינו הקשים באותן תקופות, משך אותי להשיג בעבורם הישגים שלצערי שמחליפיי לא השאירו מהם זכר:

 

מס הכנסה

תושבי עירנו לא שילמו מס כמעט או מדויק יותר לומר, שילמו מס ללא תקרת מס דבר שהוסיף להכנסה הפנויה של מרביתנו למעלה מאלפיים שקל לחודש. בדרך זו נהנתה גם השכבה המבוססת והעשירה שלנו שהיה לה כדאי להישאר כאן ולא לנדוד למרכז. בכך חיזקה אותנו. לצערי מהישגים אלה לא נשאר שום זכר.

היום יש תקרה ומשלמים יותר.

 

ארנונה

על פי הוראתי לא גבתה העיריה ארנונה בעבור חדרי הביטחון בכך זכתה כל משפחה לכ25% הנחה בארנונה.

בנוסף השגתי הנחה מדורגת מהממשלה ל 50% בשנה ראשונה ול 40% בשנה השנייה ול 30% בשנה השלישית וחוזר חלילה.

לצערי, גם מזה לא נותר היום שום זכר והארנונה יקרה מאוד.

 

חדר מיון

לא הייתה שנה בכול שנות כהונתי שלא רצו לסגור את חדר המיון. אני התנגדתי ואף גרמתי כמעט לפיטוריו של מנהל בית חולים שהחליט על צעד חד צדדי וכך שמרתי על השירות החיוני הזה שלצערי חלף גם הוא מעירנו.

 

מענק עובד נדרש

מענק שהשעתי לשורה רחבה ביותר של בעלי תפקידים ממנו נהנו רבים מתושבינו, נעלם כלא היה.

 

מענק דיור לזוגות צעירים

מענק שנאמד בזמנו מעל ל-100.000 שקלים וסייע רבות לזוגות צעירים בתחילת דרכם לרכוש דירה, גז והיתאדה כלא היה.

וכך יכול אני למנות עוד מניין נושאים לפחות, אך העיתון לא יכול.

 

על אלה ואחרים גאוותי: הציבור בחר בי לשרת אותו ולא להיות המלך שלו/אדונו וזה היה המצפן הקבוע שלי שנתן לי גם את הכוח להתמודד עם אחת התקופות הקשות ביותר בתולדות העיר.

הייתי ראש העיר הראשון בארץ ששבת שביתת יחיד במקום כל התושבים והצליח".

 

פרוספר היה די סוליסט בהתנהלותו ונוכחותו הייתה הכרח בל יגונה. את העניין הזה ידעו העובדים וגם הפנימו. 'לא זזים בלי מילה אחרונה של פרוספר'.

הקדנציה הראשונה אופיינה בחדוות יצירה, בהמון אהבה, נשיקות וחיבוקים והכל דפק כמו שעון שוויצרי.

 

  • נראה שלשיא הישגיך הגעת בקדנציה השנייה.

מה הייתה גולת הכותרת של הקדנציה השנייה?

"יכול אני להתחיל ברשימה – חלקה הגדול כאמור כתוב בספרי אך אסתפק בציון: הקמת שכונת הוורדים, בתוספת 25% תושבים לעירנו שהייתה עד אז עיר עם הגירה שלילית. הקמת שדה התעופה היחידי במדינה הרשום על שמה של עירייה. הקמת רכבל ועוד בשיתוף עם קיבוץ, דבר שהיה עד אז בלתי נתפש. הקמת חטיבת הביניים ואשכולות הפיס והיכל התרבות וכיתות בבתי ספר וגני ילדים ומעונות נשות חרות ואצטדיון ו…".

 

 

  • מה שמדהים, שבקדנציה השלישית זכית לרוב מוחלט, יחד עם הנציג של עולי ברה"מ, לשעבר, אבל אז החלו כאבי הראש…

מה קרה?

"בקדנציה השלישית בה התעקשתי לנהל את העיריה עם מועצה לעומתית בעומדי על כך שנתתי מילתי לממלא מקומי וסגני הרצל בן אשר ולא אפטרו מתפקידו ואפילו שכך יהיה כול הקדנציה.

כך היה. מי שיקרה בספרי בו מפורטים הפרויקטים בקדנציה השלישית ילמד שיעור חשוב בניהול עיר על אף המועצה הלעומתית. זה שיעור מרתק שהוא שיעור חובה בכל אוניברסיטה או בשלטון המקומי בכלל.

הסיפור מופיע בספרי תחת הכותרת: "הסוסים הטרויאנים".

אתה הרצל, מראייני, עד שכל מילה אמת ושמילה שלי היא מילה".

העבודה הציבורית הנה אכזרית ברמות שאיש לא יכיר וידע, אם הוא לא חווה אותה. יום אחד אתה בראש האולימפוס, הטלפון לא מפסיק לצלצל וכולם משחרים לקרבתך.

.ויום אחד, הכל נגמר, מתפוגג אנשים כבר לא בדיוק מתייחסים אליך כמו פעם…

 

  • על מה אתה גא בעבודתך הציבורית, היום כאשר אתה מסתכל לאחור?

"בכול עבודתי הציבורית אני גאה על כך שגם כיום אחרי עשרים שנים שאני ראש עיר בדימוס, אני זוכה לאהבה בכול מפגש שלי עם הציבור המעטיר עליי שבחים, ברכות ואהבה שלפעמים מביכים אותי ומעלים בי סומק.

אני מצדי מחזיר להם אהבה מכול הלב ובדרכים שונות".

 

  • מנגד, מה לא היית עושה במהלך שנותיך בראשות העיר?

"לא הייתי משנה מדרכי בעבודתי כראש עיר.

כל אלה שהיו לידי ועבדו עמי, ידעו שהייתי מסור בכול מאודי בימיי, לילותיי, חופשותיי המעטות מאוד. בעתות סכנה בהם מיהרתי מפגז לפגז והספקתי להגיע ב למעלה משישים אחוזים לכול נפילה לפני כול גורם אחר על מנת לסייע בכול מאודי ויכולותיה של העיריה ועובדיה המסורים שגם הם סיכנו חייהם  בצאתם איתי למען ובשביל הציבור".

 

  • פרוספר, תסכים איתי שקריית שמונה היא עיר של ניגודים. מצד אחד, תושבים נפלאים, חמים ואוהבים, ומאידך הפוליטיקאים מתנהלים, איך לומר, לא באהבה יתרה האחד כלפי חברו.

א, האם אתה מסכים לקביעה הזו, ואם כן, כיצד אתה מסביר את הניגודים הללו?

"נכון הרצל – אין תרבות שלטון בעירנו.

אני לא קבלתי עירייה באופן מסודר מקודמי שבא גם הוא אחרי פיזור השלטון הרע שהיה והיה יו"ר הוועדה הקרואה.

בכול שלושת הקדנציות הותקפתי על ידי מי שהפסיד לי בבחירות ולא השלים עם התבוסה ואף הגיש נגדי תלונה למשטרה שלימים כתבה פרקליטת המחוז: "אילו הביאו תיק זה בפניי, הייתי אוסרת פתיחתו".

מחליפיי דחו את הצעותיי לעזור להם מניסיוני וגמרו כפי שהתושבים יודעים.

גם עתה קורה בערך אותו הדבר ואני מקווה שראש עירנו הצעיר וחברי הנהלתו ישכילו ללמוד הם וגם הנגדה (האופוזיציה) שלהם שטובת העיר מעל כולם ושללמוד להיות ראש עיר, זו לא בושה אלא חובה שבאה למנוע מהציבור ש-"יתגלחו שוב על זקנו"".

 

במדינת ישראל יש 'פחת' עצום במנהיגים עם ידע וניסיון בתחומי חיים רבים ולא רק רמטכ"לים לשעבר. הסקטור הציבורי, שבמדיה מסוימת סובל 'מנכות' באשר לשירותים הניתנים לתושבים, באשר הם, יכול היה להשתדרג עם ניסיונם של ראשי ערים לא מעטים.

איני חושב שיש בנמצא ראש עיר עם ניסיון כה עשיר במצבי חירום במדינת ישראל. לצערנו, מדינת ישראל יכולה למצוא את עצמה כהרף עין מתפקדת במצב ביטחוני לא פשוט, שלא לומר 'מצב חירום מתמשך'.

פרוספר יכול היה לתרום מניסיונו העשיר, לא רק במה לעשות, אלא גם מה לעשות.

מסתבר שבפוליטיקה הארצית ובממשלה יודעים הכל באשר לתפקוד מערכות אזרחיות 'תחת אש'.

 

  • היית מחוזר על ידי לא מעט מפלגות להתמודד לכנסת, וסירבת או שזה לא הסתייע.

שתף אותנו באחת או שתיים מההצעות.

"לכנסת מגיעים כנראה רק "המוכשרים".

לענייני, בליכוד זה לא הסתייע: פעם אחת בגלל דוד לוי ששמיר טרפד בכנס מדריד המפורסם ובו יצאתי להגנתו בכול אמצעי התקשורת עד ששמיר אמר לשריו שלא יסכים שאהיה חבר כנסת למרות שנבחרתי על ידי כול פורום ערי הפיתוח מפני ש-"דבק בי ריח דוד לוי"(במקומי הכניסו את רון נחמן ז"ל מאריאל).

בפעם השנייה שווה לקרוא את ספרי כי זה ארוך.

מאז לא הסכמתי להיכלל בשום רשימה ומאז אין לי שום פנקס חבר וזאת למרות שהיו לי הצעות מהצעות שונות שהאחרונה שבהן הייתה ממפלגת "זהות" אליה הצלחתי לשדך את חברי רב חיים אמסלם בדקה התשעים".

 

פרוספר תמיד היה מקורי. חשיבה מקורית, מה שמכנים 'מחוץ לקופסה'. הרעיונות השווקים שלו לא מביישים משרדי פרסום מובילים. זה שלו ובזה הוא ידע להשתמש בשנותיו כראש עיר. תשובותיו לשאלות טריוויאליות מעוררות עניין, לא פעם.

 

  • מי הם חמשת האנשים והנשים שלך, כמי שראויים לציון מיוחד בשנתה השבעים של קריית שמונה?

"1. בהוריי ודומיהם שהקימו כאן משנות החמישים מישוב של אוהלים ובדונים וצריפים ומעברה וכולרה ועוני וצרות צרורות ומצב בטחוני בלתי אנושי, עיר שאנו נהנים מפירותיהם.

  1. ברעייתי וילדיי ונכדיי ודומיהם שנאחזו בציפורניים בעיר הזו תוך סירובם להתרחק מסביהם והוריהם וחיים בה עד היום ועוד וזאת למרות שקשה בה מאוד הפרנסה ואפשרות העיסוק על גווניו והשכר בצדו ולמרות הסכנות שעוד אורבות לנו.
  2. ברבי יעקוב שושן זצ"ל ושכמותו ודומיו אשר חיו חיי קודש לשרת אנשים/זולת שלא על מנת לקבל פרס. חיו בצניעות ובביישנות והיו כמלאכים שהסתובבו בנינו.
  3. בצדיק נאור ז"ל ודומיו שהיוו השראה חינוכית וישרת דרך וכבוד והדר ושכל טוב וישר וערכיות וטוהר חסר פניות.
  4. בעולים מברית המועצות שעלו לעירנו כבר משנות השבעים והוסיפו משנה כוח לעירנו.

על תרומתם להעשרת חיי התרבות והאמנות שלנו ובמיוחד על הולידם את הדור החדש היהודי ישראלי קריית-שמונאי אשר יהיה עתידה של עירנו".

 

כל מי שעבד במחיצתו של פרוספר נחשף לאחד הכישרונות החבויים שלו. הכתיבה היצירתית. בשפה המקצועית קוראים לזה קריאטיב. שנים לאחר שסיים את כהונתו כראש עיר, הוא פרץ, להפתעת רבים עם ספר אוטוביוגרפי-דוקומנטרי "ראש עיר תחת אש".

 

פרוספר, במהלך השנים כתבת ספר אוטוביוגרפי "ראש עיר תחת אש" בהוצאת "הוצאה גלילית".

ספר מעט על הספר

"הספר "ראש עיר תחת אש" מתאר את חיי וכן חיי תושבינו הטרומפלדורים ויש בו ללמד גם משרתי ציבור כיצד לשרת את בוחריהם ולהטיב עם העיר ולפתחה.

נכון שאני פטור מהחשד שאני מקדם מכירת ספרי כי מחלקו אני כמתנת חג ה-70 לעירנו אז…. קראו אותו ותיהנו.

יש מספיק ממליצים עליו".

 

 

  • על מה אתה מתחרט במהלך כהונתך? ועל מה אתה מצטער שלא עשית?

"אם אני מתחרט על משהו זה שלא היה לי פנאי לכתוב שני ספרים חשובים עוד בהיותי ראש עיר כי אי אפשר היה להתפנות בגלל התקופות הקשות והמתישות אך הגמלאות מכפרים על כך ואני עתיד לסיים אחד משניהם בעוד שנה וחצי ואם לא ישתנה המצב ואשאר באתני אכתוב את הספר השלישי."

 

לסיום, במה תברך את תושבי העיר?

"אני מבקש לברך את תושבי עירי במזל טוב עם הגיענו לגיל 70. ו…כך עד לאין סוף לנו ליורשינו וליורשיהם עד עולם.

אני מאחל לנו מנהיגות משרתת המחויבת לנו , כרוויית אוזניים לקול ההמון, עם לב פתוח לבעיותינו ולצרכינו, משתוקקת להיטיב חיינו ונמרצת לקדם את עירנו ואותנו בכול מעגלי חיינו. אמן כן יהי רצון.

אני מאחל בריאות שלמה ואריכות ימים ומזור לחולים ונחת ושמחת חיים ואושר והמון אהבת חינם.

אני מאחל לחיילנו ששומרים עלינו, על ארצנו וקיומנו שיחזרו לשלום להוריהם שיקימו בית בישראל וימשיכו אותנו במרוץ השליחים של החיים".

 

שוש רעייתו האהובה ואם ילדיו, לא נמצאת בימים אלה בקו הבריאות. פרוספר, הבנים, הכלות הנכדים והנכדות סובבים אותה ומחבקים אותה באהבה. שוש, על אף הכאב והחולי מעלה חיוכים למשמע אמירה של אחד נכדים.

פרוספר, מקדים את 'ליל הסדר' ונמצא בתנוחה תמידית של שביעות רצון, ביטחון בדרך וסיפוק ממעשי ידיו, בכל זאת, הוא יודע מה אומר ואם אתם לא מאמינים, הכל כתוב בספר האוטוביוגרפי "ראש עיר תחת אש", הספר השני בדרך…

השמש נוטה לשקוע, ריח צמחי התבלין עולה מהגינה המטופחת, וצחוקה של הנכדה מלווה אותי ביציאה.

 

 

אולי יעניין אותך