היום ה-09 באוגוסט , 2021

Select your Top Menu from wp menus

עַם קְשֵׁה עֹרֶף, עַד כָּאן!

כמי שחלה בקורונה, ובחסדי השם יתברך הבריא, איני יכול לסבול יותר את פסטיבל המתאבדים המנסים לקחת איתם אחרים אל שעריי הגיהינום או גן העדן. מספיק, די ממחול חרבות מלאך המוות שקוצר חייהם של צעירים כמבוגרים, של נשים הרות ושל ילדות חפות מכל עוון.

אקדים ואומר, שצריך לכבד גם את הדעה האומרת שמדובר ב'שפעת' ולא במשהו מסוכן. אולם, לצד זה צריך לחזור מיד ל'כללי המשחק' הנהוגים במדינה דמוקרטית ולתת למי שנבחר לנהל את המשבר כהבנתו. מה שקורה במשבר הזה שיש לנו סלט עם כל המרכיבים הרעלים שבו: פרשנות מעוותת של המושג 'דמוקרטיה' ו'זכויות הפרט' בהקשר של מגפה עולמית שמחזיקה בחשבוניות מס על מיליוני נפטרים בעולם, יש למגפה 'ראיות' חותכות שאילו היה מדובר במשפט פלילי, השופט היה מרשיע את הנאשם וגוזר עליו את מקסימום שנות המאסר, מטוסים על הקרקע במקום באוויר, מבט אל מלונות מבחוץ, סעודות גורמה במשלוחים כאילו ומדובר בפיצה מקפיצה, אנשים ללא עבודה, ללא יקירים, ללא חמצן ועם תסכול, ועדיין הטרלול נמשך במלוא עוזו.

בואו נודה על האמת. מנגנון ההשמדה העצמי של חלקים בחברה שלנו עובד במלוא המרץ. אם מסיבות פוליטיות להוכיח שהראש עבריין ואינו יודע למשול, אם ממבנה אישיות החושד בכל העולם ואחותו שמדובר במזימה חובקת עולם לדילול אוכלוסיית העולם ואם תמימות שבהקשר המגפה הופך למוטציה קטלנית כלפיהם וכלפי יקיריהם. כולם צודקים בזכותם לחשוב מה שהם רוצים, והמעטים משלמים בחייהם. למה?! ככה.

מה שחסר לנו היא משמעת עצמית, איפוק והתנהגות תואמת משבר רפואי-כלכלי-חברתי כלל עולמי. משמעת גם אצל אלה שעסוקים מבוקר עד ערב לערער את האמון אצל רופאים, חוקרים מפוליטיקאים ואנשי משרד הבריאות הפועלים כנגד המגפה.

עכשיו אנחנו נמצאים במשׂוכה האחרונה בה מתמודדים בשני מסלולים מקבילים: רשויות הרפואה והשלטון לבלום את הנגיף, על ידי חיסונים והתנהגות תואמת מגפה וחבורת 'מכל הבא ליד' העושה מאמץ מוגבר הפוך ממה שעושים הראשונים.

כל אחד ואחת צריך לבחור היום באיזה מסלול הוא רץ. האם במרוץ לחיים, לעבודה, לבריאות וחזרה למציאות ורודה או בריצת אמוק אל עבר חדר מיון, טיפול נמרץ, נכות או חלילה מוות ידוע מראש.

מוזמנים לבחור את המסלול.

 

 

רָאשֵׁי עָרִים מְסַכְּנִים אֶת תּוֹשָׁבֵיהֶם

השבוע נחשפנו לחבורה פחדנית ופופוליסטית של ראשי ערים שהחליטה לדוג במים העכורים של משבר הקורונה.

חבורת ה-'15' ראשי הערים הללו גילו חלון הזדמנויות לעשות סיבוב על הממשלה ולגזור קופון מהתושבים שלהם. כיצד?! פשוט מאוד. לנצל את הכאב, הכעס והתסכול האמיתיים של התושבים, ולספק להם את 'גלולות הרעל' עטופות באשליה נוצצת, לפתוח את כל מערכת החינוך, בניגוד להחלטת הממשלה והמלצות אנשי המקצוע.

התאכזבתי לראות שם ראשי ערים כמו דנילוביץ' מבאר שבע ואחרים נשאבים לחור העכור של הפופוליזם ומסכנים את חיי תושביהם.

כיצד מזהים 'מנהיגים' פגי תוקף חסרי אומץ לב ציבורי, יושרה ציבורית ואחריות לתושביהם?! בדרך התנהלותם. במערכת ניהול הסיכונים, הוחלט על ידי מי שהוסמך בחוק, לא לפתוח את השיבר עד הסוף, ובכך לצמצם ולהקטין את הסיכון להדבקה.

סופם של 15 הבלונים היה ברור. כל האוויר יצא מהם לבושתם ולמזלם הטוב של התושבים התמימים, שהסכנת הקורונה חלפה אבל לא סכנת ראש העיר הפופוליסטי. נס פורים.

 

 

דעתו של תת-אלוף במיל' שווה מדעתך?!

כילד, הייתי בדור שראה בקציני צה"ל מורמים מעם, שליחיו של האֵל עליי אדמות, ממש מלאכים בלי כנפיים.

אני זוכר אחרי הניצחון במלחמת ששת הימים כאשר האופוריה הייתה בשיאה, ומנגד היו כאלה שפקפקו בזוהר שאפף את דיין ושות'. הכעס והסלידה מאותם מפקפקים היה כה חזק שדי היה במבט אחד לעברם כדי לשתקם.

עברו השנים חלפו הדורות ומעמדם של הקצינים הבכירים ירד פלאים. פעם, רמטכ"ל היה המצרך הכי מבוקש במפלגות כדי לנצח בבחירות (יצחק רבין ז"ל), אולם ככל שהציבור נחשף יותר ויותר למה שיש מתחת למדים ומתחת לכומתה, הוא שאל שאלות קשות יותר. היום הגענו למצב שהשוק רווי ברמטכ"לים, אלופים ואפילו על תת-אלופים (השכל) שלא עושים רושם על אף אחד.

מחיר הרמטכ"לים בפוליטיקה התרסק והיום מדברים בשלוש פלוס אחד.

היות ואיני נמנה על תומכיו של בני גנץ, קל לי לצאת להגנתו מול הקצינים, החותמים הסדרתיים של 'בעד ונגד', מהמאות הקודמות. במודעה מתוקתקת כמיטב המסורת במחנה 'רק לא ביבי', שקושטה במיטב הדרגות, התארים והגימיקים שכה אהובים על השמאל, שוב הבליחו חלק מאותם קצינים שחיממו את אלה שקדמו לגנץ בבית המטבחיים של השמאל.

ספירת מלאי קצרה: יעלון, גבאי, פרץ ואלה רק מהזיכרון העכשווי. כאשר רואים מה קורה במפלגות השמאל ושמאלה מהן, גנץ הוא חניך בצופים, ילד טוב ירושלים. היות ולא כל יריב הוא אויב, כמו שכל אויב הוא יריב, כך שעם כל הכעס על גנץ ודרך התנהלותו השלומיאלית, הקצינים החותמים נמצאים במחלקה אחרת, רעה, צינית ואכזרית.

הקצינים הללו, חיים את עברם ההירארכי במציאות הנמצאת שנות דור משם. לא נעים לומר, אך כאשר תא"ל כמו גיורא ענבר מתראיין אצל קלמן ליבסקינד, המבוכה הופכת לפחד. זה עולמם?! זה מה שיש להם להציע לחשיבה וההתלבטות הקולקטיבית שלנו כחברה מאתגרת?! ולא, אין כאן זלזול בעברם הצבאי, ההיפך. לטוב או לרע, הישגיהם וטעויותיהם הוקפאו אי שם בזמן שירותם. עכשיו? הם כמוך וכמוני בשאלות דמוקרטיות ככל שתהיינה.

בני גנץ. מי שנעזר בקצינים הללו במעלה המדרגות בפוליטיקה, צריך לקבלם גם כשהוא בירידה. כי מה לעשות, טבען של מדרגות שהן מובילות לשני הכיוונים, למעלה ולמטה.

 

 

סַעַר, מְאַבְטֵחַ וּמַסּוֹק בָּרֶקַע לֹא הוֹפְכִים אוֹתְךָ לְרֹאשׁ מֶמְשָׁלָה

אי אפשר בלי גדעון סער. היות והיום אנחנו חוגגים את חג הפורים, זה גם מתאים. כמי שעשה קילומטרז' בעבודה הציבורית ונחשף ל'עצותיהם' של היועצים הפוליטיים, אני מזהה את טביעות עצותיהם במעשיו ובהתבטאויותיו של סער, ולא רק אצלו.

האיש משחק אותה נתניהו, ובניגוד לנתניהו הוא נראה ונשמע בני גנץ במהדורת בדיונית.

סער חושב שאם הוא יעשה מניירות וחיקויים של נתניהו, הוא יהיה נתניהו. הסרטונים שהוציא לקראת פורים היו כל כך משעשעים שמילאו את המשבצת הפורימית. 'תקרא לי ג' תקרא לי גדעון'… ואחר כך הוא מגיע לשום מקום עם מאבטח ומסוק. וואלה, נזכרתי ב'גבעת חלפון אינה עונה'. אחד לאחד.

הטוענים לכתר, ובראשם לפיד וסער, (בנט, כנראה יהיה על תקן מי השתיה) מאבדים עשתונות, ויחד עם מרב מיכאלי וניצן הורוביץ המעודדים מהשמאל, רק מאתגרים את ראש הממשלה נתניהו וציבור בוחריו. אל תתפלאו שבהפקת הענק הזאת בה נתניהו הכריח את כל ראשי המפלגות לצאת מהצריחים ולהתעמת מולו, הוא יצר את תמונת המראה שלהם מולו.

עוד עשרים וחמישה ימים נדע מי צדק? מי טעה? מי הטעה? ומי שיחק את איש הפח, האריה ואת עליזה ב-'עליזה בארץ הפלאות'.

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad