היום ה-14 באפריל , 2020

Select your Top Menu from wp menus

רוצים לחיות

אחים ואחיות יקרים ויקרות, חבריי בני קריית שמונה.
בימים האחרונים אני מסתובב (בבית) בתחושת מועקה כבדה מהחשש, הסיכון, או כל מה שתקראו לפחד הזה מפני הדבקות בקורונה, ולא רק על עצמי.
נכון, אף אחד מאיתנו לא יודע יותר מחברו, כולל רופאים, חוקרים ופוליטיקאים, על החיידק הזה שהגיע משום מקום לחיי מיליוני אנשים בארץ ובעולם.
הפחד והחרדה מפני הבלתי נודע, בכל נושא, מביא לעצירה, רתיעה ממהלך החיים כדי לשאול שאלה אחת פשוטה 'מה עושים כדי לא להיבדק, להישאר בחיים?'.
מספר העצות כמספר המציעים, אבל אם נצמצם את העצות לשתיים-שלוש חשובות, נסכים שאלו עצות זהב מצילות חיים.
העצה הראשונה, לא להתקרב קרבת יתר לחולה או חשוד (שאיננו יודעים מי הוא). או במילים עממיות, להישאר בבית. הדבר השני, כולם מסכימים שקבוצות הסיכון (מבוגרים, חולים במחלות רקע (סוכרת, לחץ דם ועוד) היא 'טרף' קל לקורונה. ושלישית, לא להסתובב במרחב הציבורי, לא להתקהל לא לעשות דווקא ולהתפלל בציבור (בניגוד לגדולי תורה מכל הזרמים), וכל זאת בכפוף להנחיות של משרד הבריאות.
ברשותכם, אתמקד בעצה השלישית. לא להסתובב ולא להתקהל.
נניח לצורך ההסבר, שאלה הטוענים שמסוכן להסתובב, צודקים בחמישים אחוז. ונניח שאלה הטוענים שלא מסוכן ומסתמכים על מדינות אחרות (גרמניה, אוסטריה ועוד) צודקים גם הם בחמישים אחוז.
נניח, שהראשונים צודקים (ב-50%), אז אם ננהג על פי ההמלצות, ניצלנו במאה אחוז(!), ואם אלה הטוענים שלא מסוכן או הסיכון קטן צודקים, אז אולי לא כולם סיכנו את חייהם, להוציא הקשישים, החולים, בעלי מחלות רקע ועוד, שהם סיכנו את חייהם ב-100%, שמשמעותם מוות לאותם אנשים, בהסתברות גבוהה מאוד.
עכשיו בואו נחשוב, מי נמצא בקבוצת הסיכון? ובדיוק כאן מתחילה הבעיה של אלה החושבים שלא מסוכן, מדובר ב: אבות, אימהות, סבים וסבתות, שכנים, דודים ודודות של כולנו. אז מה? לא כדאי להישמר ולהיזהר, אם לא עבורנו, עבור האנשים היקרים והנפלאים הללו? האם זו ה'מתנה' שנעניק לכל אלה שגידלו, תמכו, סייעו והביאונו עד הלום בערוב ימיהם?
יש המתריסים כלפינו שיש מדינות שלא מטילות הסגר, לא מגבילות (כמעט) את אזרחיהן, והם עוד ממליצים שננהג כמותם.
להם אני רוצה לומר. עַם שמקדש את החיים ומבטל בפני הסיכוי להציל חיים, הכל כולל את האיסורים החמורים שבתורה, אסור לנו 'לוותר' וְלוּ על נפש אחת בישראל, של קשיש, חולה, על ערש דווי, יהיה מי שיהיה.
זה מדוע אנחנו חייבים לנהוג כפי שממליצים לנו רשויות המדינה לגבי ההסגר, הבידוד, אי התקהלות ושמירת הכללים כדי למנוע התפשטות הקורונה והידבקות.
איני יודע את מידת האמיתות של סקר הסיכון שפורסם ע"י מכון ויצמן המראה שקריית שמונה נמצאת במקום המסוכן ביותר בישראל להתפרצות הקורונה, וזה גם לא משנה.
חשוב שנשמר מפני המחלה הנוראה הזאת המאיימת להפיל בנו חללים. אסור לנו להסתכן, וְלוּ באחוז אחד שמא מי מיקירנו יפגע חלילה.
תושבי קריית שמונה היו מאז ומתמיד משפחה אחת גדולה עם לב אחד גדול. עברנו לב שנים של תופת, קטיושות, טבח ונפגעים בגוף ובנפש. אנחנו למודי ניסיון בסכנות.
בואו נשמור על עצמנו, בואו נשמור על יקירינו, כל אחד לחוד וכולנו יחד. כי אנחנו רוצים להיפגש אחרי הקורונה באותו הרכב שהיינו לפני.
חג שמח, אוהב אתכם בכנות, וסליחה שהתערבתי
הרצל בן אשר

אולי יעניין אותך

Bottom ad