הסיפור הבא מתאר את אנשי ארץ ישראל היפה, שללא ספק יכולים לקרב את המשיח הרוחני והגשמי, אם רק נאמין. קיבוץ נאות מרדכי שוכן כאן בין כל הקיבוצים והמושבים של הגליל העליון יגשים בשבוע הבא חלום פרטי של מספר חברי קיבוץ וחזון מאוחד של ארץ ישראל היפה. למרות אופיו החילוני של הקיבוץ הוא יקבל בשבוע הבא את פניו של בית הכנסת החדש שיחנך בו ברוב הדרת מלך, שנועד לצרכם ולדרישתם של מספר חברי קיבוץ.
מה שיותר מרנין את הלב שהסיפור מאחורי הקלעים הוא לא התחזקות דתית, או סוג של מלחמה, אך דוגמא למופת של יהודים יקרים שלא מפחדים ולא מונעים מאחרים את דרך אמונתם.
הקשר בין אנשי הקיבוץ לסממני היהדות לא חדש לאנשי הקיבוץ. עוד בשנות ה-60, אחד ממייסדי הקיבוץ זאב בן חיים חזר בתשובה, ואחרי ש"התבסס" מעט בעולם היהדות יזם תפילות בערבי שבת (עם עשרה אנשים, מניין) בספריה, בבתי ילדים, במועדון ובכל מקום אפשרי בקיבוץ. אח"כ התקיימו בקיבוץ שיעורי תורה מפי הרב צפניה דרורי, רב העיר קריית שמונה, ומעת לעת גילו קומץ אנשים את עולם היהדות בזווית שלא הכירו לפני, כל אחד בדרכו, כל אחד במעשיו.
היהדות ואורח החיים של מספר חברים לא היוו מעולם גורם משפיע על אורח החיים בקהילה ולא הוחצנו. מי שרצה לבוא וליטול יכול לעשות זאת בצנעה ובשקט, ללא כל הפרעה, וכמובן ללא הרמת גבה של אף אחד משכניו. דמוקרטיה במיטבה.
הצורך בבית הכנסת
הרעיון להקים בית כנסת בנאות מרדכי בא מצורך של הורי חברים שעלו ארצה מאירופה ודרום אמריקה בעקבות בניהם. הם ביקשו להתפלל ביחד בעיקר בימים הנוראים, והקיבוץ העמיד לרשותם את כתת הלימוד של חברת הנוער שעברה הכשרה בקבוץ. גם בקרב חברי קבוץ חילוני, תמיד הייתה פינה חמה לשומרי מסורת. לפני יום הכפורים, התבקשו חברים ובנים לרשום עצמם על גבי דף הרשמה בלוח המודעות שבכניסה לחדר האוכל, אם ברצונם לצום ביום הכפורים: עשרות נרשמו כל שנה, אף כי רובם צמו מבלי להתפלל בבית הכנסת, וכל אחד עשה כמנהגו. בשנות השישים והשבעים נהגנו לארח בקבוץ למשך חצי שנה קבוצות של צעירים אמריקאים מתנועת "יהודה הצעיר", שביקשו לעבור התנסות של חיים בקבוץ, תוך כדי לימוד עברית באולפן שהוקם בקבוץ. גם הם ביקשו לקיים קבלות שבת מסורתיות בצבור, ולציין את מועדי ישראל בשירה ותפילה. כאמור, באותה תקופה החל זוג חברים ותיקים-ולדה וזאב בן חיים, לעניין ציבור בלימודי גמרא עם הרב צפניה דרורי, ולחפש דרך לציין את יום השבת כמנהג שומרי המסורת, לאחר שעייפו מהליכה לאורך הירדן לבית הכנסת בכפר בלום. קבוצה של הורי חברים, יחד עם חברי קבוץ, עסקה בלימוד גמרא ובתפילה בערבי שבת, שוב במועדון חברת הנוער. מאוחר יותר החברים התחילו להתפלל בספריית הילדים, בנוסף ללימודי התלמוד שהתכנסו במועדון החברים. הרב צפניה דרורי השיא עשרות זוגות בקבוץ, וחל תהליך טבעי של פתיחות ורצון לציין מועדי ישראל ברך שונה מזו שנהגנו בקבוץ לפני כן. אין ספק שהשילוב של הרב דרורי ויוזמת משפחת בן החיים הביאו אותם למקום בו הם עומדים כיום. בהמשך, נרתמה ישיבת ההסדר בקריית שמונה על מנהליה, רבניה ותלמידיה, וכל שנה ביום הכיפורים אנחנו זוכים להתפלל בעזרת תלמידי הישיבה העושים כאן את יום הכיפורים, וגורמים להתרוממות רוח אדירה. תופעה מעוררת השתאות הם בוגרי הישיבה, נשותיהם ובניהם, המגיעים לקיבוץ מדי שנה ליום הכפורים מבאר שבע, ירושלים, רעננה, חיפה ועוד, ישנים בשקי שינה כמו בתנועת "בני עקיבא", ואחרי תפילת כל נדרי לומדים בצוותא עם החברים. ציבור המשתתפים בתפילות מקרב חברי הקבוץ מוקיר, מתלהב ומחבב את האורחים המשרים רוח של התלהבות וקירוב לבבות.
חורבן שהביא לבניה
בערב שלישי י"ב באלול, הראשון בספטמבר 2009, נשרף אולם התפילה של קבוץ נאות מרדכי. בעוד התופת משתוללת באולם נכנסו חברים אל תוך הלהבות וחילצו מתוך ארון הקודש, תוך חירוף נפש וסכנת חיים, כשהם מגוננים עליהם בגופם, את ספרי התורה.
מאותו ערב נורא, חוג נאמני בית הכנסת המורכב מחברי הקיבוץ, ילדי הקיבוץ וכן הורים של חברים, נודדים, יחד עם ספרי התורה, בין אכסניות שונות בתוך הקבוץ, ברצונם לקיים תפילה בערבי שבת, חגים וביום טוב. לאחר השריפה, החליטה אסיפת הקבוץ להקים בית כנסת.
נעשו מאמצים מרובים ובבירוקרטיה לא פשוטה הצליחו לקבל את האישורים להקמתו של בית כנסת צנוע.
עד אז, חברים שרצו להתפלל היו הולכים בשבתות לבית הכנסת בכפר בלום מרחק הליכה של כ-3 ק"מ ברגל.
שמעון אלכסנדר חבר קיבוץ, ואחד מיוזמי בנייתו מחדש של בית הכנס מספר על תחילת הקשר ההיסטורי של הקיבוץ עם חוקי היהדות "החברה בנאות מרדכי מיום היווסדה הייתה ליברלית ופתוחה, ולפעמים גם אפאטית. כשבנינו את מפעל הסיידר שלנו בתחילת שנות השישים, היינו חייבים להשגיח על דיני כשרות. כשביקשנו לשווק את פירות המטעים שלנו, חייבה אותנו "תנובה" על שמירת דיני כשרות בנוגע למצוות התלויות בארץ ישראל. מייסדי הקבוץ הבינו שכדי להתפרנס יש לקבל דרישות הקשורות בשמירת כשרות. וכולם פתאום ראו שכשרות ויהדות זה ממש לא מחוץ לתחום"
– עכשיו, כמה עשרות שנים אחרי, הייתה התנגדות להקמת בית הכנסת מחדש?
"אסיפת הקיבוץ החליטה ללא אף מתנגד על הקמת בית כנסת. הציבור נרתם ותרם כסף וגם הקיבוץ עצמו תרם סכום לא מבוטל"
– כיצד התפללו עד היום?
"במקום ארעי בקבוץ, בו קיימנו תפילות בשבתות ובחגים, או שהלכו לבית הכנסת בקבוץ השכן, כפר בלום. אחרי השריפה שהבעירה את בית הכנסת, והטראומה שבאה בעקבותיה, התכנסנו-קבוצה של חברים ובני קבוץ שהיעדר מקום תפילה "בער בעצמותיהם", בחרנו צוות שהתנדב לעשות לובי להקמת מבנה קבע של בית כנסת, מבלי להסתפק בשותפות במבנה קיים כמו מועדון נוער או ספריית ילדים. אחרי מספר פגישות עם מנהל הקהילה פנינו לסיועה של המועצה האזורית הגליל העליון, ובמקביל קיבלה אסיפת הקיבוץ החלטה היסטורית על הקמת בית כנסת בקיבוץ. הכל היה בתהליך, כפי שלמדנו מקהלת: "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים…", וממשיך קהלת וכותב "עת לבנות". ואכן, הגיעה העת!"
יש לציין את מסורת יום הכיפורים בנאות מרדכי ובו מתפללים באופן קבע תלמידי ישיבת ההסדר מקריית שמונה ובוגריה כבר למעלה מ-20 שנה. יום כיפור מתחיל באירוח קבוצה זו וממשיך בתפילת כל נדרי אליה מצטרפים כ 100 חברים מהקיבוץ אח"כ בד"כ נשארים ללימוד משותף אל תוך הלילה ולמחרת ממשיכים את התפילה שמשתרבבים בה גם מסורות מימי זאב בן חיים (שירת "אל נורא עלילה"). בצאת יום כיפורים תוקעים בשופר, עושים הבדלה משותפת ערבית ונפרדים מהחברים מהישיבה עד שנה הבאה.
– מי האחראים לבניה ?
"לשמחתנו ניאותו חברינו בהנהלת המועצה האזורית "להרים את הכפפה", ויצרו קשר עם המשרד לענייני דתות, שהעמיד לרשות הפרויקט סכום כסף מכובד, ללא התניות, אבל לפרק זמן קצוב. מהר מאד הבנו שהסכום המוקצב לא יענה על צרכינו, וכדי להשלים את המלאכה הוסיף הקבוץ באמצעות הנהלתו סכום כסף גדול, וחברי הועד יצאו ב"קול קורא" להרים תרומה לבניית בית הכנסת. התורמים באו מבין משפחות תלמידי ישיבת ההסדר קריית שמונה שבמשך עשרים שנה מתפללים עמנו ביום הכפורים, חברי הקבוץ תרמו איש לפי יכולתו ורצונו, קיבלנו תרומות מגופים חוץ קיבוציים, ומבנים וחברים החיים מעבר לים. אנחנו חברה ליברלית, ובעתות הצורך מתגייסים לסייע למי שיש צורך בכך. מעולם לא התבקשו חברינו להרים תרומה למבנה ציבורי, אבל כשבאה הבקשה נרתם הצבור והביא לכך שאנו עומדים לחנוך את בית הכנסת שלנו, בשעה טובה".
שלא תטעו, אי אפשר לומר שיש בקיבוץ אווירת התחזקות או איזה סימנים של גל חזרה בתשובה. המקום עדיין חילוני, דמוקרטי, ליברלי וכמו שאר הקיבוצים דוגל ב'חיה ותן לחיות', ללא הבדלים. "מה שמאפיין את באי בית הכנסת הוא שילוב גילים, שילוב תרבויות וצרכים", מספר שמעון ומוסיף "יש דילמות הקשורות בעיצוב התרבות שלנו, וההפרטה של דרכי החיים בקבוץ הגבירה אותן. מאידך, יש שאיפה לחזרה למקורות בקרב לא מעט אנשים. בתקופה האחרונה התחלנו לקלוט שוב חברים חדשים, אחר שלא קלטנו כאן תקופה ארוכה אף חבר נוסף בטרם הסתיימו תהליכי ההפרטה. נשמח אם חברים חדשים ייפקדו את בית הכנסת, כמו בני חברים שחזרו בתשובה ובאים לסוף שבוע לביקור. כל מי שהתארח אצלנו בשבת, אוהב את הדרך בה הוא מתקבל, את סבר הפנים הנעים, והרצון לקבל את השבת ומסורת ישראל בקרב חברה חילונית"
רביד דנן, חבר קיבוץ שגם פעיל בפרויקט בית הכנסת מוסיף ואומר "הייתי אומר שיש בנאות מרדכי אווירה מיוחדת של כבוד הדדי בין כולם. הייחוד הוא בכך שכולם מכבדים את כולם רוב הציבור ליברלי ולא מקטרג על מי שמעוניין בתפילה ולהיפך. בית הכנסת הוא הזדמנות גדולה להראות שיש עוד פן נוסף בנאות ואם אורח או הורה של חבר נמנע מלבוא ולהישאר בסופי שבוע משום היותו דתי עכשיו הוא יכול לבוא ואף להצטרף למניין פעיל בשבתות וחגים. ישנם גם חברים שעזבו את נאות וחזרו בתשובה ומגיעים ומגלים שיש בית כנסת פעיל. יש גם קליטה לחברוּת בנאות ומעתה אדם שחשוב לו להיות מחובר לשורשים היהודיים יוכל למצוא ערך נוסף בכך שבנאות יש בית כנסת".
יש לי מושג ביהדות – לפני עיור לא תיתן מכשול"
זו אזהרה מהתורה אבל בעוד שהרבה אנשים סבורים שהכוונה למכשול "פיזי" בלבד, חז"ל דרשו ולמדו מכאן כמה הלכות:
א'- שלא ייתן אדם עצה לחברו שאינה הוגנת לו, כגון שהוא בא להתייעץ לגבי עסקה או השקעה מסוימת, והוא מטה אותו לדבר שבוודאי יסב לו נזק והפסד, הרי שחברך עיור לגבי אותו עניין, אל תכשילהו.
ב'- שלא יכשיל אדם את רעהו במעשה או במאכל אסור. ופעמים רבות אנו פוגשים יהודים שלא זהירים כל כך בקיום מצוות אבל בפיהם תמיד האמירה שלעולם אני לא אכשיל יהודי אחר לאיסור. אחת השאלות המצויות בנושא זה באדם שומר תורה ומצוות המארח חבר או בן משפחה ויודע שאינם מקפידים לברך על מאכל ומשקה, האם הוא מכשיל אותם שהם אוכלים בלא ברכה, כמובן שלכתחילה יבקש מהם שיברכו והם יכבדוהו, אבל לא שימנע מלכבדם בשל זאת, כי הדבר יגרום לשנאת חינם וחילול השם. דרך אגב מכאן אנו למדים גם שיהודי מחויב להשתדל להציל את זולתו מאיסור משום כל ישראל ערבין זה לזה.
פרשת פינחס: ראיית הכלל.
מעשהו של פינחס מעורר בנו התפעלות יתירה. הנה קם יהודי הנחשב לבזוי, לוקח רומח בידו, מסכן את חייו וכל זה למען הצלת עם ישראל, אף על פי שבנקל שומריו של זמרי בן סלוא-אלפים רבים-יכלו מיד להורגו. אך הוא לא נרתע. הוא היה מוכן להקריב עצמו למען הקדוש ברוך הוא. מעשהו של פינחס מלמדנו עד כמה ראייתנו לעיתים רבות מצומצמת לחיים הפרטיים שלנו. בני אדם מטבעם מנסים לפתור את בעיותיהם ומצוקותיהם ומעטים הם האנשים המבקשים לראות בראייה כללית את צרת הזולת ולנסות לפותרן. פינחס מלמדנו פרק מאלף כיצד מוכן אדם להקריב עצמו וחייו הפרטיים למען עם ישראל, וכיצד במעשהו זה לעיני כל העדה הוא עושה מעשה שלא ראינו כדוגמתו בתעוזה שבו. אין ספק כי רק האדם הרואה בראייה שמימית ובמשקפיים שמימיות את עם ישראל יכול לקום ולקחת רומח בידו. כאשר אדם מעיז עצמו למען זולתו, ודאי שהקב"ה אינו מקפח שכרו, ובדין הוא שייטול שכרו. מעשה נפלא מספר הגרי"י זילברשטיין שליט"א: רעייתו של אברך חשוב בבני ברק הייתה נתונה בסכנה לאחר לידתה. חבריו ושכניו של האברך התכנסו לאמירת תהילים, והתפילות בקעו שחקים. אחד הילדים תלמיד כיתה ח' ניגש אליי ואמר לי "אני בטוח שהאישה תבריא". כששאלתי אותו כיצד הוא בטוח בכך, סיפר לי הילד: "עברתי ליד בית הכנסת ושמעתי שאומרים תהילים. נכנסתי ושאלתי במה מדובר, והשיבו לי שיש יולדת שנתונה במצב קשה. לאחר אמירת תהילים התייחדתי לרגע עם קוני ואמרתי לו: 'אני עומד להיבחן באחת הישיבות, וכמובן שהייתי מעוניין לשמוע בו במקום תשובה חיובית. ולמרות שאני יודע שכל התנאים מסביב מצביעים על כך, אבל לרפואתה של האישה אני מקבל עלי ייסורים, ומבקש ממך שתעשה למען רפואת היולדת, ותגלגל את העניינים כך שהנהלת הישיבה לא תענה לי באופן מיידי אלא תדחה את התשובה בכמה ימים. את ה'יסורים' הללו שיהיו לי עד שאשמע את ה'כן', אני מקדיש למען האישה החולה, כדי שייסוריה שלה יעבו מן העולם'." ובאמת מהישיבה הודיעו שיש עיקוב ותשובה תהיה בעוד כמה ימים. היה זה עבורי אות ומופת מן השמים שתפילתי התקבלה, ורק משום זה מונעים ממני את התשובה המיידית מהנהלת הישיבה. וכך היה. התשובה החיובית התקבלה רק לאחר 3 ימים, דבר שמאוד לא מקובל באותה ישיבה, ובתוך אותו פרק זמן קמה היולדת ממיטת חוליה והתהלכה כאחד האם, ושבה לביתה ולילדיה. וודאי שהראייה 'למען' השני היא זאת שהביאה אותו למעשה גדול זה.
חיים בר יוחאי
פהשקווילים
– ביום חמישי הקרוב, כ"ט בתמוז (19 ביולי) בשעה 19:00 יערך טקס חנוכת בית הכנסת בקיבוץ נאות מרדכי. מלבד חברי הקיבוץ, יגיעו להתרגש עם החברים רבני העיר קריית שמונה, הרב צפניה דרורי והרב שלום לוי, שר הדתות יעקב מרגי, אהרון ולנסי, ראש המוא"ז גליל עליון, אביגדור אוחנה – מנכ"ל המשרד לשירותי דת, אורי אמיר, מהנדס המוא"ז גליל עליון, הרב יצחק קקון, ראש המועצה הדתית קריית שמונהש.
– חופשה שכולה עונג – סופ"ש חלומי עם הרב יצחק מנגר ופייטן שאול חיון יתקיים במלון כפר גלעדי בין התאריכים ה-2/8 ל-5/8 (כשלושה לילות) ע״ב פנסיון מלא, כולל בריכות (בהפרדה כמובן) ספא (ג׳קוזי וסאונה), ארוחות כיד המלך ועוד הפתעות. לפרטים והרשמה: איריס 054-4260160
