כל זה נכון אבל, כשבוחנים במבט יותר מקיף את הנושא, מגלים שלא בכסף אנו עוסקים אלא במלחמה ממשית, לא רק על מקצוע הסיעוד, אלא על מערכת הבריאות כולה. נשמע קצת יומרני? לא ממש, משום שהאחיות הן הסקטור הגדול ביותר בקרב עובדי מערכת הבריאות.
הן אלה שמטפלות בחולים בקו הראשון. בניגוד לדעה הרווחת שאחיות רק רוחצות ומחליפות טיטולים, אחיות הן הראשונות לאמוד את מצבו של המטופל ולשים לב לשינויים במצבו. הן אלה שתומכות, מרפאות, מדריכות, מייעצות ונותנות תקווה לאנשים שנמצאים בנקודת שפל בחייהם. הן גם מרכזות את כל הטיפול של הצוות הרב מקצועי ובתור שכאלה גם עוסקות בפיקוח ובקרה על פעולות של שותפי תפקיד.
זה מספר שנים שכל הגופים הרלוונטיים (הסתדרות האחיות, מנהל הסיעוד במשרד הבריאות) מתריעים על מחסור חמור באחיות במדינה, שנוצר בעיקר כתוצאה מדימויו הנמוך של המקצוע בעיני הציבור ומהמשכורות שאינן מפצות על העבודה הפיזית הקשה, העבודה בתנאי לחץ ואי וודאות והאחריות העצומה על רווחתם וחייהם של המטופלים. התוצאה היא צורך להילחם על גיוס של סטודנטים מחד, ועל שימור אחיות במקצוע מאידך.
אז כן, אנו נלחמים על הסכמי שכר. אבל אנו גם נלחמים על תקנים, על יוקרת המקצוע ובאמצעות כל אלה, נלחמים על הבריאות שלכם ושל יקירכם בעתיד, כי יום אחד תזדקקו לאחות. מי תרצו שיטפל בכם בתקופה הקריטית הזו?
הסטודנטים קיבלו את ההודעה על השביתה בהבנה מלאה, ומשתתפים במחאה. הרי זו מערכה לגבי העתיד המקצועי והזכויות שלהם, כאשר יהיו אנשי מקצוע. גם הסטודנטים מכירים בתנאי העבודה המורכבים, תוצאות המחסור בתקנים, הצפיפות במחלקות ואת הקושי בגיוס מועמדים ללמוד מקצוע חשוב זה, שפעם נחשב למקצוע יוקרתי ומשך אליו צעירים איכותיים ונלהבים וכיום קיימת ירידה דרסטית במספר הלומדים ומספר האחיות בשירות הציבורי.
לימודי הסיעוד הינם מקצוע אקדמי לכל דבר, שלימודיו משתווים למהנדסים או עורכי דין, המוערכים לצערי יותר.
יש בוגרים חדשים במקצוע שללא וותק ובדרגה תחילית, מרוויחים כל כך מעט שלעתים זכאים אפילו להשלמת הכנסה. זהו מצב בלתי נסבל. טוב ויפה לנפנף במשכורת של אחות בעלת וותק של 20 שנה שעושה 3-4 משמרות ערב ולילה בשבוע (כל שבוע) ולהגיד 'ראו כמה הן מרוויחות'.
כשחברת הכנסת לשעבר ויו"ר הסתדרות האחיות, אילנה כהן, אומרת שמקצוע הסיעוד והאחיות חייב וצריך להיות בעדיפות לאומית היא צודקת. גם משרד האוצר יודעים שהיא צודקת אך לא מוכנים למחויבות הכספית שאמירה זו גוררת. בתחום הבריאות אינני מבינה כלל מדוע מדברים על כסף. האם בריאות הציבור היא עניין כספי בלבד? השינוי חייב לבוא מהממשלה. ולא רק לקראת בחירות בכדי להשתיק את הזעם, אלא כתפישה חברתית תקינה. הפערים בין המשכורות של עובדי חברת חשמל והנמלים לבין צוותי הרפואה הינם עצומים, ואין כל הצדקה לכך.
הידיעה שהאחיות לא ינטשו חולים קשים, פועלת כנגד השביתה. המקצוע המוסרי הזה, לא יותיר חולים קשים ללא טיפול. גם נערי האוצר יודעים זאת ולכן גוררים אותנו למאבק לא מכובד זה, בתחילתה של עונה מרובת מחלות חורף, מחלקות מלאות, ואנשים שנזקקים לנו. אני מעודדת לאורך היום את הסטודנטים שלי, לראות את החיובי שבמצב, ומקווה כי הממשלה תתעשת ותוסיף את שצריך למען בריאות הציבור, כי מי שישלם בסופו של דבר הוא הציבור.
אנחנו, הילדים שלנו, ההורים הקשישים שלנו. לא סתם מאחלים העיקר הבריאות, מאחר ואין כמו מחלה בכדי לשנות את כל סדרי העדיפויות בחיים. שלא נזדקק והעיקר הבריאות לכולם. גם לפקידי האוצר.
הכותבת היא ד"ר חנה צפריר, מנהלת ביה"ס לסיעוד המרכז הרפואי זיו, צפת.
