היום ה-30 בינואר , 2024

Select your Top Menu from wp menus

ממשה עד משה

 

השלטון בישראל בואו נאמר לא ממש להיט. הנתון כי 32 ממשלות קמו בתוך פחות מ-65 שנה רק מראה את אי היציבות של הממשלות הקמות לעיתים דחופות במדינה. מדובר בנתון קטסטרופלי אפילו בהשוואה למדינות העולם השלישי.

וכאן נשאלות השאלות, האם אחרי 2,000 שנות גלות, בהן עם ישראל היה ללא מנהיג, אלא פזור בתפוצות, לא הגיע הזמן להקים ממשלה מוצלחת, שלא לומר ראויה? מי בעצם שוגה, העם הבוחר, המנהיגים הנבחרים או השיטה עצמה? והאם בכלל יש פתרון למצב העגום?

 

"אין הנבואה שורה אלא על חכם, גיבור, עשיר וענו"

התשובה לכך לא מצויה בימין או בשמאל, אלא באופייה של ההנהגה. שכן אם המנהיגים תולים את העתיד בעצמם, בכוחם או במספר המנדטים שקיבלו, כמובן שהם ינחלו כשלון צורב. אך אם יבחרו בדרך של אמונה, השתדלות וביטחון בקדוש ברוך הוא (ע"ע משה רבנו, דוד ושלמה המלכים), בוודאי שיממשו את ההבטחה של הקדוש ברוך הוא וייהנו מ"הטבותיו". זה לא משנה מה יציעו, שלום, התנחלויות, שתי מדינות, לחם בשקל או דיור בר השגה, כל זה לא יקרה בלי שהקדוש ברוך ירצה בכך, ובלי שאנחנו נרצה בו.

 

"והאיש משה ענו מאוד"

הזחיחות נפוצה מאוד בקרב רוב מנהיגי ההיסטוריה (רק בדור הזה ניתן לראות את ארדואן, אחמדינג'אד והוגו צ'אבז), ואת רבים ממנהיגי ההיסטוריה העולמית מנחה המשפט: "כוחי ועוצם ידי". גם בארץ וגם בעולם תולים מנהיגים את עתיד עמם בכוחם, כלכלתם וחוכמתם. משה רבנו, לעומת זאת, היה בסה"כ רועה צאן פשוט כשנחשף להתגלות האלוקית מתוך הסנה הבוער. אחרי גילויו של הקדוש ברוך הוא למשה, ומינוי (ללא שום ועדה או הצבעה) למושיע של עם ישראל, הטיל משה-עצמו ספק ביכולתו.

מאפיין בולט שלו הוא הגבורה הנפשית, כשהציל עבד עברי מיד מצרי, את בנות יתרו מיד רועים, ואח"כ התייצב לפני פרעה, ללא פחד. מלבד מאפיין זה ניכרת במשה ענווה מדהימה, עד כדי כך שנאמר עליו שהוא ענו יותר מכל שאר האדם.

במשך 40 השנים בהן נדד עם ישראל במדבר, עמד משה פעמים רבות בפני ניסיונות מרד רבים, שכן העם המרדן לא עשה תמיד את רצון ה', אך משה ידע להחזירם למוטב.

משה, גם ללא משכורת שמנה, וולבו משוריינת וסיגר קובני, היה מוכן לקחת על עצמו את הנהגת העם ללא שום תמורה. הסיבה שהנחתה אותו היא רצון השם ודאגה כנה ואמיתית לעתיד עם ישראל. אם מנהיגנו היום היו משכילים ללמוד מהמקורות וללכת עפ"י דרכי ה', סביר להניח שהקדוש ברוך הוא היה מקרב אותם שוב לחיקו ומראה את גבורתו בעולם. בימים אלה שכולם מנפנפים בדגלי המוסר ביד אחת וביד השנייה בחוזים שמנים, היה סביר לוּ היו מעיינים בתורה, אשר נאמר עליה: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".

צריך לזכור, גם למשה היו מתנגדים (קורח, דתן ואבירם וכו'), וגם פעמים רבות אנחנו רואים שנאמר "וילונו העם", אך עם זאת כשהיה צריך הקדוש ברוך הוא כיון את משה, ואף את העם (כמו בעמוד ענן למשל).

 

הרמב"ם – איש גדול וחכם

3000 שנה אחרי בשנת (בשנת ד´תתצ"ה (1135) נולד רבי משה בן מימון בעיר קורדובה שבספרד לאביו רבי מימון, שהיה דיין בקורדובה (אגב, שושלת היוחסין של הרמב"ם הגיעה עד לרבי יהודה הנשיא, חותם המשנה).

הרמב"ם החזיק במשנה שכלתנית מובהקת וחדשנית אשר הגיעה גם מחוץ לתחומי היהודים, עד כדי כך שהוא הוכר כפילוסוף (גם בתרבות הערבית והאירופית), איש מדע ורופא, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, ואף מנהיג קהילות מצרים וסביבתה. הוא היה הדמות היהודית המפורסמת ביותר בדורו, ונחשב לאחד מגדולי הפוסקים בכל הדורות.

בעודו בן 13 עקרה משפחתו של הרמב"ם מקורדובה שבספרד, בעקבות רדיפת היהודים, והיטלטלה ברחבי ספרד ללא מנוחה.  רמב"ם שימש כמנהיג הדתי של קהילת קהיר, אך התפרנס שנים רבות מהשקעת כספים בידי אחיו, דוד, שעסק במסחר באבנים ירקות, והיה בעל ספינה.

למקרה שתהיתם מדוע יהודי תימן הולכים לפי פסיקת הרמב"ם למרות שמעולם לא התגורר במקום, דעו כי הרמב"ם נהג להשיב לקהילות רבות ביהדות התפוצות על שאלות רבות בהלכה ובאמונה. אחת הקהילות ששמרה על קשר מתמיד עם הרמב"ם הייתה יהדות תימן, שאף קיבלה אותו כפוסק וכמנהיג. בעקבות הפרעות שנערכו בתימן הוא אף כתב לקהילה את "אגרת תימן" המפורסמת.

 

רובנו מכירים את חיבוריו ההלכתיים המפורסמים "מורה נבוכים", "משנה תורה" וכמובן פירוש המשנה וספרים נוספים, אולם לא רבים יודעים שבצעירותו כתב הרמב"ם מספר חיבורים שלא הספיק להגיהם ולהוציאם לאור. רובם אבדו, ונותרו רק חלקים מהם. בין החיבורים הלא גמורים: "פירוש הלכות קשות שבכל התלמוד" (על רוב מסכתות התלמוד הבבלי), "הלכות הירושלמי" (ליקוט הלכות מתוך התלמוד הירושלמי, בדומה לחיבורו של הרי"ף על התלמוד הבבלי), קונטרסי השגות על הרי"ף בסוגיות בודדות בתלמוד, "מאמר העיבור", על נושא עיבור השנה והלוח העברי ועוד. בנוסף הוא כתב גם 11 ספרי רפואה שראו אור, ביניהם "ספר הקצרת", "פרקי משה", "מאמר הטחורים", "שמות התרופות", "על קץ החיים" ועוד.

הרמב"ם אמנם נפטר במצרים אך הוא קבור בטבריה, ואין עוררין על מקום ציונו. על זה העיד האר"י הקדוש על ידי תלמידו ר´ חיים ויטאל. כך שמעיד ר' יוסף סמברי איש מצרים: "וקברו אותו בבית המדרש שלו… במצרים, ומשם הוליכו אותו לא"י וקברוהו בטבריה".

 

 

"ואלה שמות בני ישראל"

בסייעתא דישמייא אנו מתחילים את החומש השני מתוך חמשה חומשי התורה. בחומש שמות אנו רואים כבר בפרשה הראשונה את הסוף של יוסף הצדיק עליו השלום, ואת תחילת הפורענות והסבל של עם ישראל במצריים, השעבוד שהיה בחמר ובלבנים, ובהמשך, את הגאולה המפליאה שבאה באותות ובמופתים, ביד חזקה ובזרוע נטויה.

השאלה המתעוררת היא-מדוע? מדוע לפני שלקחנו הקדוש ברוך הוא לעם, לפני שנתן לנו את תורתו, הצריך אותנו לעבור דרך כור הברזל במצרים, בית העבדים הנורא? מדוע לא השאירנו הקדוש ברוך הוא בארץ אבותינו ושם היינו מקבלים את התורה הקדושה, ותשובה זו מוסברת בדרך משל בספרו של מורנו ורבנו מרן רבי יוסף חיים זצוק"ל המכונה "הבן איש חי": משל לעשיר שגדל בביתו יתום מקטנותו ועד לימי בחרותו. מפתו אכל ובביתו התגורר ונחשב כאחד מבני המשפחה האמידה. יום אחד ישב העשיר ואכל בחברת רעייתו, ובא לפניו עני לבקש נדבה. הושיט העשיר שטר של מאתיים שקלים. התפעל העני מן המתנה הנדיבה וברכו בברכות עד בלי די.  תמהה אשת העשיר ואמרה לבעלה: "ראה כמה ברכות קיבלת על מאתיים שקלים, והיתום הזה שאנחנו מגדלים אותו שנים, לא אמר אפילו פעם אחת תודה.

אמר לה בעלה: 'המתיני קצת ותקבלי תשובה לשאלתך'. פנה העשיר ליתום ואמר לו: 'צא מביתי ודאג לעצמך'. חרד הנער: עכשיו ?והעשיר אישר: 'מיד'. נבוך היה אותו בחור וקד קידה ויצא לרחוב. כסף לא היה לו, לא אוכל ולא מקום לינה, ובאין בררה התחיל להשכיר עצמו כסוחב סלים בשוק הירקות, וקבל שכרו בשירי ירקות. יום אחד בא אחד ממשרתי העשיר ואמר לו: 'אדוני קורא לך'. התייצב הנער מול העשיר, והעשיר אמר לו: 'תוכל עכשיו לשוב לביתנו'. ישב הנער לאכול, ובכל כף שהכניס לפיו אמר תודה רבה, אמר העשיר לאשתו: "קיבלת עכשיו תשובה לשאלתך, אין אדם מכיר טובה על דבר שנראה טבעי מאליו".

כך אמר הבן איש חי זצוק"ל: אילו היו בני ישראל נשארים בארצם, היו מקבלים את כל הטובות בטביעות ובאדישות. מה עשה הקדוש ברוך הוא, הורידם לבית עבדים, ונוכחו לדעת שמצד עצמם אין להם כלום. ממילא כאשר נגאלו "שירה חדשה שבחו גאולים", בהכירם לדעת שעל הכל יש להודות ולהלל.  צריכים אנו לברך על הרעה כשם שאנו מברכים על הטובה, כי אין הבורא נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. והבורא יראה את עמלנו בעולם הזה ועל ידי  זה נזכה לגאולה נוספת שלא על ידי איסורים ושיעבוד חס ושלום. הכל מתוך חיים ארוכים עם שלום, ברכה, פרנסה טובה, אושר כבוד והרבה תורה ויראת שמים, וימלא הקב"ה כל משאלות ליבכם לטובה לעבודתו יתברך.

 

שלום בר יוחאי חיים.

 

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad