אפתח בגילוי נאות. יש מצבים שהנך חייב לנקוט עמדה, לקחת צד ואפילו להיות לוחם למען מה שאתה מאמין. זה המקרה. עובדי 'המאפיה המרחבית' זורקים אותי לשנות ילדותי, שנות השישים. מיתון עמוק, אבא נכה, אחת עשרה נפשות בבית שכל אחד הוא עולם מלא. ולכולם צריך לספק מזון. המילה 'מזון' חפפה למילה 'לחם', והרבה. יום יום עשיתי את דרכי מביתנו בשיכון ד', נושא סל פלסטיק אל המכולת של יצחק דניאל ז"ל ברסקו לקניות, זאת אומרת, לקנות חמישה-שישה ככרות לחם 'שחור' לבני הבית. נכון היו גם מרגרינה, חלב (כשאחיי היו עוד קטנים), סוכר ומה שנקרא 'מוצרי יסוד'. זה היה מסע קיומי יום-יומי.
בזכות אותם כיכרות לחם שׂרדנו את השנים הקשות בצמצום אך בכבוד. איני שוכח מי הציל אותי אז, מי דאג שכבודנו לא יירמס וביטננו לא תקרקר, הלחם ועובדי המאפיה.
הכרת הטוב שלי היום היא ללחם ולעובדי המאפיה. ואני שלם עם זה…
…המערכה השלישית על עתידם של מאה ושלושים עובדי 'המאפיה המרחבית' בקריית שמונה יוצאת לדרך. היא חייבת להסתיים בניצחון לפני ה-23.3. הפעם צריך להכריע את המאבק בלי שום פשרות והבטחות עתידיות.
השבוע התחוור לעובדי המאפיה המרחבית שפסק הזמן שניתן להם היה זמני, ו'חבל התליה' שהוסר לרגע מצווארם, חוזר ומתהדק סביב צווארם שוב.
…. כדי להבין את מאבקם של עובדי המאפיה לעומקו, צריך להבין שמדובר בסבך של שחקנים, גלויים ונסתרים, אינטרסים צולבים ומצגי שווא כלפי חוץ, כאשר כלפי פנים התגובה שונה.
איני מתיימר לפרק את 'כדור הצמר' הזה מתחילתו ועד סופו, אלא רק לעשות ניסיון להציל את חוט החיים של העובדים שעולמם עומד להתמוטט עליהם.
איי מתיימר גם לחלק ציונים ל טוב ורע לשחקנים הללו.
המאפיה במתכונתה פועלת כבר שבעים(!) שנים, בגשם ובשרב, בשלג ובסערות והמשאיות מביאות את הלחם לכל נקודה בו נמצאים חיילי צה"ל ממטולה ועד אילת.
גם בחודשים האחרונים כאשר המאבק היה בשיאו ומשאיות וצמיגים עלו באש, הלחם לא איחר להגיע. ככה זה כאשר אתה מוכן נותן תוקף ממשי ל'בזיעת אפך תֹאכל לחם'.
הוויכוח הגדול ניטש בין הגופים הגדולים ביצור הלחם ובין מי שקונה. לענייננו, נאמר שהמאפיה השתתפה במכרז לחלוקת לחם לבסיסי צה"ל וכוחות הביטחון בין מטולה לאילת.
המדינה מעוניינת לרכוש את הלחם הכי זול (וזה מובן) ולכן מחירו תומחר ל-2.70 שקלים לכיכר. המחיר אינו ראלי למאפיה דוגמת המאפיה המרחבית, היות ועלויות היצור והנוספות המתלווה הוא גדול יותר. אבל מכרז זה מכרז, ועם המחיר הזה משרד הביטחון יצא לדרך. עכשיו שאלה בהיגיון. מי מסוגל לשלם מחיר הפסד? מאפיה שלה זה עולה יותר או מאפיה שיכולה לספוג תת-מחיר (לזמן קצר) כדי להוציא מהמשחק את אלה החיים מהלחם אל הפה כמו במרחבית?
התשובה ברורה.
עכשיו אנחנו מגיעים לנושא המרכזי והוא מלחמת הגדולים בקטנים, הטייקונים בחסרי ההגנה ונטולי המגן השלטוני.
רשתות השיווק הגדולות בהן רמי לוי ושופר סל, מנצלות את כוח הקנייה והשליטה שלהן השווקים כדי להכתיב מחיר זול, גם במוצרים אחרים. נכון, יש צריך לתת לענקיות כאלו מחיר נמוך מהקונה הבודד, אולם כאשר זה מופעל על המוצר הבסיסי ביותר צריך לומר 'עד כאן!'. מישהו חייב להגן על החלשים במלחמה הזאת. נכון שהלחם נמצא בפיקוח, אולם המרחק בין תקרת המחיר לכיכר לרִצפה מנוצלת רק על ידי הגדולים והחזקים.
ככה זה לא יכול להימשך. במיוחד כאשר מי שאמור להגן על החלשים מאמץ את המחיר שמתאים לגדולים, הן כמאפיות גדולות וחזקות, ובעקיפין, רשתות השיווק החזקות. מיכל הלפרין, הממונה על התחרות, על מה שהיה עד שנת אלפיים ושמונה עשרה הממונה על ההגבלים העסקיים.
כדי לא להלאות אתכם בפרטים חשובים שאינם בהכרח מעניינים את הקורא, נאמר שכרגע חבל התליה הושב לצווארם של העובדים, ואם לא יוסר אחת ולתמיד, העובדים יפוטרו והמאפיה תיסגר.
אם עוד הייתה תקווה לשינוי היא נגוזה ביום רביעי לאחר שהמנהלים, נציגי ההסתדרות ונציגי העובדים נפגשו עם מנכ"ל משרד הכלכלה דוד לפלר ('הוא זה שנלחם עבורנו ועמד לצידנו לאורך כל הדרך', אמרו במאפיה). הממונה הלפרין עומדת על כך שהמחיר הוא 2.70 – 3.00 שקלים, מה שחורץ את דינה של המאפיה ועובדיה לאבדון.
יצחק מלכה מנהל המאפיה "הייתה ישיבה קשה, ולמרות שמנכ"ל המשרד דודי לפלר נלחם בכל כוחו, הממונה לא מוכנה לזוז מעמדתה.
בינתיים קיבלנו הארכת אספקה לצה"ל עד פסח במטרה למנוע את פיטורי 120 העובדים לפני החג. אחרי פסח כל העובדים יפוטרו ובעלי הבית לא יאפשרו לעובדים להפעיל את המאפיה במצב של הפסד.
משרד הכלכלה אמור לקבל התייחסות כתובה של מיכל הלפרין הממונה על רשות התחרות על מחיר הלחם האחיד פרוס בפיקוח (לטענתה עלות שולית כ 3 שקלים). וזאת שלמרות שוועדת המחירים קבעה כי עלות היצור עומדת על כ-חמישה שקלים. ברור לנו שמצב בו קיים פער כל כך גדול בין הצדדים יחייב בדיקה שתמשך חודשים רבים".
- אז מה בכל זאת יש עוד לעשות?
מלכה: "בכדי למנוע את סגירת המפעל לאחר הפסח ופיטורי 120 העובדים, על השר לקבל החלטה להורדת מחיר וקיבוע באופן זמני עד שהוועדה תגיע למסקנות. ולכן, השר החליט:
הורדת מחיר לצרכן ל 6.30 שקלים ירידה של 80 אגורות, שהם כ 11.4%. הורדת המחיר לקמעונאי ל 4.50 שקלים לפני מע"מ וקיבוע המחיר המפוקח עד מסקנות הוועדה".
יונה פרטוק יו"ר ההסתדרות במרחב הגליל והגולן: "לאחר שיחה עם מנכ"ל משרד הכלכלה, דוד לפלר התחוור לנו כי אנו חוזרים לאחור לתחילת המאבק כאילו לא קרה דבר.
אנו רואים בגורמים השלטוניים את האשמים העיקרים במצב אליו נקלעה המאפיה וקוראים להם להתעשת ולסייע במיידי להמשך קיומה של המאפיה שהיא מטה לחמם של מאה ושלושים משפחות שישלמו את מחיר האסון שבפטורים.
המשפחות הללו, ומעגלים נוספים של מתפרנסים, ימצאו עצמם מחוץ למעגל העבודה. כשאומרים ב'זעת אפך תאכל לחם' יש לזה משמעות מיוחדת לעובדים במאפיה העושים כל אשר ניתן כדי להתפרנס בכבוד.
נמשיך לפעול מול כל הגורמים, האוצר, ועדת הכספים והממונה על רשות התחרות לשם המשך הפעלת המאפיה".
לאחר דחייה של חודשיים, קיבלנו השבוע הודעה קשה שב-1.4, 120 משפחות יאבדו את מקום עבודתם. במקום תלושים לחג פסח אנשים יקבלו מכתבי פיטורין. אני סבור שבהנהגת העיר שבראשה מר אביחי שטרן הוליכו אותנו שולל בהבטחות ופוליטיקה זולה. אני חושב שזה צו השעה שמר אביחי שטרן יקום על רגליו האחוריות ויקיים את הבטחותיו להעביר את לישכתו למאפיה המרחבית כאות הזדהות עם עובדי המאפיה ואם צריך גם לסגור את העיר, כדבריו. לא יכול להיות שמפעל עוגן כמו המאפייה המרחבית שבמשך 42 שנים מספקת לחם לכול הבסיסים הכי קדמיים ובתנאים ביטחוניים הכי קשים תיסגר! נמשיך להילחם עד שנגיע לתוצאות המיוחלות עם או בלי ראש העיר!", אומר איציק דהן יו"ר ועד העובדים ל'חדשות הגליל'.
יש רגעים בחיים שצריך לנהוג כמו אבותינו בהר סיני, להתחיל ב-'נעשה' ולעבור ל-'נשמע'. זהו הרגע, זה המקרה ואלה מאה ושלושים משפחות שמטה לחמם נחתך בגלל ה'צדק' של כל אחד לחוד, והעוול שעושים לכל עובדי המאפיה.
