היום ה-11 באוגוסט , 2021

Select your Top Menu from wp menus

ושכנתי בתוכם

שכונת האצ"ל, או ליתר דיוק, האזור החדש יותר בשכונה, ממשמר הגבול, ועד המכולת והדואר שבמרכז השכונה, הייתה מאופיינת מאז ומתמיד כאזור בעל צביון מסורתי. עשרות משפחות דתיות גרות לאורך הכביש הארוך שעד תחילת שנות ה-2000 היה מוכר כקצה הצפון מערבי של העיר. זה התחיל אי שם לפני שני עשורים כשקבוצת רכישה של דתיים, רובם בוגרי ישיבת ההסדר רכשו דירות צמודי קרקע על הצלע ההר המשקיף אל העיר ולהרי הגולן הצפוני. עם השנים נבנו עוד ועוד בניינים, והיום מי שצועד בצידי הכביש כבר לא יכול כמעט ליהנות מהנוף, שכן בניינים רבים וחדשים מקיפים את השכונה.

במקרה או לא, משפחות דתיות רבות הצטרפו במהלך השנים לאזור וכך נבנתה, ללא תכנון מראש, קהילה דתית קטנה עם המון ילדים שגדלים בשכונה בה ניתן לחוות את יום השבת, באווירה של פעם. במהלך שישי-שבת ניתן לראות עשרות גברים עם טלית בדרך לבית הכנסת, ונשים וילדים צועדים ברגל עם עגלה לטיול בשכונה. בעבר, כך מספרים "זקני המקום", היו מתפללים מידי שישי תפילת ערבית באחד הבתים, משם היו בוקעים מזמורי קבלת שבת ברחבי השכונה, צלילים שגורמים לערגה ותורמים לאווירה מיוחדת במינה. אחרי שנים, התפילה המשותפת חדלה מלהתקיים, אך עם זאת מידי מוצ"ש נפגשו כולם לתפילת ערבית משותפת.

עם השנים, כאמור עוד ועוד משפחות הצטרפו והוקמה אף קבוצת וואצאפ מקומית לעזרה הדדית, עדכונים וכו'. קצת לפני שהתחילה תקופת הקורונה, היו נפגשים בבוקר בשבת מברכין (שבת שלפני ראש חודש) כדי לערוך קידוש משותף, עם נשנושים ועונג שבת בפארק החבלים החדש בכניסה הדרומית לשכונה.

ואז… הגיעה הקורונה.

ב-כ"ד באדר תש"פ (20 למרץ, 2020), עשרה ימים אחרי פורים, כשהמגפה נתנה את אותותיה גם במגבלות הריחוק החברתי, וכשהרוחות עדיין לא הכריזו לאן הן נושבות, שלח אחד מחברי השכונה את ההודעה הבאה: "שלום לכולם, על מנת שנוכל לקבל החלטות בכל הנוגע לתפילות בשבת, וכדי להימנע מתכתובת מסורבלת בווטסאפ, ניפגש אצלנו בחצר בשעה 13:00, נציג אחד מכל משפחה, ונראה איך אנחנו מתארגנים. היו ברוכים!"
באותה ישיבה, לא הצליחו להבין את גודל האירוע, ובטח לא לדמיין שמאותו רגע, למשך שנה ויותר בית הכנסת השכונתי יהיה כנראה בית הכנסת הפעיל ביותר בעיר.

הרב יעקב פרץ, שמשמש כרב ומורה בביה"ס "המתמיד" נידב את הגינה שלו, ששופצה מספר חודשים קודם, כשבשעת הדחק (גשם וכו') גם הגינות הסמוכות אירחו את המתפללים. וכך במשך הסגר הראשון (שיהיה מלחיץ יותר מהשאר) מידי יום התכנסו המתפללים בשכונה 3 פעמים. עם הזמן הצטרפו גם דיירים ממשמר הגבול, ולאחר מכן המקום הפך ממש בית כנסת פתוח לכולם, כשלעיתים הגיעו יותר אנשים מרחבי העיר מאשר מהשכונה.

בדיוק כשחשבנו שהכל נגמר

אחרי הסגר הראשון, כשכבר חשבנו שהכל נגמר, היה מתבקש לסגור את המניין ולחזור לשגרה. אולי בגלל החשש להדבקה, או אולי בגלל שפשוט היה נוח, המניין המשיך להתקיים, אף שהיו ימים בהם היו נדבקים בודדים ברחבי הארץ.

לקראת חג שבועות, שהמספר הנדבקים החל לטפס בהדרגה, היה כבר ברור שהקורונה כאן כדי להישאר, ואף נפתחה קבוצת וואטצאפ ייעודית, אליה הצטרפו עשרות מרחבי העיר. מטרת הקבוצה, היא הרשמה לתפילות, עדכון זמנים וכו'. למרות שעד היום ניתן לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים בהן לא היה מניין, עדיין פעמיים ביום נרשמים לשחרית ומנחה-ערבית, כדי לוודא שלא מפספסים את הזכות להתפלל כהלכה.

מעגל השנה

את המתפללים לא הרתיע מזג האויר, בכל מצב התפללו, גם בחום של אוגוסט, וגם בקור של ינואר.

בפסח, הקודם שהסגר היה קשוח מאוד והיה אסור להתקהל כלל, יצאו כולם לגינה וקיימו תפילת מרפסות מרגשת. כך גם ביום העצמאות התנגנה שירת ה"התקווה" לאורך השׂדרה.

בשמחת תורה הוציאו את ספר התורה למדרכה, ונעשו חגיגות מסורתיות עם שירים, סוכריות, הרבה שמחה ומוזרות גדולה.

ב'תשעה באב' ישבו כולם על הרצפה וקראו קינות.

חודשים אלול ותשרי היו מיוחדים במינם בקרב המתפללים. תושבי השכונה והעיר היו קמים מוקדם כדי לומר סליחות בחודש אלול. את תפילות ראש השנה, עשו עשרות מטרים במדרכה המזרחית, בהקפדה יתרה על מרחק, מסכות וכו'.  בנוסף, אחד המתפללים (יונתן בונה) הלך הלוך חזור לאורך הרחוב ותקע בשופר כדי לזכות האנשים.
ביום הכיפור היה מחזה מרהיב, שלולא הקורונה כנראה לא היה קורה מעולם. אחרי כל התפילות של היום הקדוש הזה הגיע תפילת הנעילה. הרחוב החל להתמלא בעשרות דיירים שהוציאו כיסאות, ישבו על המדרכה והספסלים, ומשפחות רבות עמדו במרפסות ושמעו את "השאגות" שבקעו מחצר משפחת פרץ "אל נורא עלילה", ו"לעולם ה' דברך ניצב בשמיים". המחזה שרואים בד"כ מחוץ לכולל "כה לחי" ומחוץ לבתי כנסת גדולים בעיר נצפה בשיא הקורונה דווקא בשכונת האצ"ל, ובלי הזמנה מיוחדת.

בפורים האחרון ישבו כולם לקרוא את המגילה, חלק אף עם תחפושות, כשהילדים מצוידים בקפצונים.

 

ימי קורונה

ההפוגה בין הגל השני והשלישי לא העלתה למישהו מהמתפללים מחשבה לעצור את הדבר התפילות המשותפות, וכך המקום נהפך מבית כנסת ארעי למפגש קהילתי, ושימש גם מקום לאירועי קורונה. סה"כ היו 2 בר מצוות (שבתות חתן), ברכת הגומל ליולדת, נתינת שם, אזכרה, ואפילו בשבוע שעבר הגיע חתן מנהריה לעיר לעשות שבת, והתקבל בסוכריות, שירים ובלונים.

הקורונה גרמה לנו לעשות המון שינויים בחיים במגוון תחומים, ולא פסחה גם על התפילה. בימים בהם שמענו שוב ושוב הידבקויות בבתי כנסת שלא שומרים על הכללים, בהאצ"ל שמרו על התו הירוק והסגול עוד לפני שנוצרו, כך למשל לאורך השנה התגלו מספר נדבקים (שלא נדבקו בתפילה) מקרב המתפללים הקבועים אך הם לא הדביקו אף אחד (אך הכניסו לא מעט לבידוד).
אחד הרגעים היותר משעשעים היה בדו"ח אפידמיולוגי של אחד הנדבקים, כשהמיקום המצוין היה "בית כנסת פרץ, שכונת האצ"ל" .

מלבד ספר תורה, כיסאות (מקומות לא קבועים), סטנדר, סידורים יש בחצר של פרץ עוד אלמנטים של בית כנסת כמו "מי שברך בסוף התפילה לחולים" (כשיש), או חלוקת ממתקים בשבת בבוקר וכו'.

אחד החילוקים הבולטים בעולם היהודי הוא ההפרדה בין אשכנזים לספרדים. כל אחד מביא את מסורת אבותיו לתפילה ולכן יש שינויים קלים, בעיקר בלחן ובמזמורים כאלה ואחרים. אך בבית כנסת של האצ"ל? ממש לא. מי ששליח ציבור מוביל, וכולם עונים אמן. ואם יש איזה ספק לגבי הלכה, יוצאים ידי חובה כל השיטות.

ומה אומר 'חתן השמחה הרב יעקב פרץ'

מאז היותי ילד בבית אבא ז"ל זכורה לי מסירותו ודאגתו לתפילה בעיר נהריה שבה גדלתי. אבא הקים את המניין בבית כנסת והיה בו מקבץ של עדות שונות. חשיבותה של התפילה במניין חקוקה לי מבית הורי ואני משתדל להעביר זאת לילדיי ולתלמידיי. שנת הקורנה אילצה אותנו למצוא פתרונות הלכתיים יחד עם שמירה על בריאות הציבור. וכך פתחנו את חצרנו וליבנו לטובת הכלל. תודה לבני משפחתי על ההתגייסות לכך. זכות היא לנו לקיים את התפילה בחצרנו. יהי רצון שיתקבלו תפילותינו ונזכה לגאולה שלימה במהרה.

עד מתי נראה לך שהמניין ימשיך?

כל עוד המתפללים מעוניינים, וספר התורה שהושאל יישאר ברשותנו המניין ימשיך".

שולחן כיבוד בבר מצווה

סיפור אישי. לפני כחודש, צעדתי לכיוון בית הכנסת, וראיתי בחור דתי שניכר שמחפש מישהו או משהו. הצעתי עזרה, והוא שאל איך מגיעים לבית הכנסת של פרץ. אמרתי לו שיבוא איתי. תהיתי ושאלתי אותו 'מאיפה אתה? ואיך ידעת שיש כאן תפילה?', אמר לי שהוא מרעננה, מטייל בצפון, עשה קניות ב'רמי לוי' ושאל איפה יש מניין, ונתנו לו את הכתובת של התפילה בוויז.

יעקב אפללו ז"ל, נפטר בתחילת הקורונה, ובנו ניר, דמות מוכרת בעיר, חשש מאוד שבגלל המגבלות והאיסור להתקהל לא יוכל להתפלל ולקרוא קדיש במניין. ניר הוא שכן של משפחת פרץ, ובזכות ההתמדה ניר לא פספס אפילו פעם אחת את קריאת הקדיש. ניר בעצמו לא האמין כל כך שהמניין יחזיק מעמד, "האמת שבהתחלה הייתי סקפטי", הוא מודה ומוסיף "אנשים מקובעים במקומות שלהם ומעדיפים בית כנסת אז חשבתי שזה יתפורר לאט, אך עם הזמן הבנתי שהמציאות כופה עלינו שינוי בעל כורחנו", הוא אומר.

ומשהו אחרון לסיום.  ספר התורה בו קוראים הושאל מבית כנסת המתמיד. במהלך השנה גילינו שאחד התורמים שלו, היה הילד אביחי שטרן. איך שגלגל מסתובב.

דרישה כבר יש, עכשיו רק בית כנסת

יש כ-44 בתי כנסת בקריית שמונה. חלק סמוכים אחד לשני, משום שבעבר הרכב האוכלוסייה והצביון השכונתי חייבו את המציאות לפתוח עוד ועוד בתי תפילה. באופן טבעי הזמן עושה את שלו ומשנה את המרקם והאוכלוסייה, אך נראה שבתי הכנסת נשארו מאחור. ב-20 שנים האחרונות נבנו בתי כנסת בודדים ולצערנו לא מעט נסגרו מחוסר עניין לציבור המקומי.
עד כמה שזה אבסורד, בשכונת האצ"ל אין בית כנסת אחד רשמי. מתפללי השכונה (האזור החדש) צריכים לרדת עשרות מדרגות לכולל "כה לחי" או ל"יהודה הלוי". לעשות את זה 3 או 4 פעמים בשבת, בעיקר במזג האויר לא ידידותי, או בגיל מבוגר זה כמעט בלתי אפשרי.
כבר שנים שמנסים להקים בית כנסת בשכונת האצ"ל ללא הצלחה. שטח (שצ"פ) יש, מתפללים יש והמון, רצון קיים ואפילו תרומה נדיבה כבר הובטחה. אז מה נשאר? שבעירייה ירימו את הכפפה ויסכימו לעשות צעד קדימה ולמסד את מה שהתושבים עשו על חשבון הגינה הפרטית שלהם.
אנו ב"חדשות הגליל" נלווה את הבקשה והדרישה של תושבי השכונה ונעדכן בע"ה כשיהיו תוצאות.

אולי יעניין אותך

Bottom ad