היום ה-14 בספטמבר , 2024

Select your Top Menu from wp menus

בחייו כמו במותו, אהוב

כמה שלא רציתי לכתוב את הדברים הבאים… כמה שהתפללתי שתהיה 'סעודת הודיה'… רק אתה אבא בשמיים יודע, כמה רבים-רבים מתושבי העיר חשבו כמוני… אבל, אתה אבא, הכל יכול, היודע צפונות החלטת שנלווה את יעקב, בנצי, בליל חורף קר וגשום בדרכו האחרונה…

…יעקב, בן דודי האהוב והמיוחד, כזה שיש ממנו רק עותק אחד, המקור, החזיר את נשמתו לבורא אחרי מאבק איתנים מול הקורונה. המאבק נערך בדממה מוחלטת, בשקט מקפיא שרק יעקב חש אותו. מורדם ומונשם, ורק הוא לבדו מול מלאכי החבלה… ידיים קשורות, ללא תנועה במיטה, מחובר לחמצן ובעזרת מכונת 'אקמו', הקביים של הלב והריאות מולם… יעקב לא היה רגיל לסוג זה של מאבק, מלחמה. האיש שעברו במשמר הגבול כקצין מצטיין ומפקד העיר בימיה הסוערים, חמק בגמישות ובזריזות מאותם מלאכי חבלה ושליחיהם הקטיושות והתחמושת המגוונת שנורתה לעברו.

בבית החולים איכילוב, הרחק מהבית, המשפחה והחברים הוא נאבק באויב בלתי נראה, שקט שהפיל ארבעת אלפים חללים לפניו. והוא היה הבא בתור.

…יעקב, כך קראתי לו, קורץ בתמהיל של תכונות ומזגים שהפכו אותו למי שהיה. חייכן ועקשן, וותרן אך יודע לעמוד על שלו, חבר של כולם, אבל מפקד כשצריך. בסערת העשייה, אם בשירותו במשטרה ובצה"ל, ואם בעבודתו הציבורית במועצת העיר, לא הייתה לתושבי העיר תמיד ההזדמנות לומר לו את הדברים הללו, לומר תודה. תמיד בתנועה, תמיד עם חברים, וכמה חברים…

בלוויה שהתקיימה בשני בלילה, ראש העיר אביחי שטרן, התייפח בדברי ההספד שנשא. הדמעות והמילים השלימו אלה את אלו… המון אהבה ותודות הרעיף אביחי על מי שכינה 'מורי ורבי'. משך דקות ארוכות, שב אביחי וסיפר על כל מה שרכש מבנצי מאז שהכירו.. והכל עטוף בים של דמעות.

שניים מחבריו הקרובים ביותר, תא"ל במיל' יורם אזולאי וראש מועצת מטולה דוד אזולאי (ויש עוד המון-המון- עוד הספידו הרב יצחק קקון ראש המועצה הדתית ושלומי שושן גיסו), בדברי הספדם פרמו לרסיסי חיים וחוויות מאז הילדות המשותפת את יחסיהם החבריים. אין דברים כאלה… אין חברויות כאלה.

לאדם מן הצד שלא הכיר אותם, מילות החיבה היו נשמעות מוזרות, נגועות, אבל לא כאשר מדובר באהבה טהורה וזכה שנוצרת בין בני אדם משך שנות חיים. והכל נגדע באחת… בלי שמישהו היה מוכן לכך. פתאום…

…יעקב בנצי חדר ללבבות בסערת הקטיושות, במה שקראנו בעיר 'המצב הביטחוני'. לילות וימים הוא לא פשט את מדיו ולא חלץ את נעליו. מוכן לכל התרחשות, קפץ מאתר נפילה לפגיעה ישירה, ולנפגעים. ככה משך שנים. הקשר הבלתי אמצעי שלו לתושבים הלך והעמיק, ותמיד בעזרה, יחס, חיוך או עצה טובה למי שעמד מולו.

צילום: ארז יעקבי
את התכונות הללו הביא בנצי אל העבודה הציבורית. ממש רגע לפני שהרשימות נסגרו באלפיים ושמונה, הוא פשט את מדי הזית והצטרף לעשייה הציבורית. המון נשמה, המון רצון טוב והמון ענווה הוא הביא איתו, ובהתאם גם גמלו לו, אבל לא מספיק. בנצי היה רחוק מניצחון מרחק נגיעה.

הפוטנציאל העצום הזה לא בא לידי ביטוי כפי שהיה צריך ובסיום הקדנציה השנייה, בשנת אלפיים ושמונה עשרה, פרש בנצי-יעקב מהחיים הפוליטיים.

יעקב-בנצי, לא פגע באנשים או יריבים בכוונת מכוון, למרות שאין דבר כזה שמישהו לא נפגע ממך בעבודה ציבורית, גם אם לא פגעת בו. לשונו הנקייה והאיפוק שניחן בהם, הפכו אותו לאהוב וחבר על רבים מתושבי העיר בה נולד. את האהבה הזאת הפגינו בלוויה, מעט ממה שרבים רצו אך הופנו חזרה על ידי שוטרים במחסומים שהוקמו בדרך.

…בנצי-יעקב. הפרידה ממך הייתה קשה, בלתי נתפסת בנסיבות הגיל והמקום. רבים היו בטוחים שתכריע את הווירוס (כולה מדובר בווירוס ולא בקטיושות או כדורים שורקים בסך הכל…). רבים, רבים מאוד, איש ואישה, צעירים ומבוגרים הצטרפו למסע קריאת התהלים בכל רחבי העיר ומחוצה לה… ים של דמעות נשפכו ולבבות רבים נסדקו ונשברו עם הידיעה המרה על לכתך בטרם עת.

עכשיו בנצי יעקב, אתה נמצא תחת כנפיים אחרות, טובות, כנפי השכינה והכי קרוב למקום ממנו הכל נוצר ומשוגר לעולם שלנו. עכשיו תורך להתפלל לפני אבא שבשמיים שישמור לך ולנו על הילדים גל, חופית, יובל ולינס על אילנית, על האחים, האחיות, ובמיוחד במיוחד על הוריך אסתר וניסים היקרים שכה אהבת ודאגת להם במצוות כיבוד הורים.

נוח על משכבך בשלום, סלח לנו אם במסע הארוך-קצר בחייך כאן, בדרכים בצמתים או במפגשים פגענו בך. כל שעשינו, לכבודך עשינו, ואם נפלה שגגה, סלח ומחל לנו. יעקב-בנצי האהוב.

אולי יעניין אותך

Bottom ad