היום ה-22 ביולי , 2018

Select your Top Menu from wp menus

הסיפור שלנו: בין שואה לגבורה, בין זיכרון לעצמאות

ברשותכם, הרשו לי לקחת שני צעדים לאחור לנוכח הימים שבין יום השואה והגבורה ויום הזיכרון לחללי צה"ל, מערכות ישראל ופעולות האיבה ויום העצמאות. הימים הללו, מבחינת רבים מזכירים ודומים לימים שבין 'כסה לעשור'.

עוצמת הרגשות והתחושות משמשת יחד. עצב גדול על האובדן של אחים ואחיות בשואה ובמערכות ישראל, ושמחה על מה שיש, מדינה עצמאית, צה"ל מגן ואנשים נפלאים.

לכבוד המיליונים והאלפים שבזכותם אני יכול לכתוב ולחיות, אקח עוד צעד אחד לאחור, אקוד קידה, בשקט ובכבוד הראוי.

לנוכח האירועים הפרטיים והכללים שעוברים עלינו, על כולנו, צריך סוג של אומץ, לא מלאכותי, ולא בשביל הפרוטוקול כדי לומר מספר דברים: ראשית, לזכור שהדרך אל חצי הכוס המלאה עוברת תמיד דרך חצי הכוס הריקה. שום דבר לא ברור מאליו. לכל דבר יש סיבה, יש מחיר ולכן הביקורת והשפיטה צריכים להיות בהתאם. כמי שחיים בחברה שאנשיה לא מפסיקים לשפוט את האחרים מהרגע שפוקחים עיניים, עלינו לזכור. כל מי שעומד מולנו, ולא משנה מה דעתו, יש לו 'תיק', יש לו סיפור, או כפי שנהוג לומר 'יש לו חבילה' משלו.

מסתבר שבחבילות והתיקים של כל מי חי במדינה הנפלאה הזאת יש לא מעט כאב, לצד השמחה, אכזבה לצד ההצלחה, אובדן לצד חיים. לעולם אינך יכול לדעת מה עבר על מי שאתה עומד להעביר עליו ביקורת על עניין כלשהו. לא אחת אתה יודע, אבל זה מאוחר, האיש או האישה שמולך נפגעו, פצעת אותם בנקודה הכי רגישה, הכי כואבת. ולא ידעת זאת לפני…

ולכן, אחת מהמסקנות המתבקשות בימים אלה ובכלל, להוריד מעט את הטון, לברור מילים. כן, לקחת בחשבון שאולי-אולי אני טועה, לא מדייק ובכלל לא התכוונתי לפגוע. אבל פגעתי.

בישראל חיים מאות אלפים אשר איבדו את יקיריהם בשואה, במלחמות ישראל ובמבצעים שבין, בפעולות האיבה ובתאונות דרכים. הפצע שלהם לא הגליד כליל, נותר סדק שבידנו לאחות אותו או חלילה להפוך אותו למדמם. בידינו הדבר.

ומה כבר נדרש?! הקשבה, סבלנות, סובלנות, התייחסות לאדם כאדם. כן, גם לדעה השונה משלנו, יש לה מקום, בדיוק כפי שיש מקום לדעתנו. מדעות, עדיין אף אחד לא מת. ממלחמה בדעות של אחרים מתו גם מתו רבים…

נולדנו להיאחז בטוב, באופטימי, במה שתורם לסולידריות שלנו כחברה אשר מתנהלת תחת אותה כיפת שמיים ואדמה טובה.

היות וגם היושב במרומים הותיר בידנו את זכות הבחירה, אחרי שעשה ובנה הכל, אני בוחר להשמיע את דעותיי, ולהקשיב לדעות אחרות. אני בוחר להילחם על אמונותיי אבל לכבד באותה מידה שאני רוצה שיכבדו את אמונותיי, את אמונתם של אחרים.

אני גם בוחר בימים אלה לעמוד שלוב זרוע עם אחיי ואחיותיי העומדים כתף לצד כתף, יד ביד זה שלושת אלפי שנים להמשיך ולעמוד, להמשיך ולצעוד…

חג עצמאות שמח

 

 

למחוק את הקלון לאולמרט? למה, מי מת?

נחזור למציאות, לעכשיו וכאן.

ראש הממשלה המורשע אהוד אולמרט, הצליח בפעם הראשונה מאז שיצא לאור, להדאיג אותי. לא להכעיס, להדאיג.

ומדוע? זה שהוא הורשע באופן חלוט וסופי בעבירות שוחד בבתי המשפט, ניחא. זה שהוא ישב בבית סוהר אחרי שבאופן מוזר קיצרו את תקופת מאסרו לתקופה זניחה ביחס לעבירות השוחד שעבר, גם זה ניחא. זה שבעודו ביציאה משערי הכלא, חברו הנשיא ריבלין עשה לו כפל מבצעים וכפל הנחת סלב, גם זה ניחא.

אבל, לבוא אחרי כל ההנחות שקיבל וכל האנחות שנאנחנו חווינו, לבקש גם למחוק את השריד האחרון לחורבן שהביא אולמרט על עצמו ועל מוסד ראש הממשלה, למחוק את הקלון?! זה יותר מידי.. הנחה אחת יותר מידי ואנחה אחת מעבר למה שהציבור יכול וצריך לספוג.

נניח שמה שהיה, היה. אנחנו דואגים שמה שהיה לא ישנה, לא יקרה שוב. נכון, אנחנו לא סומכים על אולמרט שלא ייקח מעטפות חדשות. ולכן, כבוד הנשיא, מה שנותר לנו כאזרחים שומרי חוק וחרדים שהקלון יישאר על כנו כסוג של 'ביטוח ישיר' מולנו אזרחי מדינת ישראל.

כן, לא נעים לומר, אבל במקרה הזה היינו מעדיפים את 'השבב האלקטרוני', הקלון, מאשר להותיר את ההחלטה לשיקול דעתך, אדוני הנשיא. סליחה.

 

 

מקווה שישראל תקפה בסוריה

האירועים האחרונים בסוריה הם תזכורת מאז השואה היהודית והתעלמות העולם מטבח ורצח של בני אדם בידי בני אדם(?). נציין, שהשואה הייתה אחת ויחידה בממדיה, עוצמתה, ורשעותה.

ולמרות זאת, הטבח האחרון בסוריה צריך להדליק נורה אדומה.

הרוצח אסאד בסיועם של הרוסים והאיראנים, משמיד את בני עמו לאור היום, תוך התעלמות מקוממת של העולם. יש תמונות, יש סרטונים יש ריח רע וחריף של גז משמיד, והעולם שותק ומסרב לעשות מעשה כלשהו.

אסאד מציב את רף חיי האדם במדור התחתון בגיהינום ממנו אי אפשר עוד לרדת. החבורה הצינית והאכזרית הזאת יוצרת תקדים (עוד תקדים) שבני אדם שווים לג'וקים ונמלים שניתן ומותר לרסס אותם למוות באכזריות.

נזכיר כאן את הנשיא הכושל של ארצות הברית, לשעבר ברק חוסין אובמה, שהצהיר, ולא עמד בהצהרתו שאם אסאד יחצה את הקו האדום שהוא קבע, שימוש בנשק כימי, הוא, ברק אובמה חוסין יתקוף ויעניש את אסאד. אז הקו האדום הכימי לא מפסיק להיחצות מאז, אובמה לא נשיא ואסאד …נשיא רוצח ומאותרג על ידי הרוסים והאירנים.

ולכן, אני מקווה מאוד שאלה היו מטוסי חיל האוויר הישראלי שתקפו השבוע את בסיס חיל האוויר הסורי T4.

ואם אתם שואלים, כן, ישראל צריכה להיות מוכנה להתמודד עם תוצאות התקיפה.

מדוע?! כי אם האויב שלך משמיד באמצעות גז את בני עמו, חזקה עליך שבהזדמנות הראשונה והבטוחה שתהיה לו, הוא ישתמש בנשק ההשמדה הכימי נגד האויב שלו, אנחנו.

ואף אחד לא צריך לחכות שזה כאן.

 

 

להחרים להם את המצלמות,

ונראה מי יתייחס אליהם

תכל'ס, הפכו את המצלמה לנשק אוטומטי

הרשת מלאה בסרטונים מעצבנים, חלקם אנטישמיים ומקוממים. בימים רגילים, אתה מתעלם מהם וממשיך הלאה.

בימים אלה של זכר השואה, הגבורה, הזיכרון ויום העצמאות, אסור לעבור לסדר היום.

אחד הסרטים הוא של חבורה הסובלת משנאה עצמית ברמות מסחריות המסתובבת עם מצלמות בתוך פניהם של חיילים וחיילות בשירות, תוך קללות, גידופים והסתה נוראה. לאחר מכן, הסרטונים מועלים ברשתות החברתיות ונעשה בהם שימוש על ידי כל מי שרוצה סיבה לפגוע בישראל.

החיילים, חסרי אונים ונבוכים ובעיקר מתוסכלים מחוסר היכולת להגיב כמתבקש.

ומה זה להגיב כמתבקש בנסיבות הללו?! להעיף את המצלמה, להחרים אותה, ולהפוך אותם מרדופים לנרדפים.

די, מספיק עם ההתייפייפות המיותרת והלא חכמה במלחמת העצבים מול כל מיני יפי נפש חולניים שלא מפסיקים לשמן את תעשיית השנאה ליהודי, כל יהודי באשר הוא ומדינת ישראל.

והעובדה שמדובר ביהודים, ישראלים, רק צריכה להגביר את הנחישות מולם.

די, נמאסתם.

 

אולי יעניין אותך