לפני חודש יצאתי לנופש-סופ"ש בתל אביב במלון שנמצא על שפת הים (כחלק מרצועת מלונות שנמצאים על חוף ת"א). האמת, אני אדם מאוד פריפריאלי, וגם לפני תהליך החזרה בתשובה לא הייתי כזה בליין גדול. מלבד קורסים ותפקידים בעבודה הקודמת שלי, אני לא זוכר מתי טיילתי סתם ככה ברחובות תל אביב המיוזעת. במילים אחרות, מעולם לא הייתי בחוף הים בת"א וממש אין לי בעיה שאנשים ירימו גבה לנוכח העובדה הזאת.
המסקנה הברורה מהלך הרוח שם הייתה שתל אביב היא מעוזו החזק ביותר של היצר הרע. לא שהאנשים חלילה הם הבעיה, אלא האווירה, הפיתויים, הפריצות ומה לא. תוך כדי חזרה מהחניה למלון (שזה בערך 400 מטר, אבל נשאיר את זה לפעם אחרת) אני מוצא מאות כרטיסי ביקור זרוקים על הרצפה המציעים שירותי זנות במלא מובן המילה. לא רמזים, לא סימנים, לא מילים עטופות בפיתויים, אלא ממש כך, ישר ולעניין. חשבתי לעצמי שבטח חבילת הכרטיסים נפלה למישהו מהתיק והתפזרה עם הרוח, אך ממש טעיתי. לאורך כל ת"א, לא משנה איפה אתה, אתה פשוט רואה את כרטיסי הביקור האלה זרוקים בכל מקום אפשרי. כשהגיע יום שישי, רגע לפני כניסת שבת, יצאתי למרפסת החדר שמקיפה לחוף הים וראיתי שם מאות יהודים יקרים שמשחקים במטקות, כדור עף-חוף, משתזפים, שוחים, מטיילים עם הכלב, נוסעים על אופניים וכו'. באמת ובתמים עמדתי בין שמיים לארץ ותהיתי לעצמי "מה, אין להם שבת?", "הם לא יודעים שהרגע הכי קסום בשבוע מגיע ממש הרגע?" כשאני לבוש בבגדי שבת נאים, מקולח, מגולח ומסודר בדרך לבית הכנסת אני תוהה עם עצמי איך זה שלא כולם רואים את המציאות כמוני, איך יכול להיות שאנשים מעדיפים להישאר עוד שעתיים בים מאשר ללכת לעשות קידוש ולאכול ביחד עם המשפחה בערב שישי?
האמת, אני משוחד. אני מסתכל במשקפיים של shimoncohen, אך אם ניקח אדם חיצוני אחר שרואה את יופיו של הים, את הגלים המרשימים, החופשיות, הכיף, ההתבטלות, הפורקן ואת כל מה שהים מציע? בנוסף לזה, כל הפיתויים החומריים, קלות ההשגה של כל פנטזיה, הלך הרוח ברחוב וכו' כמעט לא משאירים סיכוי ליהודי הפשוט אפילו להרהר בדרכו. הרי אדם שכל כך נהנה ומקבל את סיפוקיו, למה שירצה לשנות את המצב, לכבול את עצמו, לאסור על עצמו דברים? ועם יד על הלב… להבטיח לאדם שאחרי שימות הוא יקבל שכר על כל מה שעשה, נשמע לא ממש מבטיח.
(ה)מרכז (ה)רוחני
נחזור ליום חמישי, היום בו הגענו למלון. כמו כל תייר גם אני בדקתי מקומות בילוי שמתאימים לאורך החיים שלי. אם כאן בקריית שמונה מוצעים לנו הרצאות יהודיות
(הרב זמיר כהן, הרב פנגר וכו') פעם בחודש מטעם אחד הארגונים, אז שם במרכז הארץ ובת"א יש מקומות יהודיים-רוחניים הפעילים מידי יום באופן קבוע. "מרכז שמים", "מרכז שורשים", סדנאות, הרצאות מטעם הארגונים השונים (הידברות, ערכים, לב הדברים וכו') ומה לא ניתן למצוא שם בכל זמן ובכל מקום. אנחנו דווקא בחרנו במעין פנטזיה שהתגשמה שנקראת "קפה-מדרש" בפתח תקווה. פשוט לא להאמין, מסעדה, בר, מרכז לימודי, הרצאות והכל כלול. זכינו להיות בהרצאה מרתקת של הרב פנגר (שמתקיימת שם מידי שבוע) בה נכחו מעל 200 יהודים (רובם המכריע חילוניים) שצרובים מהמלח של הים שמסביב ורוצים לטעום תורה. מחירי האוכל מצחיקים, האווירה קסומה, המלצרים סימפטיים, בעל הבית עממי, הרב פנגר מחכים ובקיצור הגיעו ימות המשיח. ואני תוהה ושואל, עם כל השפע הרוחני הזה שנמצא דווקא שם, דווקא במרכז הארץ, איך ישנם אנשים שלא מתחזקים? שלא מבררים או שואלים שאלות. יש להם כל כך הרבה נתיבים לבחור שזה פתאום מצמצם לי את המעמד של קריית שמונה כעיר מסורתית פלוס. הרי כאן ישנם שלושה כוללים ששניים בסכנת סגירת המבנה. כאן בעיר התמימה הזו אין פעילות תורנית רחבה כ"כ שמתאימה לכל קצוות הקשת, האומנם באופן טבעי הדבר נובע בגלל גודלה ומספר התושבים, אך למרות זאת עדיין ההיצע שם עצום. לא משנה אם אתה ברסלב, חב"דניק, מזרוחניק, היפי או סתם קיפי, אתה תמצא את הדבר שקולע בדיוק אליך. כאן בקריית שמונה הסתפקנו (הציבור הדתי) בשלוש שעות ביום של בריכה בהפרדה פעמיים בשבוע. שם בת"א יש לך חוף נפרד, מהבוקר עד הערב. הכניסה חינם, הכל מטופח, בלי רגשי נחיתות. מה רע?
אז איך אפשר להישאר כל כך אדיש לכל הפיתויים הרוחניים שמסביב?
לסיכום
בכל אופן מטרת הכתבה היא לא לכתוב את יומן המסע שלי בת"א וגם לא לקטר או לפאר מישהו או משהו, אלא להביא אתכם לנקודת מוצא פשוטה. מי שרוצה באמת לחזור בתשובה, יחזור בתשובה. לא משנה אם הוא גר במושב, קיבוץ, עיר פריפריאלית, ת"א או ניו-יורק. לא משנה מה מציעים החיים התרבותיים מסביב, אלא משנה מה ליבו של אדם חפץ. אין ספק שהסביבה היא מעין ויטמין מיוחד שמחזק ומשפר את היכולות והתפקוד, אך למרות זאת הכל תלוי בנו.
יום כיפור שיבוא עלינו לטובה הוא זמן מצוין בו אנו צריכים להפסיק לחפש אשמים (פיתויים, חברה וכו'), ולהפסיק לחפש מי שיתדלק אותנו במזון רוחני, אלא לקום, לעשות מעשה ולחזור בתשובה. הכוונה לחזרה בתשובה היא לא לשים כיפה, זקן וציצית. ממש לא. גם לאו דווקא לשמור שבת, ולאכול רק מהדרין, אלא לתקן את המעשים, בין אדם לחברו, בין אדם להוריו, בן אדם לעצמו. צריך לחשוב תמיד "מה בורא עולם רוצה ממנו?", הרי לא יכול להיות שהוא ברא אותי ואמר "טוב, עכשיו תעשה מה שאתה רוצה, איך שנראה לך, אני לא מתערב, ולא מבקש, ולא ממליץ". זה הזמן להתחבר לעצמך, ולהתחבר אליו ולדאוג שבשנה הבאה לא נתנתק יותר.
יום וצום מועיל לכולנו.
יום הכיפורים
"היצר יודע את מלאכתו"
"כי יום כיפורים הוא לכם". עומדים אנו באמצע עשרת ימי תשובה. עם ישראל ברובו צם ביום הכיפורים. אף אלו שאינם שומרי תורה ומצוות, איזה שהוא קול פנימי האומר להם כי יש חובה מוסרית לצום ביום הכיפורים ככפרה על העוונות שעשו במשך כל השנה. ביום זה בתי הכנסת הומים מאדם, ובמיוחד לתפילת הנעילה נוהרים המוני בית ישראל החפצים להיות שותפים לחתימת יום הדין. אך גם היצר נוהר אף הוא לבית-הכנסת כיוון שגם הוא יודע ששעה זו היא שעת רצון. ההתרגשות וההתלהבות עצומים מאוד, לפיכך הוא מחכה וממתין עד לאחר גמר הנעילה. אך הטרף לו מצפה היצר מגיע בנקל לקראת סיום הצום. הנה מסתיימת לה תפילת הנעילה, והציבור ממתין בדריכות לתקיעת שופר, וכאשר החזן מסיים להשמיע את קול השופר, חלקם אינם עומדים במבחן הזמן ומיד נוסעים במכוניתם למרות שעדיין קדושת יום הכיפורים לא פגה וכל זה מתרחש ממש בדקות האחרונות שלפני גמר הצום!
רבים מן האנשים שהחזיקו מעמד במשך כל היום, והיו נוכחים בבית הכנסת מבוקר עד ערב, אף היו ספונים בבכי ובתחנונים והנה דווקא לקראת סוף הדרך, ברגעים האחרונים, פועל היצר את פעולתו ומפיל חללים רבים. החפץ חיים מביא משל נפלא: איש אחד, שהייתה בידו סחורה גנובה, כלומר, שלא שילם מכס בעדה, פחד ללכת דרך העיר הואיל ושם הוא עלול להיתפס ולכן הלך דרך יער אחד, שם אין עינה של המשטרה פקוחה כל כך. כאשר נכנס לעובי היער שמע קול פרסות סוס. נפל עליו פחד גדול כשראה כי הסוס ורוכבו שהיה לא אחר מאשר שוטר משומרי המכס. בתחילה חשב לברוח, אבל כאשר ראה שכבר מאוחר מדי, החליט בדעתו ללכת כרגיל. כאשר התקרב אליו השוטר, הלך האיש במתינות כרגיל, וקידם את השוטר בברכה מעושה. כך הלכו שניהם יחד עד קירבה לכניסת העיר, והאיש המבריח שמח. אך שמחתו הופרע בין רגע כאשר אמר לו השוטר: "הרי הסחורה גנובה בידך!" האיש נבהל למשמע הדברים האלה והטיח בפני השוטר: גזלן אתה! אין אני מאשים אותך על החרמת הסחורה ועל התביעה במשפט, אלא אני מתרעם עליך על שנתת לי לשאת את החבילה במשך שעות ארוכות על כתפי. אם אתה מחרים לי את הסחורה למה נתת לי לשאת את הסחורה שלך שעות רבות ועייפת אותי לריק, מדוע לא עצרת אותי כבר בראשית הדרך? לכן גזלן אתה".
סיים החפץ חיים את דבריו: אנו קוראים ליצר הרע בשם גזלן כי אם היה בא אל היהודי ביום הכיפורים בבוקר והיה מפתה אותו שהוא חולה וחלוש ולכן אל יצום ביום הכיפורים, אנו אומרים שזהו תפקידו, אבל אם הוא נותן לצום כל היום ורק לפנות ערב הוא בא ואומר לו: "אם לא תלך תיכף לאכול, אתה מסכן את בריאותיך ועוד תהיה מתחייב בנפשך", הרי שהוא גזלן שנותן לצום במשך כל הלילה והיום ולבסוף הוא גוזל מאיתנו את כל התענית בעבור כמה רגעים שמקדים בהם האדם אכילתו. לכן, אני מייעץ לכם אל תפסידו את הרווח של כל היום בשביל שעה קלה.
בברכת שבת שלום וחתימה טובה:
שלום בר יוחאי חיים.
