אין יום שאני לא נתקל באחד כזה ואפילו יותר מאחד, ושואל את עצמי מה מביא אותם אנשים להתנהג כך? על "נובוריש" כבר שמענו… האם כל מי שיש לו רכב יוקרתי, ג'יפ מפואר או בעל ממון, חושב שמגיע לו תואר אריסטוקראטי, ואם כן, האם מותר לו לצפצף על כל העולם? הפתגם שלי אומר: "תלמד מעשיר מכובד שנעשה עני, ולא מעני פרחח שהתעשר".
יש כמובן כאלה שבדרך כלל גם כוחניים, שמרוב טיפשותם, מתנהגים כך, ומהם צריך לתפוס מרחק, כי אלה בדרך כלל אינם שולטים במעשיהם, וכל הערה לכיוונם עלולה להסתיים במריבה אם לא יותר מזה. כדי להמחיש במה מדובר, אני מביא כמה דוגמאות שכל אחד מאיתנו חווה בעצמו יותר מפעם אחת.
איזו הרגשה יש לך בצאתך מהמרכול או מכל מקום ציבורי כלשהו, לעתים עם עגלה עמוסה כולל בשר דגים וחלב, ומוצא את עצמך חסום על ידי רכב המונע ממך לצאת מהחניה כדי להגיע מהר שאפשר הביתה בגלל רגישותם של אותם מוצרים? מחוסר ברירה, אתה פונה להנהלת המרכול ומבקש לאתר בכריזה את בעל/ת הרכב החוסם. והנה סוף כל סוף יוצאת איזו גברת מגונדרת עם כובע "אופנתי" ושואלת בחוצפה ובכעס מופגן: "אז מה קר ר ר רה? אין לך סבלנות?!", 'כלום לא קרה גברת, את פשוט חוצפנית!' ואת אלה שעוצרים את רכבם אחד מול השני באמצע הכביש ומנהלים שיחת חולין ושכל העולם יתפוצץ? מוכר לכם, לא? ומה דעתך על אותו פרחח "שגונב" את החניה שאתה עמדתה להיכנס לתוכה ומצפצף עליך מגבוה? ועל ההוא עם הרכב המפואר השחור שבצומת רסקו בהמתנה לאור ירוק, משליך ללא כל בושה גביע של מעדן חלב דרך החלון ישר אל הכביש לעיני כל? לא נשכח את הגברת בשוק שנדחפת בינך לבין הבסטה כאילו שאתה צל של עצמך? לוּ אתה הייתה עושה דבר כזה, הייתה מוצא את עצמך בחדר החקירות ומואשם מינימום בתקיפה! אבל חוק זה "חוק" וכך הוא בנוי לצערנו…
והדובדבן של שיא החוצפה: אדם הדור בלבושו, עומד לו בנחת ליד אצטבה של החמוצים במרכול ידוע, עם לחמניית צמה בידו, אוכל ארוחת צהריים על חשבון בעל הבית. איחלתי לו בעוקצנות: 'בתיאבון', והבחור בלי להתבלבל ענה לי: 'תודה רבה', והמשיך בשלו.
כל הכבוד לכל החוצפנים. זו דמותנו כאן בארץ ובעולם, וחבל!
