היום ה-30 באוגוסט , 2019

Select your Top Menu from wp menus
120 x 600
120 x 600

אמאל'ה יהדות. יש ההמשך

תזכורת: הכתבה "אמאל'ה, יהדות" מספרת על קבוצת הורים שמוחה על תוכן יהודי בבתי הספר ועל ה"תקריות", כפי שהם מכנים אותן, בהן הם הבחינו כיצד הילדים הלומדים על ערכים יהודיים, סממני ומנהגי יהדות מביאים את הידע לבית. וזה לא מתאים להם.

הנה התגובה של איש יקר וכנה בשם דרור.

"שמעון, קודם כל אני אוהב אותך המון. ישנם טורים שיוצרים אצלי התנגדות פנימית ורתיעה. זה קורה לרוב כאשר הכותב שלהם משתמש במילים ודעות כול כך נחרצות. אגב, זה קורה לי בטורים שעוסקים בתורות מזרחיות, מערביות או כדורגל ולאו דווקא בעלי תכנים תורניים יהודיים, כך שנושא הכתבה אינו העניין. אני אסביר את עצמי. בכתבה הזו למשל אתה כותב: "ואני תוהה, כיצד יכולים בני אדם להיות כל כך מנוכרים כלפי הזהות שלהם, עד שאנו נלחצים מכך שהילד שלנו מעיר לנו על תקינותה של החנוכייה?" החלטת בעצמך מהי הזהות של אותם אנשים? בדיוק כמו שהחלטת עבורי שאני יהודי? החלטת שאם הם חיים במדינת היהודים, אמם יהודייה, הם דוברי עברית ואוכלי מצות אז הם בעלי זהות יהודית? ומהי הזהות היהודית? איפה היא מתחילה/נגמרת? זהות יהודית משמעותה חבישת כיפה? אמונה באל? צום בכיפור? אכילת כשר? אני, כיהודי, צריך להשלים עם תכנים/טקסים/מסורות מעצם היותי יהודי? ובמידה ואני לא משלים עמם אני הופך למנוכר בעיניך? אני כיהודי רואה בטקס ברית המילה מנהג ברברי ומיותר. אני כיהודי רואה ביום הכיפורים ככלי פסיכולוגי אדיר, המאפשר לך לכפר על חטאיך, כמה נפלא! אני כיהודי לא מתחבר לאכילת כשר, שמירה על השבת, שבירת הכוס בקידושין. למה זה הופך אותי? אם ננסה להחליף את המילה 'יהודי' ב-'דרור' נראה לי שנגיע לתשובה: זה הופך אותי לדרור האינדיבידואל שבחיי היום-יום לא מייחס חשיבות להגדרתו כיהודי, שלא מעניין אותו אם מחשיבים אותו כיהודי, אבל שלא חי בשלום עם הקביעה שחוסר השלמה או התנגדות שלו לתכנים מסוימים הופכים אותו למנוכר".

 

והנה התשובה שלנו:

דרור יקירי, קודם כל, גם אני אוהב אותך 🙂

אני מבין מאוד מהיכן אתה מדבר. אני גם בטוח שישנם המון יהודים שמזדהים עם דבריך. אתה נמצא בעולם האינדיווידואלי שלך, בתפיסת הערכים שלך, ופתאום באים אליך כל מני אנשים עם חתיכת בד על הראש, וטוענים שאתה שייך לקבוצה מסוימת, ואפילו חייב בפעולות מסוימות ששייכות לאותה קבוצה. זה באמת עשוי להרתיע.

אבל האמת היא, שזו גם האמת.

אתה שייך לקבוצות נוספות בחברה, בין אם תרצה ובין אם לא. אתה שייך לתושבי מדינת ישראל (והחוק הישראלי חל עליך כמו כולם), אתה מחויב להישמע למשטרת התנועה, למס הכנסה, לביטוח לאומי, למערכת המשפט הישראלית ולעוד גופים שבנינו, לא תמיד יש לך כח אליהם. לא תמיד אתה מאמין בהם. לא תמיד אתה מעריך אותם. אבל אתה חלק מהם.

לכן אתה גם יהודי מיום שנולדת. גם אם אין בעיניך משמעות או חשיבות לפרט הביוגרפי הזה, הרי שמבחינה חברתית (ואני לא מדבר כלל על הצד האמוני) אתה יהודי. אתה יהודי כי נולדת לאם יהודייה. אתה יהודי כי מוצאך מהעם היהודי. ואם מחבל צמא דם יתקל בך, תהיה מטרה עבורו. ובכלל לא משנה איך אתה מגדיר את עצמך. הוא יגדיר אותך היטב.

אגב, זו בדיוק הנקודה שגרמה לצבי יחזקאלי, כתב ערוץ 10, לתובנות מרתקות בנוגע לזהות היהודית שלו. אבל זו כבר נקודה אחרת.

אתה יודע מה, בוא נתעלם לרגע מהעובדה (או הסטיקר שהדביקו לך שלא בטובתך), שאתה יהודי. אני באמת תוהה: מה מפחיד כל כך ביהדות? האם גם אתה שותף לפאניקה של אותם הורים שתוארו בכתבה בערוץ 2, שקצת מסורת הצליחה להוציא אותם מהכלים, ולגרום להם להרגיש כאילו מכשפים את ילדיהם?

גם אם נעזוב בצד לרגע את הצד ההלכתי, יהדות היא גם היסטוריה, היא גם תרבות, היא גם חכמה עתיקה. יהודים רבים מעדיפים להתחפר בבורות, ולא להתעניין באותה יהדות מדוברת. אז ממתי הפכנו לחברה שמקדשת את הבורות? היהדות כוללת בתוכה כל כך הרבה חוכמה, מידות טובות, כלים לחינוך ילדים, שליטה ביצרים ועוד. אז יש אנשים שנבהלים כל כך מכל אלה? למה לא "לקחת את הטוב מכל דבר", כפי שרבים נוהגים כלפי דברים רבים בעולם?

בדבריך לא התייחסת בכלל לתוכן של הכתבה שפורסמה בשבוע שעבר, אלא נאלצת להגן על האידאולוגיה שלך (שלא באמת אוימה מצד כלשהו), וסביר להניח שהיא אפילו לא זהה לאידאולוגיה של ההורים בכתבה בערוץ 2 ,שכן הם מדליקים נרות שבת, מדליקים חנוכייה, מקיימים מסיבת חומש בבית הספר, אך קובלים על כך שמלמדים את ילדיהם על מנהגי ההדלקה (כזכור "למה הבת שלי צריכה להעיר לי שהחנוכייה לא כשרה? למה היא צריכה ללמוד מה זה חנוכייה כשרה בבית הספר?") ובכלל נראה שהתסכול שמלווה אותך ואחרים כלפי היהדות לא ממש קשור לכתבה.
בכל זאת, יש לציין שאני באמת מבין אותך. ישנה מין תחושה, גם אם המציאות לא ממש משקפת אותה, שהדתיים השתלטו על היהדות והמורשת ושלחילוניים אין זכות בכלל לחגוג בר מצוה אם זה לא לפי הספר ורב בית הכנסת. אז זהו שלא! היהדות לא שייכת לאף אחד אחר יותר מאשר היא שייכת אליך. המשפטים החכמים שבתורה ובחז"ל (שאת רובם אגב כנראה לא קראת, מהיכרות אישית איתך) לא שייכים רק לחובשי הכיפות ולמי שיש כיסא שמור בבית הכנסת, אלא לכולנו. דתיים וחילונים הם מושגים יחסית חדשים בעולם, שכן היום אנו מזדהים ומזהים אחד את השני ע"י מראה, לבוש והגדרות אישיות, אך זה לא נכון לחלוטין. אדם שמאמין שהתורה משמיים, מכבד את השבת ושם עגיל באוזן הוא מוקצה מחמת מיאוס? בוודאי שלא.
לסיכום, אני מציע משימה קשה אך אפשרית. בוא נתנתק מהגדרות השייכות ומהמציאות הקיימת ונלמד ביחד את המורשת ההיסטורית והחברתית שליוותה אותנו יותר מ-3300 שנים, ולא נחרים או נרתע רק בגלל כתבות מערוץ 2 או ניסיונות לתפיסת בעלות על היהדות מגורמים אינטרסנטים.

אולי יעניין אותך