יום כיפור פתח, וחלקנו הזנחנו (שלא במתכוון) את ההכנה לקראת מהות החג ואולי אף פספסנו את ענייני דיומא לטובת מחשבות ובדיקות על "איך להעביר את הצום", קניית עיתונים, ניפוח האויר האופניים, הכנות לארוחה מפסקת, פיתוח שיטות להעברת הצום וכו'. מה שקורה לנו, בני האדם, שמרוב מחשבות אנחנו מפספסים את העיקר לעיתים. כמו למשל בחתונות. הזוגות מתעסקים ארבעה חודשים לפני רק בהכנות, שמלת כלה, אולם הזמנות וכו', ושוכחים שמעבר לארבעת השעות של השמחה, יש חיים שלמים אח"כ, ובמקום לעשות הכנות לחיים (הדרכה בזוגיות, שיפור תקשורת וכו'), הם מתעסקים בגרפיקה, מספרים ובחירת שירים.
אז באמת שכדי לקרוא בעיון ולהבין שיום כיפור אינו שייך ל"הווי הישראלי", כמו שאנשים אוהבים לעוות לפעמים, אלא ליום יהודי קדוש. כל אחד יעשה בו כרצונו כמובן, רק בל נחטא ונבטל מהיות היום מהיכנו, לכן מי שבכל זאת רוצה לקיים ו"לנצל" את המעמד הקדוש הנה
נתונים שחשוב לדעת. הצגנו אותם כשאלות כדי לפשט את העניינים.
כלפי מי מכוון היום, בני האדם או אלוקים?
כידוע, התורה מחולקת לשניים. יש מצוות שבין אדם לאלוקיו, ויש מצוות שבין אדם לחברו. יום כיפור מכפר על עבירות שעשה האדם כלפי אלוקים. אבל בכל הנוגע למצוות שבין אדם לחברו, האדם צריך לפייס את חברו ישירות. אם מישהו פוגע בזולת, לא יעזור אם הוא יבקש סליחה מאלוקים. צריכים לבקש סליחה מהאדם שבו פגעת.
כל העניין הזה של יום כיפור, הוא כתוב בכלל בתורה?
כן. בספר ויקרא, פרשת אמור, פרק ט"ז, כתוב: "בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם, וכל מלאכה לא תעשו, האזרח והגר שגר בתוככם", וכן כתוב גם ו"תענו את נפשותיכם" וממשיך "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם, לפני השם אתם תטהרו". יותר מפורש מזה לא יכול להיות.
אם אדם עושה עבירות כלפי אנשים, חזר בתשובה אך לא התנצל, האם התשובה מועילה?
אדם שלא פייס את חברו, גם העבירות שבין אדם למקום לא מתכפרות לו. כלומר, כל עוד אתה לא מסתדר עם החבר שלך, גם הקב"ה לא מכפר לך. עם זאת, יש מנהג בקהילות ישראל, שלפני תפילת כל נדרי, אנו מצהירים שאנו סולחים ומוחלים לכל מי שפגע בנו, על מנת למנוע מצב שמישהו פגע בנו, לא ביקש סליחה, וכך העבירות שלו לא יתכפרו לו. כולם אומרים את התפילה וכולם מנסים לכוון בה, על מנת שכל עם ישראל ימחל זה לזה, ונגיע למחילה שלמה גם מאת הקב"ה.
מה קורה אם ביקשתי סליחה מאדם, אך הוא לא רוצה לסלוח?
צריכים לחזור אליו שלוש פעמים. אם הוא עדיין לא סולח, צריכים לשלוח אליו חברים משותפים שיפייסו אותו. אם זה לא עוזר – האדם פטור. והצד שלא סלח, החטא רובץ עליו, כמו שכותב הרמב"ם. אבל אם זה רבו – צריך לפייס אותו אפילו אלף פעמים. אבל הרמב"ם מוסיף וכותב שאסור לאדם להיות אכזרי מלמחול. הקב"ה מתנהג מידה כנגד מידה. אם אדם לא סולח לחברו – גם הקב"ה לא סולח לו על חטאיו. זו בכלל גם סגולה לזכות למחילה מהקב"ה – פשוט למחול לסובבים אותו, לשפוט אותם לכף זכות ולהביט על כל אדם בעין טובה.
חוץ מאיסור האכילה והשתייה, מה עוד אסור לעשות?
כמובן שכל הדברים שאסורים בשבת (שימוש בחשמל, הדלקת אש, כתיבה וכו') אסורים גם ביום כיפור. אבל מעבר לזה יש דברים נוספים: רחיצה, סיכה (מריחת שמן על הגוף), נעילת הסנדל (כל נעל שעשויה מעור) ותשמיש המיטה (קיום יחסים).
ולמה בדיוק צריכים להתנזר מדברים בסיסיים ברובם?
ביום כיפור אנחנו בעצם מנסים להתעלות מעל הטבע האנושי, ולהיות סוג של מלאכים. אם בכל השנה אנו אוכלים כמו בני אנוש רגילים – ביום כיפור אנחנו צמים. אם בכל השנה אנחנו נותנים יחס של כבוד לצרכי הגוף – ביום כיפור אנחנו מחשיבים אותו הרבה פחות. ואפילו בתפילה, אם במשך כל השנה אנו קוראים את הפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (אחרי קריאת שמע) בלחש – ביום כיפור אנו קוראים אותו בקול גדול, בדיוק כמו מלאכי השרת (לפי הקבלה).
למעשה, מרוב שהיום הזה רוחני – אנו מצווים לבטל את הגוף שלנו לטובתו.
מה זה כפרות?
בעבר נהגו לערוך את טקס הכפרות בעיקר עם תרנגולות. מסובבים את התרנגול\ת מסביב לראש, אומרים "זה חליפתי, זה כפרתי, זה תמורתי", ובכך למעשה מעבירים את העבירות שלנו על התרנגול\ת. עם זה, המנהג נפוץ היום הרבה פחות, ונוהגים לתת במקום זאת צדקה. אם עוד יש לכם זמן, רוצו לבית הכנסת הקרובה, או לאדם עני ותנו לו.
איך יום כיפור היה נראה אילו היה לנו בית מקדש?
כשבית המקדש היה קיים, ליום כיפור אכן הייתה משמעות עילאית יותר. רק ביום הזה נכנס הכהן הגדול לאזור מיוחד במקדש שנקרא קודש הקודשים, ושם הוא התפלל בעבורו ובעבור העם. את המעמד הזה ליווה מתח מתמיד, מכיוון שכהן שלא היה ראוי לתפקיד, מת בו במקום בקודש הקודשים. לכן הכהנים נכנסו למקום, ברעד וחלחלה, כשרגליהם כבולה בשרשרת. במידה וכהן גדול מת בקודש הקודשים, היו מושכים את גופתו באמצעות אותה שרשרת (שהרי לאף אדם מלבד הכהן הגדול אסור להיכנס למקום).