היום ה-30 בינואר , 2024

Select your Top Menu from wp menus

הבריחה לבריכה

בפעם הראשונה שהצלחתי להתגנב לבריכה הקטנה שמול בית ספר "דנציגר" הרגשתי ממש גיבור. החברים בשכונה גילו לי את השיטה. מגיעים עם בגד ים לנחל שעבר בסמוך, אחרי שנרטבים קמעה, זה הזמן להגיע אל הפִּרצה שבגדר, להשתחל מהר פנימה, המראה הרטוב נועד לבלבל את המציל ולנטוע בו את ההרגשה שכבר היינו שם.

כשהגעתי לחור שבגדר ציפתה לי הפתעה. עשרות ילדים כבר המתינו לפניי בתור. אחד אחרי השני עוברים את המשוכה. לאחד נקרעה החולצה שנתפסה בגדר, לאחר המכנסים. אבל את התור לא ניתן היה לעצור. ידענו שאם תשמע הצעקה, אנחנו בצרות.

וכך כמעט מבלי לשים לב לגדר הדוקרנית השתחלנו זה אחר זה אל תוך הבריכה, למים הכחולים ששעה קלה בתוכם הייתה שווה הכול.

…הלכתי השבוע לחפש את קבסה מתוך סקרנות להבין איך בבריכה כל-כך קטנה עם מאות ילדים ששחו בה בצפיפות מידי שבת, ילדים שאיש לא לימד לשחות, איך במהלך כל השנים  ההן אף ילד לא טבע. ובעיקר ללמוד דרך עיניו משהו על החור בגדר.

מצאתי את שמעון קבסה בקניון נחמיה. במפלס התחתון  מהמקום שמתוכו מגיחות המכוניות לתוך הרחוב. פגשתי את קבסה שכעת עובד כמאבטח. קשה להאמין כי הגבר החסון  הזה מתקרב לגיל שבעים. הוא מדבר כמו שהוא חושב, ישיר ולפעמים בוטה, איש עקרונות, מסוג האנשים אשר אומרים את אשר על ליבם מבלי לחשבן לאיש. אחרי ששמעתי את סיפורו הבנתי כי מאחורי החספוס והקשיחות מסתתר אדם רגיש, אב אוהב ומסור לילדיו, צריך היה קודם לקלף את הקליפה החיצונית.

"אתה חושב שלא ידעתי שמרבית הילדים היו נכנסים מהחור בגדר? כשהייתי רודף אחריהם זה רק כדי להכניס אותם מהשער שלא יפצעו". אמר קבסה "היה לי הסכם עם השומר בשער שכל מי שיש לו הרבה ילדים, להכניס חינם. עכשיו למי לא היה הרבה ילדים באותה תקופה?", הוא יותר משיב מאשר שואל "נגיד שכניסה עלתה 10 לירות. אבא שיש לו תשעה ילדים איך יכניס אותם לבריכה? אבא מסכן צריך לפרנס את הילדים. אז חשבנו אחד על השני, כל אחד דאג לשכנים. לא כמו היום. בתקופה שהחזקתי את הקיוסק, ז'קלין אשתי הייתה גם נותנת לילדים שלא היה להם כסף סנדוויץ' ושתייה וגם קרטיב שיהיה להם מתוק".

 

חמש בבוקר עם אלוני

 

את ז'קלין רעייתו פגש קבסה כשהייתה בת 15 ומאז הם יחדיו.

הוא פגש אותה אחרי שחזר מקיבוץ "רֵעים", שם התחנך כילד חוץ בחברת נוער. הוא עלה ממרוקו בגיל 12 יחד עם הוריו ואחיו היחיד מאיר שעובד בחברת ההסעות מטילי קריית-שמונה.

כשנישא לז'קלין והתחיל לעבוד בבריכה העירונית, הוא היה מתחיל את יום העבודה ב-5 בבוקר. "אלוני ראש העיר אז היה מצטרף אלינו כדי שנקום מוקדם, הוא היה צמוד אלינו לראות מקרוב שאנחנו צובעים את הבריכה. ב-5 בבוקר הייתי שואב את הלכלוך, כך שהבריכה הייתה מבריקה. מלמעלה היית חושב שאין בה מים. בימי שישי הבריכה הייתה סגורה לטובת גברים דתיים. ובימי שני לנשים דתיות. אבל השיא היה במוצאי-שבת כשדוב עזיזה ז"ל היה מביא את הלהקות להופיע בבריכה. עוזי והסגנונות, אין אומן שלא היה מגיע. זה היה המקום היחידי שאפשר היה לרקוד בקריית-שמונה, היה אוכל חופשי ומסיבות עד השעות הקטנות של הלילה. הרבה סיפורי אהבה נולדו שם".

                                   

הנדר של קבסה

 

יותר מ-22 שנים עבד קבסה כמציל מטעם עיריית קריית-שמונה בבריכה הקטנה "עד היום שבאו ולקחו את המנועים לטובת המגלשה בבריכה האולימפית, הייתי זה שסגר את השער של הבריכה", אמר קבסה ובקולו שמעתי עדיין את העצב על הסגירה של הבריכה. במהלך כל השנים בהן עבד כמציל, היו מקרים רבים של חשש לטביעה, אבל ערנותו של קבסה מנעה זאת. "קורה לי לא פעם שקופצים עלי אנשים  מחבקים אותי ואומרים לי 'בזכותך אני חי'. ואני לא זוכר אותם. הם מספרים שהצלתי אותם מטביעה".

רק פעם אחת לא שיחק המזל לקבסה וזה קרה כבר אחרי שעזב את הבריכה הקטנה בתקופה שעבד במרכז קנדה כמציל. הוא חש להציל אישה טובעת. היא ניצלה אך 3 חודשים אח"כ היא נפטרה.

"ומאז נדרתי נדר. אני יותר לא עוסק בתפקיד המציל. ודבר נוסף החלטתי לחזור בתשובה. פגשתי רב וסיפרתי לו שהחלטתי לחזור בתשובה ומה עלי לעשות. הרב שאל לשמי ומיד ענה. שים לב לאות הראשונה בשמך שמעון בן תמו. שבת

עליך לשמור שבת. ומאז כבר עשרים שנים שאני מקפיד מאד לשמור שבת. לא נוסע ולא מעשן, בהתחלה גם הלכתי עם כיפה

והתפללתי בבית-כנסת. עד שהבנתי שלי עדיף להתפלל בבית.

החברים הטובים אז הרימו גבה והתלחשו מאחורי גבי 'קבסה השתגע?'. אמרתי להם חבל שלא השתגעתי לפני 40 שנה, החיים שלי היו נראים אחרת".

וכדי להבין עד כמה השינוי שעבר על קבסה בשנים האחרונות הינו משמעותי. צריך לשמוע איך הוא מדבר על התקופה שקדמה לכך. "הייתי איש פרא, אכלתי כל מה שזז. ביום כיפור הייתי נוהג לאכול על האש ולעשן. כבר בקיבוץ הייתי נוהג לצלות חזרזירים על האש. אכלתי סרטנים ומה לא?!

אבל היום ברוך השם, אני מניח תפילין ומתפלל כל יום. היום אני מאושר מאד בחלקי, אלה החיים שלי. סיפרתי לך הכול מהלב".

לצד עבודתו כמציל היה קבסה גם שחקן בקבוצת הכדורגל של

בית"ר קריית-שמונה. כשחקן קיצוני ימיני הוא נחשב אז לאחד מהשחקנים הטובים והמהירים ביותר. "אני חולה על בית"ר. כל החיים שלי, אני ילדי ונכדי נהיה ליכודניקים, עד יומנו האחרון".

שמעון וז'קלין הורים ל-8  ילדים, מהם הם זכו לראות כבר 20 נכדים. למרות שבמשך שנים רבות הוא נעדר מהבית לתקופות ארוכות, הקשר שלו עם ילדיו הוא חם והם רואים בו מודל להערצה. "בכל שנה הייתי יורד לחצי שנה לשארם לבדי לדוג דגים. לא עניין אותי אף אחד, רציתי לדאוג לעצמי.

מי שגידלה את הילדים חינכה אותם והייתה שם בשבילם זו ז'קלין אשתי והיא ראויה לכל ההערכה, היא אישה למופת.

נכון שלא החסרתי מילדי מאומה, כל דבר שהם ביקשו הם קיבלו, הם לבשו את הבגדים והנעלים הכי יפות בקריית-שמונה וזה נמשך עד היום, כל מה שהם צריכים אני לרשותם. אבל עדיין מי שגידלה אותם זו ז'קלין".

 

אחרית דבר

 

קבסה מתגורר בשכונת אשכול לא הרחק מהבריכה הקטנה.

בכל פעם שהוא עובר שם הוא חש בצביטה בלב. הבריכה השוממת, העשב שגדל פרא, העזובה. "אני מרגיש שסגרו לי את הנשמה".

…מאז, נבנתה בקריית-שמונה, בריכה אולימפית מפוארת, הכוללת מגלשות ומדשאות רחבים. לפעמים כשאני מגיע לבריכה האולימפית יחד עם ילדיי, אני חש שהזמנים החדשים הביאו איתם גם עדנה ונוחיות רבים, אבל משהו בכל זאת חסר.

אולי זה החור שבגדר, אולי אני סתם מתגעגע….

 
פעם מציל תמיד מציל

 

יהודה אלמלם היה במשך חמש עשרה שנים המציל בבריכה הקטנה אחרי איזיק. גם היום בגיל 75 הוא עדיין עוסק בעבודת ההצלה, בבריכה בכפר-יובל ובבריכה האולימפית.

יהודה אב לחמישה ילדים, סבא ל-19 נכדים ושני נינים נראה צעיר מאד לגילו. את עיקר זמנו היום הוא מנצל לדייג ולפעילות ספורטיבית.

על השנים בהן הוא עבד בבריכה הקטנה הוא אומר. "הקדשתי את כולי לילדים שהיה קשה להם ולעבודת ההצלה, לא עניין אותי שום דבר חוץ מזה. בזכות ההתמסרות הטוטאלית, לא טבע איש בתקופה ההיא ועל כך אני מאד גאה".

אולי יעניין אותך

Bottom ad