היום ה-01 בפברואר , 2024

Select your Top Menu from wp menus

ירי(קה) בנגמ"ש

מה קרה לרבנים, מחזירים בתשובה וארגונים שבמקום להציג לנו את עולמה היפה של היהדות, משחיר, מכפיש ומקלל את הקולגות שלו? אין פלא למה העולם הרבני והיהדות מוצג בציבור הכללי כמזוהם ופרימיטיבי שעוסק רק במעמד של רבנים וכבודם.

גילוי לב: בד"כ לפני שאני כותב מדור אני שואל את עצמי, 'האם הוא יחזק מישהו? לאחר שיקראו אותו. האם הוא מסוגל לחולל שינוי חיובי?', ועוד שאלה כאלה ואחרות על תפקידי בעיתון ובעולם.
הפעם אני בטוח שאף אחד לא יחשוב לחזור בתשובה אחריו. יחד עם זאת, גם ביקורת, אזהרה וסכנות הן חלק מהחיים.

ישנה בדיחה על יהודי אחד שהלך לאי בודד והקים שני בתי כנסת. שאלו אותו "אתה לבד כאן, למה שני בתי כנסת", הוא ענה 'באחד אני אתפלל קבוע. והשני? כף רגלי לא תדרוך שם!'. הבדיחה הזאת כל כך אמיתית, כי בני האדם (ואולי בעיקר היהודים) אוהבים מאוד להיות בעד, ואולי עוד יותר אוהבים להיות נגד. תראו בשטח, או ליכודניק שרוף או 'רק לא ביבי'. שרוף על בית"ר, שונא את הפועל וכו'.

לצערנו התכונה הגרועה הזאת מעולם לא דילגה על עולם היהדות, אך להבדיל מקבוצת כדורגל או מפלגה, זה לא שעשוע זמני אלא אידיאולוגיה, אמונה וסחף המונים מסוכן מאוד.

 

מחלוקת ולא שנאה

ריבוי דעות הוא אחד ממאפייני השיח ההלכתי לדורותיו. בעוד המקרא מדבר בעיקרו בקול אחד, עולמם של חכמים משמיע קולות הרבה, מבטא ריבוי דעות ומשקף ויכוח פנימי כמעט בכל עניין העולה לדיון, עד כדי כך שהווי הלימוד בבית המדרש מתואר לעתים כ"מלחמתה של תורה", המרמז לוויכוחים וההתנצחויות שהם חלק מהותי של חוויית הלימוד.
ומהי בדיוק "מחלוקת לשם שמים"? בספרות ההלכתית לדורותיה, התפתחו כללי שיח מוגדרים יותר, המנחים את החולקים איך להביע את דעתם החולקת תוך שמירה על תרבות שיח נאותה. שמירה על כללי השיח היא תנאי ללגיטימיות של המחלוקת.

הלל ושמאי, על אף שחלקו כמעט על כל נושא שבעולם, כבדו זה את זה ואהבו זה את זה, כפי שמגדיר זאת ר' יהונתן אייבשיץ בספור "יערות דבש": "בזאת יודע, אי המחולקים ובעלי ריבות – זולת הדבר שחלקו בו ומנגדים זה לזה – הם אוהבים גמורים בלב ונפש, זהו אות שמחלוקתם לשם שמים, אבל אם אויבים ונוטרים שנאה זה לזה על ידי מחלוקת, זהו שלא לשם שמים".

ברור שלהיות בעד דבר כלשהו זה הכרח, אך למה לשנוא את כל השאר? אם את רוב האנרגיה שלנו אנחנו מוציאים על השחרת השני ולא על הלבנה עצמית, כנראה מדובר בסנוור הקהל.
זה נראה שמאז ומתמיד היו קבוצות ועדרים בעולם היהדות שהכפישו אחד השני, אך בדור הזה, בזכות הטכנולוגיה, השנאה מתפרצת ועוברת במהירות שיא בין אחד לשני. אם פעם לא נבהלנו מהמחלוקת של החסידים וה"מתנגדים" היה ברור שהיא נשארה בערך שם, באזורים בהם המאמינים של אותה קבוצה חיו. אך היום כשרוצים לעורר מחלוקת מספיק להעלות סרטון ליוטיוב, ומשם לגיא לרר, ומשם לקבוצת פייסבוק – והנה לכם, חצי מיליון איש נחשפים ביום.

אז על מה המהומה החדשה? רבנים ואישיים כאלה ואחרים בעלי ארגונים ועמותות שכל תפקידם הוא לחזק יהודים ע"י הרצאות, דברי תורה וקירוב לבבות, זנחו את המטרה לשמם קמו, ועברו לטנף, לקלל ולגדף אחרים. הבעיה היא כשמדובר על כאלה בעלי שיעור קומה, ידע ועדת מאמינים-מעריצים ששומעים את רבם מקללים ומאמינים שהקב"ה מדבר מגרונו ולא על רבנים אנונימיים שמרצים בבית כנסת. ואת מי הם מקללים? רבנים אחרים, כאלה שעושים את אותה עבודה, אך לשיטתם "פסולים", טועים, רשעים וכן הלאה. וזה מגיע גם לשריפת ספרים, אקט מזעזע ומחליא, שכל יהודי עם טיפת שכל יסלוד ממנו.

כנראה שהמדור הזה לא ישכנע אף אחד מאותם ארגונים ודמויות, אבל דווקא אתם הקוראים תשאלו את עצמכם, ממי אתם יונקים תורה. מרבנים שמקללים, מחרימים, מצווים לגנוז ספרים של אחרים?
הרבנים (בעיקר בדור הזה)  צריכים להאיר ולהוביל אותנו לעבודת השם, ולא להחרים ולקלל אחרים.
הרב  קוק שאמר: "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה".

הדרך היחידה בה נוכל לצעוד ביחד כעם יהודי, היא רק אם נבין שאין הצדק עם מחנה אחד בלבד (לרבות המחנה שלנו) ובאותו האופן אין מחנה הטועה לחלוטין. ביהדות יש זרמים (חב"ד, ברסלב, ליטאים, ספרדים, דתיים לאומיים וכו') כדי שכל אחד יוכל לתחבר למקום בו הוא מרגיש שלם, ולא כדי שהם ילכו מכות ויעלו את הקרב לפייסבוק. כשכל צד מנסה לטעון שכל האמת נמצאת אצלו ואילו כל החושב אחרת אין לו כל מקום בעולם התורה או בחברה הישראלית. כל צד מנסה לשנות את רעהו כך שידמה לו, במקום לנסות ולראות מה יכול הוא ללמוד מרעהו. זכרו צריך לחלוק בתוקף, אך אסור לזלזל ולהכפיש. מותר לתקוף את הדעה החולקת, אך אסור חלילה לתקוף את הצד החולק באופן אישי ולהדביק כינויים מעליבים או לטעון לרשע צרוף.
פעם קניתם מוצר (במבה למשל) וראיתם שעל העטיפה שלו כתוב "אל תקנו את 'במבה שוש' כי היא מגעילה, עם מחלות וזיהומים?". ברור שלא, כי כשכל אחד מנסה למכור את מרכולתו, הציבור מספיק חכם לבחור בטוב.

בשורה התחתונה: ידע כל חוזר בתשובה או אברך שמקשיב לשיעורי השנאה וההסתה האלה, שאי אפשר לחיות כל החיים מסביב למחלוקות. זה דלק מאוד מזוהם ששורף את המנוע של הנשמה במוקדם ובמאוחר. לעיתים שיעורים כאלה נשמעים כמו פרק של האח הגדול (וגם שם יש רייטינג), אך זה ממש לא כוונת המשורר, המלחין והבורא. ולכן על כל בעל נפש בריאה להדיר את רגליו מהרצאות וכנסים של רבנים מסיתים ומקללים. זו לא דרכה של תורה, זו לא דרכו של הקב"ה, ולכן אסור להרעיל את הנשמה בהאזנה לאותם רבנים שטוענים שרק הקהילה שלהם קדושה, רק ספריהם טובים, רק השחיטה שלהם כשרה, רק המוזיקה שלהם "לא פסולה" וכו'. עלינו ללמוד תורה מרבנים חיוביים, מאירי פנים, שמוציאים את הטוב שבנו ולא את הרע. שמוצאים טוב אצל זולתם ויש לא מעט רבנים חיוביים כאלה בדורנו, למרבה השמחות.

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad