השבוע חל "שבוע המודעות" לתאונות דרכים. לא בטוח שידעתם, כי התקשורת והסביבה לא ממש הקדישו מקום וזמן לסקר את הצרה הכי גדולה ומסוכנת שגובה הכי הרבה חיים בארץ ובעולם.
כולנו פיתחנו אדישות לכותרות כמו "הולך רגל בן 60 נהרג בבת ים", כי כאלה לצערנו, יש כמעט כל יום. מאחורי האדישות הזאת מסתתרת ההנחה והרווחה ש"לי זה יקרה", או ש"טוב, נו, אני לא מכיר אותו". אבל מאחורי האסונות הפוקדים אותנו כמעט כל יום מסתתרת העובדה שבממוצע מידי יום נהרג אדם ונפצעים עשרות בתאונות ברחבי הארץ, ומי יודע מי הבא בתור.
קצת נתונים מזעזעים: מאז הקמת מדינת ישראל נהרגו יותר משלושים אלף בני אדם בתאונות דרכים, יותר מבכל מלחמות ישראל ופיגועי הטרור גם יחד.
רק בשנת 2016 נהרגו בישראל 373 בני אדם בתאונות דרכים, עלייה של 4.7% לעומת השנה הקודמת. ב-2016 תאונות דרכים היו הגורם ל-0.85% ממקרי המוות בישראל, אשר מתפלגים בקירוב כך: כ-1% ממקרי המוות של גברים וכ-0.5% ממקרי המוות של נשים.
בישראל 2017 נהרגו כבר 370 בני אדם, כך שבכל יום נהרג אדם בתאונה כשהגורם העיקרי הוא היסח דעת בזמן נהיגה. אתם יודעים, אס.אמ.אס, החלפת שיר, מחשבות, או סתם הרגשה שהכביש שייך אבא שלי. אגב, מידי יום בממוצע נפצעים בדרגות כאלה ואחרות כ-67 אנשים.
תחשבו על זה, מידי יום מגיעים אנשים לדפוק על דלתות של משפחות שעד הבוקר תכננו את העתיד, ומספרים להם שהעתיד עצר ולא ימשיך. אור אדום.
מידי יום בית עלמין תורן אוסף מאות אנשים שצורחים ולא מאמינים שזה קרה להם, בלי התראה, בלי מחלה, בלי סימן וכעת החיים נחלקים לשתיים, ולא יחזרו להיות לעולם מה שהיו רק אתמול.
ישנו תרגיל אכזרי מאוד שמבקשים לעשות בבני אדם. תארו לכם שמודיעים להורים\ילדים שלכם שאתם הייתם הבאים בתור. לא נעים בלשון המעטה.
אז למה לא באמת חשוב לנו? למה לא מפמפמים לנו את הנושא כמו המעבר של קשת ורשת לערוצים חדשים? למה אנחנו לא עולים לרכב בלי פחד וחרדה שנפגע או נפגע?
הידיעות על הרוגים בתאונות שנגרמו בשל נסיעה במהירות מופרזת, אינן פועלות למיתון המהירות. הידיעות על תאונות בשל עקיפה במקום אסור אינן מונעות את העקיפות המסוכנות. אם כן, מה אפשר לומר שישפיע על הלבבות? אנשים יודעים שנסיעה בלתי זהירה איננה רק עבירת תנועה בעלמא, אלא שזה איסור תורה חמור. עצם הנסיעה שאיננה זהירה אסורה, גם אם לא קרה כלום. על נסיעה כזו ישנו קנס בידי שמים, וקנסות שבידי שמים חמורים הרבה לאין ערוך מקנסות של המשטרה. שם בשמים נרשמת כל נסיעה שאיננה זהירה, שבה אדם עובר על "ונשמרתם לנפשותיכם". "דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים". את כל זה יודעים אנשים, ואף על פי כן אין הידיעות הללו בולמות את גל התאונות המתמשך.
כמה אנחנו הדתיים מנסים "להציל נפשות אבודות", אך שוכחים שאפשר להציל חיים שלמים, כמו מתנדבי "אור ירוק" (הצדיקים, יש לציין!) שמסתובבים בארץ ומגבירים את המודעות לסכנות ולאסונות. דפי הפייסבוק של אנשים מלאים במתכונים, סרטונים מצחיקים ודיווחי חדשות על דברים הזויים, במקום לעקוב, ולהתעדכן בדפים שמצילים חיים באמת (יאללה, רוצו לעשות "לייק", אם כבר יש לכם פייסבוק).
כולם מכירים את התגובה של קבלת הזמנה לנהיגה מונעת. "מה אני צריך את זה", "בזבוז זמן" וכו', אך בתכל'ס, אלפי הרוגים יכלו להנצל אם רק היו מקשיבים היטב להלכות ולכללים שנלמדים שם.
אם כבר הקדשתם 5 דקות לקריאה של המדור, עשו טובה, קבלו על עצמכם משהו איזה מנהג טוב, הלכה לא מחייבת, או התחזקות באחד הכללים המצילים כי כולנו מעדיפים שמדור האבל בעיתון נראה רק אנשים שנפטרו בשיבה טובה ולא בטרם עת.
לימוד אבות ובנים
מידי מוצאי שבת מתקיימים לימוד "אבות ובנים" בשני מקומות בעיר.
1. "הקריה הצפונית" עם הרב תומר מיכאל 18:30-19:30
2. "כולל חזון עובדיה" ("כה לחי"). 19:00-20:00
הקונספט המיוחד והעוצמתי הזה של לימוד אבות ובנים הוא מנהג טוב ויפה בכל הארץ בו מתקבצים כל משפחה בנפרד ולומדים מה שבא להם, איך שבא להם, כשברקע נשמעים דברי תורה מכל עבר. הילדים מקבלים לא רק תשומת לב אישית מאביהם, אלא גם חוויה מיוחדת של לימוד משותף.
בשני המקומות מקבלים הילדים בסוף הלימוד חטיף לטעם הטוב, וכן מתקיימת הגרלה על פרסים שווים במיוחד. בנוסף, בחגים (חנוכה ופורים) מתקיימות מסיבות מיוחדות עם פרסים יקרי ערך, וכל זאת כדי לעודד את הילדים שימשיכו להתמיד. יש לציין שכל הפרסים והמתנות מגיעים מתרומות של תושבי העיר, וכל מי שרוצה להשתתף בעצמו ולהקדיש את הלימוד למישהו יקר לו, מוזמן ליצור קשר עם המארגנים.
