היום ה-31 בינואר , 2024

Select your Top Menu from wp menus

מה הסיפור של בין המייצרים?

אחד הדברים הטובים שקב"ה ברא לנו הוא השכחה. למזלנו, אנו נוטים לשכוח כמעט את כל העבר. הכוונה היא לא לשכחה של הזיכרון, אלא לשכחה של הרגשה. גם אם קורה אסון חלילה, או אפילו אירוע משמח מאוד, לאחר פרק זמן מסוים אנחנו שוכחים את הכאב או השמחה של אותו רגע, וכך ככל שהזמן עובר, נותרות תמונות, זיכרונות ומזכרות מאירועי העבר, אך פגה ההרגשה. כמובן שאירוע עצוב שקרה במהלך החיים יכול להעציב אותנו גם בעתיד ברגע שנזכר בו, אך עוצמת הכאב תהיה אפסית לעומת הזמן בו התרחש האירוע. כך למשל פטירה של אדם, אירועים היסטוריים כמו השואה, או להבדיל שמחת חתונה או כל חוויה. הכל עובר והזמן עושה את שלו.

היהדות המאמינה כי הקדוש ברוך הוא ברא לנו את השכחה לטובתנו, מבקשת מידי לילה לשבת ולבכות על חורבן בית המקדש, ואפילו מקדישה לכך שלושה שבועות רצופים בהם נתאבל, נזכור, נבכה ונצטער על כך שנחרב בית המקדש לפני…2000 שנה. אלה הימים אליהם נכנס כבר מחר (ידחה ליום ראשון מפאת השבת) והם נקראים ימי בין המייצרים.

הדבר המוזר יותר הוא שהיא מבקשת שנבכה על מה שלא ראינו, חווינו, ואף שאיננו יכולים לתפוס באמת מה גודל חורבן בית המקדש.

 

אז למה?!

המשנה במסכת אבות מספרת לנו על עשרה ניסים שהתקיימו בבית המקדש על בסיס קבוע. "לא ניצחה הרוח את עמוד העשן", זהו אחד מתוך הניסים הללו. האם מישהו מאיתנו ראה עשן שמיתמר ועולה בצורה זקופה וכל רוח שהיא, לא משנה מהו עוצמתה, לא מסיטה את העשן מדרכו אל על? מוסיפה המשנה ומספרת לנו על נס נוסף שהתקיים בבית המקדש, "לא כיבו גשמים אש של עצי מערכה". האם צפיתם פעם באש שניתכים עליה ממטרים עזים והיא אינה כבה? הניסים הללו מלמדים אותנו על מציאות אחרת אשר התקיימה בבית המקדש, מציאות שאין לנו שייכות אליה ואנחנו לא מכירים אותה.

אנשים שחיו לפני כאלפיים שנה, ממש כאן במקומות בהם אנחנו חיים ועל אותה אדמה עליה אנו דורכים היום בשנת תשע"ו, חיו במציאות אחרת. מציאות בה התחוללו התרחשויות יוצאות דופן בצורה קבועה, מציאות שהרוחניות וקרבת אלוקים היו מצרכים זמינים ונגישים.

במציאות בה חיו אותם אנשים, היה מספיק לעלות לירושלים כדי לחוש ברוחניות מתפרצת. תחושת הרוממות שהייתה אז בכל פינה אינה נתפסת על ידינו כלל. היהדות הייתה אז חלק בלתי נפרד מבני האדם שדרשו אותה באופן שאנחנו כלל לא מכירים כיום.

בואו נשאל את עצמנו, האם אנחנו מספיק מתגעגעים למציאות כזו? מציאות בה ניתן לחוש את הקרבה לקב"ה באופן כה בלתי אמצעי? האם אנו מנסים במעשינו לקרב את המציאות הזו ולהחיות אותה שוב?

לכן, בראיה שטחית אפשר להגיד שבסך הכל נחרב בית. מפואר אמנם, בית שכבודו במקומו מונח, אבל בואו לא נגזים, בסך הכל בית. לכאורה כמובן.

ובכן, מדובר בקצת יותר מקריסת קירות. מסתבר שבית המקדש סימן מציאות של מקור השראת שכינה בעולם שממנו ירד כל השפע הרוחני והגשמי לחיים על פני האדמה, כולל לגויים. בתקופת הבית הקשר שלנו עם בורא עולם היה אחר. הערוץ איתו היה ישיר, פתוח ומוחשי. דעתם של אנשים הייתה צלולה, ליבם היה טהור, והרמה האישית והרוחנית הייתה גבוהה. הייתה אחדות, היו ניסים, היה שלום ועונג רוחני אמיתי. אם לתרגם את זה לעברית בת זממנו, הייתה אווירה מושלמת, חמישה כוכבים, פנסיון מלא, הכל כלול, חניה חינם.

המציאות בה הקנאה והתחרות שבין שני אחים יכולה להוביל גם לרצח, צעקות בכביש וקללות, מחלוקת בין אשכנזים לספרדים, שנאה בין מגזרים, מצעדים בהם אנשים מבקשים הכרה בנטייתם הלא-טבעית ומנגד השמצות ורצח חפים מפשע, ואף שנאה מיותרת בין דתות, עמים וטירוף אחר כח, כבוד, שלטון ותאווה. מסתבר שכל זה קורה בגלל שאין לנו בית.

הרבי מסלונים, הרב שלום נח ברזובסקי זצ"ל, מלמד אותנו שהעיקרון המרכזי בימים אלו הוא אי השלמה עם מציאות חורבנו של המקדש. אסור לנו להתרגל למציאות של "בלי" כעובדה קיימת, כי ביום שנעשה זאת, ביום שנחדל לייחל שבית המקדש ייבנה מחדש, הוא היום שבו החורבן יהפוך לבלתי הפיך.

אז גם למי שלא ממש מתחבר לימים אלה מהצד ההיסטורי, חשוב שיזכור שתיקון העולם, שלום עם שכנינו הערבים, הפסקת הבלבול והטירוף הדעת של בני האדם יכול להיפסק אם רק יהיה לנו בית מקדש. הגיע הזמן לבכות, לבקש, לייחל ולהאמין שכמו שלפני 70 שנה אף אחד לא האמין שתבנה כאן ארץ מפוארת ומתקדם שתאגד מחדש את כל העם היהודי אחרי 2000 שנה, כך גם בית המקדש יכול להבנות ולעשות אחדות האמתית עם כולם. וכמו שעמיר בניון כתב בשיר "עומד בשער" (תבוא)" שמעתי שאתה ממש עומד בשער, ושכל שה תמים יוכל לגור ביער ושמעתי, שגם הלב הזה יותר לא ימות, דמיון יחתום הסכם שלום עם מציאות, כל הצלילים יהיו לשיר אחד פשוט".

 

עשרה דברים שחייב אדם לדעת על ימי בין המצרים (בבוקסה)

  1. ימי בין המצרים הם שלושת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז, היום שבו הובקעה חומת ירושלים, לתשעה באב, היום שבו חרב בית המקדש.

 

  1. ימים אלה מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן, ונוהגים בהם מנהגי אבל ההולכים ומתגברים ככל שקרבים לתשעה באב.

 

  1. הביטוי "בין הַמְצָרִים" מופיע במגילת איכה, המתארת את חורבן הבית הראשון ואת מצבה של ממלכת יהודה בעקבות החורבן: "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים" (איכה א, ג).

 

  1. בשלוש השבתות של ימי בין המצרים מפטירים בנביא, לאחר קריאת התורה, שלוש הפטרות העוסקות בפורענות ובעונשים שיבואו על חטאי העם, תלתא דפורענותא (בשונה משבע דנחמתא).

 

  1. בימי בין המצרים חלים דיני אבלות על חורבן בית המקדש הראשון והשני, וככל שמתקרבים לתשעה באב, ביטויי האבל הולכים ומחמירים.

 

  1. ברוב העדות חל איסור על שמיעת מוזיקה ועריכת מסיבות שאינן סעודות מצווה (כגון ברית מילה או חתונה לעדות שנהגו להתחתן עד ר"ח אב), וכן נמנעים מלברך ברכת שהחיינו על פרי חדש או בגד חדש וכדומה בכל ימי בין המצרים, פרט לשבתות שבהם.

 

  1. כמו כן, לכל העדות בשבוע שחל בו תשעה באב, אין עורכים נישואין, ולפי רוב העדות נוהגים כך גם בכל ימי בין המצרים.

 

  1. "שבוע שחל בו תשעה באב" הוא כינוי לימים שבין מוצאי השבת שלפני תשעה באב, הנקראת שבת חזון, לבין י' באב בחצות היום. בימים אלו אסור מצד תקנת חכמים (ולא רק בגלל מנהג) להסתפר ולכבס בגדים. לכן גם העדות שלא נהגו באיסורים אלו במהלך כל תשעת הימים או כל ימי בין המצרים, כגון ברוב קהילות הספרדים והתימנים, נוהגים בהם ב"שבוע שחל בו תשעה באב". כמו כן נהגו (מצד מנהג) להחמיר שלא ללבוש בגדים מכובסים ולהתרחץ רחיצה של תענוג.

 

  1. איסור על אכילת בשר ושתיית יין אומנם מופיע במשנה רק לגבי הסעודה המפסקת בערב תשעה באב. אולם בפועל, איסור נהוג בד"כ בכל תשעת הימים.

 

  1. בימים אלו של שלושת השבועות מתוחה מידת הדין, ולכן יש להיזהר מלהיכנס למקומות בהם יש חשש לסכנה. כך למשל, מנהג מקובל בקרב ימאים בישראל שבין א' באב לבין ט' באב לא נכנסים לים מפני שהוא סוער ומסוכן.

 

גיוס השותפים של ארגון "למען שמו-נה באהבה" 

קמפיין גיוס התרומות של ארגון "למען שמו-נה באהבה" עומד בפני סיום ונותרו עוד 6 ימים בלבד.

כפי שסיפרנו לכם, הארגון מתכנן להקים אתר אינטרנט חדש,  חכם, יעיל ומתקדם יותר ולשם כך מבקש הארגון את עזרתכם בשותפות בבניית האתר.

הזכות לשותפות מתנהל באמצעות חברת Headstart שהשיקו קמפיין יפה מאוד בו כל אדם יכול לתרום כאוות נפשו יש גם תשורה לתורמים.

כדי שהדבר הזה יקרה, צריכים סכום סמלי של 5,000 שקלים. סה"כ עד כה נתרמו כ-4000 שקלים, אך נותרו רק 6 ימים לגיוס הקמפיין. חשוב לציין כי במידה ולא יגיעו לסכום המבוקש (5,000), יוחזרו התרומות לבעליהן והקמפיין יבוטל, לפי תקנון אתר היידסטרט.

מנהלי הארגון מבטיחים כל אדם שיתרום יוזכרו לנצח באתר, ויהיה שותף לנצח בכל הזכויות שיפיץ האתר.

כדי שהדבר הזה יקרה, אתם יכולים לעזור ולהגיע ליעד. כנסו לאתר לכאן  ועזרו לשם שמיים

צילום: ארז בן סימון.

אולי יעניין אותך

Bottom ad