היום ה-21 בספטמבר , 2019

Select your Top Menu from wp menus
120 x 600
120 x 600

אל תשליכני לעת זקנה

 

כשטיפסתי, לקומה הרביעית, בבלוק שברחוב אליעזר פרי 1, חשתי כי נשימתי נעתקה. בפתח הבית המתינה לי רמי בעלת הבית. רמי, אישה צנומה ונמוכת קומה נראית לי בהתחלה שברירית וחלשה. אבל, ברגע שהיא הובילה אותי לחדר השינה, למיטה שבה שוכב בעלה, כשהיא תומכת בו ומנסה להושיב אותו כל כיסא הגלגלים, עמדתי משתהה מהיכן היא שואבת את כוחותיה לייצב אותו, למרות שהוא משותק. דוד  לא יכול לסייע לה ולהתרומם, היא אוספת אותו אליה, נאנחת בכבדות אך לא מרפה עד אשר הוא יושב בכיסא הגלגלים. 

אחר-כך, כשראיתי את המבט שבעיניה, את היד הרכה שהיא הניחה מידי פעם על ידו המשותקת הבנתי. כשהיא פרשה למטבח מהלכת באיטיות נזכרתי בסיפור

המרגש שקראתי פעם על הזקן מהמרפאה, וכך מסופר.

 

"היה זה בוקר עמוס מאד במרפאה המקומית, בשעה 08:30 לערך, איש זקן, בשנות השמונים לחייו, נכנס למרפאה על מנת להוציא את התפרים מפצע בבוהן ידו שחבשו יום קודם לכן.

האיש אמר לפקידת הקבלה כי הוא ממהר מאד מאחר ויש לו פגישה דחופה בשעה 09:00.

התפעלתי מהחיוניות של האיש הזקן ואמרתי לו שישב וימתין, מאחר וידעתי כי הרופא המטפל בו עסוק מאד ותעבור לפחות שעה עד שהרופא שלו יתפנה.

ראיתי כי האיש מסתכל כל הזמן בשעונו והחלטתי לטפל בו, מאחר והתפניתי מהטיפול בחולים שהמתינו לי.

הורדתי את התחבושת ובחנתי את הפצע וראיתי כי הוא מתרפא יפה.

 

הוצאתי את התפרים וחבשתי לו מחדש את הפצע.

תוך כדי הטיפול בו שאלתי אותו, "לאן הוא ממהר, האם יש לו פגישה חשובה מאד עם איזה רופא"? האיש ענה לי לא, "איני הולך לפגוש רופא. אני צריך ללכת לסעוד את אשתי הנמצאת במחלקה סעודית בבית החולים ולאכול איתה ארוחת בוקר".

שאלתי את האיש מה מחלת אשתו? והוא ענה "כי היא מאושפזת בבית החולים כבר מספר שנים מאחר והיא חולה במחלת "האלצהיימר".

בתום הטיפול שאלתי את האיש, האם אשתו תדאג מאד אם הוא יאחר קצת? והוא ענה לי "לא, היא לא תדאג, היא אינה יודעת מה קורה אתה, היא אינה מזהה איש וגם לא אותי, זה כחמש שנים".

התפלאתי מאד ושאלתי אותו, ואתה הולך אליה כל בוקר למרות שאינה יודעת מה קורה אתה ואינה יודעת מי אתה?

האיש חייך, הניח ידו על ידי ואמר "היא אינה יודעת מי אני, אבל אני יודע מי היא ומה היא הייתה". והוא יצא מהמרפאה לדרכו.

זאת אהבת אמת. ואחרי שאני שומע את סיפור אהבתם של דוד ורמי טפירו אני מוצא דמיון בין הסיפור למציאות.

 יותר מ60 שנים ששדוד ורמי ביחד. הם עלו יחדיו ממרוקו בשנת 1960 ומאז הם כאן. כאן נולד בנם היחיד שי שמתגורר לא הרחק מהם. שי שנשוי ואב לילד עבר תאונת עבודה וכעת גם הוא נזקק לעזרה מהאם רמי שהרי הוא בעצמו מחוסר עבודה.

 

  אין תקציב

 

בצעירותו עבד דוד בחולה טקסטיל עד שפרש לפנסיה.

מההכנסה הזו ומקצבת ביטוח לאומי מתקיימים הזוג טפירו. מידי פעם מגיעה עובדת של חברת מט"ב לסייע במקלחת ובניקיון, אך הבעיה העיקרית שלהם היא חוסר האפשרות להתנייד בבית. פתחי הבית אינם רחבים דיים כדי להעביר את  כיסא הגלגלים והבעיה הגדולה יותר זה הקיר שמפריד בין השירותים למקלחת

שמקשה על רמי להעביר את בעלה מחדר לחדר.

 

רמי, מאז שעבר בעלך אירוע מוחי את מתמודדת כך, למה?

את הבית הזה קניתי לפני הרבה שנים. לשפץ את הכניסות ולשבור את הקיר דרשו ממני עשרת אלפיים ₪. מאיפה אני אביא את הכסף? מה שיש לנו הולך לתרופות אוכל וחשמל, וגם אני מסייעת לבן שלא עובד שצריך לפרנס את אשתו ובנו.

 

פניתם לעזרה?

"לא עוזר שום דבר. צריך מישהו שיש לו כוח להילחם. אני כבר עייפה ומותשת, לכל מי שפניתי לא עזר. שלחתי מכתבים ועד היום 3 שנים כלום לא קרה.

אומרים לי 'אין תקציב' ככה אומרים. זה קשה. נמאס לי לדבר".

 

את לא מדברת על דרך  להוציא אותו החוצה, רק שתוכלי להסיע אותו על כיסא הגלגלים בתוך הבית.

"כן. לצאת מהבית זה רק חלום. אני לא זוכרת מתי הוא ראה את השמש לאחרונה. אבל אני כבר אין לי כוח. הידיים שלי הלכו. אני משפשפת את הידיים כל פעם בדלתות , וזה כואב מאד".

 

מה יהיה?

"רק בשבילו אני". היא אומרת ומניחה יד על כתפו. דוד שלא אומר מאומה , אך מבין את כל השיחה מפנה אליה בפעם הראשונה את מבטו האבוד ובזווית פיו אני מבחין במין צל של חיוך עצוב. רמי משיבה לו מבט אוהב ואומרת". הוא החיים שלי. בשבילו אני יעשה הכול. הוא האהבה שלי. אני לא שוכחת את הימים שהיינו צעירים. אייך הוא דאג לי, אייך תמיד פינק  אותי ולא החסיר לי מאומה. כל שנה הוא לקח אותי לבית הבראה והיום?. אייך אני יכולה לעזוב אותו.

אנשים אומרים לי 'למה את לא לוקחת אותו לבית סיעודי? ואני עונה : עד שאני אמות. כל עוד שאני חיה אני איתו לטוב ולרע. כל עוד שיש לי כוח לטפל בו. אני איתו…. הוא אולי לא זוכר מה היינו , אבל אני לא שוכחת.

                                                

אני פונה אל האנשים הטובים בעירנו ואני יודע שיש רבים כאלה. במידה וישנם שני מתנדבים שיכולים לסייע להוריד פעם בשבוע את דוד עם כיסא הגלגלים מהקומה הרביעית לחצר ובנוסף קבלן שמוכן לסייע בתרומה לזוג היקרים בשיפוץ המקלחת ניתן לפנות אלי ואני אשמח ליצור את הקשר בינכם. 

 

  בני אברהמי

 

 

אולי יעניין אותך