אפתח בסיפור אישי קצר שגרם להרהר ללא סוף באופן בו אנו צריכים להודות והעריך את מה שיש. זה קרה לפני 15 שנים בערך. הכנתי מצגת לבר מצוה (מה שנקרא היום קליפ) לנער חרדי חירש-אילם. הסיטואציה הייתה מרגשת מאוד. למרות כל הקשיים החליטו הוריו לערוך לו בר מצוה באולם, עם תקליטן, ריקודים וגם… מצגת (עם המון כיתובים).
כשהגעתי לשלב בו הייתי אמור לבחור שירי רקע, חיפשתי שיר מהז'אנר הדתי שמתאים לסיטואציה. אחרי חיפוש קצר מצאתי את השיר "אל לנער הזה התפללתי". תוך כדי שאני מעלה אותו למצגת כבר דמיינתי את הקהל מתרגש ודומע מהסיטואציה, מהתמונות ומהשיר.
בסיום העבודה קראתי להוריו כדי שיחוו דעתם, וכמובן יתרגשו. האבא פנה אמר אליי בפליאה: "מה זה השיר הזה? נראה לך שבאמת לנער הזה התפללתי? רציתי שייוולד לי ילד חירש? תחליף אותו בבקשה". הייתי בהלם מוחלט. לא רק מהוויתור שלו השיר המרגש, אלא גם מדבריו. איך אבא יכול לומר דבר כזה? ועוד על הבן שלו.
עברו מספר שנים אך התמיהה וההלם לא ממש עברו לי. פניתי אליו והזכרתי לו את הסיטואציה, וביקשתי הסברים.
"ברוך השם שהוא נולד, וברוך השם שחגגנו לו בר מצווה", אמר לי והוסיף "אך לא באמת התפללתי שיצא לי חירש. לשים שיר כזה זה לשקר את עצמי". התעקשתי וטענתי שיש אנשים שלא זוכים לילדים, ויש צרות גדולות יותר, ותהיתי למה לא לומר תודה? "בוודאי שאני מודה, על כל רגע ורגע, אך לא לזה התפללתי. התפללתי לילד בריא, ובכל זאת יש לו מום, ולכן צריך השיר היה לא מתאים", הסביר והביא דוגמא "אנחנו החרדים, מודים מאוד לקדוש ברוך הוא על המדינה. ברוך השם קמה מדינה, היה קיבוץ גלויות נפלא, ויש היום אינספור מרכזי תורה, אך עדיין זו לא המדינה עליה התפללנו. לא בתפילות, לא בחזון ולא בספרים, ולכן מבחינתנו יום העצמאות למשל הוא יום שמח, אך השמחה לא שלמה, ואי אפשר באמת לצאת בשירים ובמחול כשהמצב רחוק מלהיות סביר מבחינה תורנית-רוחנית". עד כאן הסיפור.
האמת שאחרי שהסביר את הנושא הצלחתי להבין סוף סוף למה התכוון. אכן מההשקפה ומהזווית החרדית זה לא באמת הארץ המובטחת במובן המושלם של המילה. יש כאן חצי עם שלא שומר שבת, יש פריצות, קפיטליזם ברמה שלא מתאימה ליהדות, ובכלל המצב הרוחני הכללי ברחוב לא בדיוק כמו בימי בית ראשון. בהחלט לא התגשמות מלוא חזון הנביאים. אנו עדים כי צביונה היהודי של המדינה לא ממש מסתדר עם החלום הציוני, ובכל יום מהרסים ומחרבים ממנו יוצאים ומנסים להרוס את המרקם הרגיש שלנו.
מצד שני, אי אפשר להתעלם מן ההישגים שעל כף המאזניים השנייה: במדינה היהודית אשר קמה לאחר 1884 שנות גלות שמאז החורבן, קיימים 16,000 מוסדות תורה, כמות חסרת תקדים בכל ההיסטוריה היהודית, שבכל שנותיה גם יחד, לא היו בה כל כך הרבה מוסדות תורה, הן יחסית והן במספרים מוחלטים. המדינה היהודית חוללה לראשונה מאז חורבן הבית, את נס קיבוץ נדחי ישראל (שניצניו החלו בימי העלייה הראשונה), על פי הבטחת התורה: "ושב ה' א-לוהיך את שבותך וריחמך ושב וקיבצך", וחזון הנביאים שכל דבריהם אמת. המדינה היהודית מעניקה לכל יהודי את הזכות הטבעית להתיישב בארץ ישראל. עם הקמת המדינה היהודית הראשונה מזה 1884 שנה, תם עידן הגלות הנוראה שלא הייתה אלא מסכת אחת של אינקוויזיציות ופוגרומים וגירושים ועלילות דם ושחיטות אכזריות והשפלות ודיכוי ושפיכת דם ישראל כמים ושואה איומה שלא הייתה כמותה מאז היות אדם על פני האדמה.
אתחלתא דגאולה?
כמאמרם של מרבית גדולי הדור, אדמו"רים וראשי ישיבות, בכרוז שעליו חתמו במו ידיהם בשנת תש"ט: "נודה לה' על שזכינו ברוב רחמיו וחסדיו לראות את הניצנים הראשונים של האתחלתא דגאולה עם הקמתה של מדינת ישראל".
אם נסתכל על התורה, נראה שעם ישראל שר את "שירת הים", עוד כשהיה במדבר. עוד לא ראה את הנופים של השומרון, עוד לא נלחם בעמים שישבו בארץ ועוד לא קיבלו תעודת זהות ועדיין לא הוחל חוק השבות, אך למרות זאת, עצרו הכל ושרו. ובמילים אחרות הם אמרו "נכון, לא הכל מושלם, אנחנו עוד רחוקים מהחזון אך זו לא סיבה אמיתית שלא לעצור הכל ולומר תודה, להלל ולשבח.
בשורה התחתונה, אנחנו צריכים להסתכל על חצי הכוס המלאה ולומר אולי נכון שלא בדיוק למדינה הזאת התפללנו, אבל ברוך השם אנחנו נמצאים בה, מתפללים בה ועוד יכולים לתקן את הפגום. חג שמח.
ביקור הרב שבתי סבתו בקרית שמונה
קריית שמונה זכתה בשבת שעברה לארח בשבת זו את אחד מענקי הרוח של דורנו, הרה"ג שבתי סבתו שליט"א. הרב, שם לו למטרה שכל תלמידיו ידעו את הש"ס כמותו. וכך למעשה קורה עם אלפי תלמידיו. בשנים האחרונות, גם החל בכתיבת ספריו, וכפי שראינו את סדרת הספרים האהובה: "ותישאני רוח" (שישה כרכים), מהלכים עמוקים על פרשיות השבוע. כעת מביא לדפוס את פירושו למסכת אבות, ואת פירושו לספר תהילים (פירוש על כל מזמור), הכל מקורי פרי עיטו. הרב גם גדול בתחום לימוד הסוד, וכעת עובד על פירושו הפנימי לספר 'תיקוני הזוהר'.
הרב החל את ביקורו לפני שבת, בניחום אצל משפחת אוחנה הי"ו, וביום שבת, המשיך בחיזוק אנשי שכונת הוורדים, בשיעוריו המרתקים והעמוקים, והכל בחן ובפשטות. בצהריי השבת, הרב מסר שיעור מרכזי לכל תושבי העיר בבי"כ 'שער שמיים', שגם הוא היה עמוס מפה לפה.
הרב, יחיד מסוגו ובגאונותו, יש לו נפש של אומן ממש. כך למשל, הרב כתב (וכותב) כבר עשרות שירים, והכל בשפה עשירה המתאימה לדורות הראשונים. כמובן, על כל שיר יש שיעור להסביר עומק הדברים. בסעודה שלישית זכינו ללמוד ולשיר כמה משיריו.
השבת הייתה מדהימה ונפלאה, הרושם שהרב השאיר, מורגש בכל מקום, והרב חיזק רבים בשבת זו. קשה היה שלא להתפעל מעוצמת האישיות הקורנת והמיוחדת. מחכים לפעם הבאה.
פהשקווילים
- מזיכרון לעצמאות – אירוע יום הזיכרון והעצמאות לציבור הדתי יתקיימו גם השנה בסימן 69 שנים למדינה ו-68 לקריית שמונה. בתכונית: צעדה לזכרם של הנופלים ממצפה לירן, דרך מצפה אלנתן לישיבת ההסדר, טקס מפואר, תפילה חגיגית בישיבת ההסדר והפנינג גדול כולל ריקודים ותזמורת. אל תפספסו
- לימוד אבות ובנים של הקריה הצפונית עם הרב תומר מיכאל חוזר במתכונת קיץ מיוחדת מידי יום ראשון בשעה 17:45 בבית המדרש "פקודת אלעזר" (מבנה יד עזרא ושולמית לשעבר). מלבד לימוד מהנה וחוויתי יחולקו פרסים לכל המשתתפים וכן יתקיימו הגרלות על פרסים יקרי הערך ביום הלימוד. לפרטים: 052-7119047
מדיהדות
ולתפארת מדינת ישראל | ספר חדש: סיפורים ליום העצמאות
תפילות ליום העצמאות, טקסים קבועים, מנהגים ואפילו מאכל לאומי כבר יש, אבל סיפורים עדיין חסרים. סיפורים שיתארו לא רק את הקמת המדינה וההיסטוריה שלפניה, אלא גם את הווי יום העצמאות של ימינו. את המקום הזה בדיוק ממלא ספרו החדש של חיים אקשטיין 'ולתפארת מדינת ישראל'.
כבר עשר שנים כותב חיים אקשטיין סיפורים וקטעים לימי העצמאות. חלקם ראו אור בבמות שונות (כיפה, ynet יהדות ועוד). הסיפורים הצטברו עד שהגיע הזמן לאגד את המיטב מתוכם, ולהוסיף גם סיפורים אחרים סביב מדינת ישראל, קיבוץ גלויות, צבא ועוד. כך נוצר ספר צבעוני ומרהיב, מלא אווירת חג ישראלית.
הספר מיועד לכל המשפחה, רובו למבוגרים ונוער וחלק מתוכו לילדים. הוא מכיל חוויות מהצבא לצד עיבודים לאגדות חז"ל, סיפורים קלילים והומוריסטיים לצד סיפורים רציניים ועמוקים, קטעים קצרצרים וכמה מאמרים להרחבה – ובעצם מנסה לתת ביטוי לכל השותפים בתופעה שנקראת יום העצמאות.
