כשאני מחפש בגוגל את המילה "הכנות לחתונה", אני מוצא אין ספור המציעים לי רשימות ארוכות של הכנות, החל מ"סגירת אולם", דרך "מדידות שמלה", ועד "סידור שולחנות". האמת שככה זה עובד היום, זוג מחליט להתחתן ומאותו רגע מגיע אוטוסטרדה. יש שיאמרו תקופה מדהימה ויש שיאמרו טירוף חושים. ההכנות לחתונה הן דבר מאוד מורכב. ילדים שעד אתמול התעסקו בזוטות צריכים להקים משפחה, ובדרך יש את החתונה, או יותר נכון הכנות לחתונה ימים בלי שינה, נסיעות, בדיקות, החלטות, טעימות ואינספור לבטים, וכל זה למען 4-5 שעות של אירוע השיא.
ככה נראים הימים שלפני: הזמנה, שמלה, חליפה, צלם, בר אקטיבי, מגנטים, תסרוקות, רשימות מוזמנים, שושבינים, טבעת, קליפ, זקוקים, חינה, מסיבת רווקים, שבת חתן ועוד אינספור פרטים ברזולוציות הכי נמוכות (אומרים שהעסק הכי כדאי לפתוח הוא בענייני חתונות, שכן האנשים מותחים את הגבולות שלהם כשמדובר ביום המיוחד הזה), אבל האם לא שכחנו משהו? משהו קצת יותר חשוב מכל אלה, משהו שילווה אותנו גם אחרי החתונה (או יותר נכון כל החיים), איך זה להיות נשואים.
שני ילדים, שחיו עד כה עם ההורים והתנהלו בעזרתם, צריכים מעתה להקים בית, לנהל בית, לנהל זוגיות, להביא ילדים, שאלה דברים קצת יותר חשובים מצלם המגנטים או משיר הכניסה. אז למה רובנו בכלל לא לוקחים את זה בחשבון, וצריכים להתמודד עם קשיים, משברים ובעיות עתידיות, בלי לדעת שהם בכלל קיימים.
ביסודי, בתיכון וגם לא באוניברסיטה מלמדים איך להיות בעל, וגם איך להיות אישה. אין קורס חובה, ואפילו לא רשות בשם מוסד חינוכי.
אז איך זה שאנחנו נכנסים לחיים האמיתיים, בלי להתכונן מראש?
הבעיות מתחילות לצוץ כפטריות אחרי החתונה, כשהזוגות צריכים לקבל החלטות על אורח החיים שלהם, ההתנהלות המשותפת, ועוד יותר כשיש משברים ואין באמת כלים לטפל בהם.
ליהדות יש כל כך הרבה מה לתרום לנושא, שכן לפני הכל היא מגדירה מה זה בכלל חתן וכלה, איך כל צד צריך לראות ולהתייחס לשני, ומציבה הגדרות ברורות כיצד להתייחס כלפי בן הזוג.
כיום מתגרשים בישראל קרוב ל-30%, כלומר בממוצע אחד משלושה זוגות שמתחתנים, מתגרש. עוד נתון מעניין הוא (בעיקר בשנים האחרונות) שאחוז גבוה ממקרי הגירושין קורה בשנים הראשונות של הנישואין. זה לא יהיה מופרך להניח שזוגות רבים מתגרשים בתחילת נישואיהם משום שלא קיבלו הדרכה טובה, לא למדו לעומק מה הם חיי נישואין, ונראה שהצעירים רבים עוד "תקועים" במסיבת רווקים שלהם.
כיום הרבנות הראשית מחייבת הדרכת כלות טרם נישואיהן. ההדרכה כוללת את עיקרי הלכות טהרת המשפחה ולעתים גם הדרכה ביחס לקיום יחסי האישות, היחס לחיי הנישואים בראי היהדות והדרכה זוגית. אך ידוע וברור שזה לא באמת מספיק שכן מספר בודד של מפגשים לא באמת יכולים להכיל כמות עצומה של מידע. לא פעם, אגב, שומעים צעירים שמתלוננים על החיוב בהדרכה זו, מתוך טענה שלא מועילה, אך כנראה שהסטטיסטיקה והמציאות מוכיחים ההיפך.
אין זוג לא מוצלח, יש זוג לא מודרך!
אז מה הפתרון? שיעורים, קורסים, שבתות מיוחדות (סמינרים) וכל מה שיכול להעצים את הזוגיות ולהוות כלים לעתיד. יש את ארגון "בניין שלם" שמציג באתר האינטרנט שלו כלים רבים, יש הרצאות של רבנים בתחום (כמו הרב קוואס, הרב לסרי, הרבנית ימימה מזרחי ועוד), יש את מחלקת שלום בית של ארגון הידברות ועוד המון המון מידע באינטרנט, בספרים ובכלים נגישים כדי לקבל ידע והבנה בנושא. כל מי שמעוניין ליטול, יבוא ויטול.
האמת שגם ההורים יכולים לתרום מאוד בנושא, לקנות ספרים, לשוחח ולתת טיפים ולדאוג שכשהגוזל עוזב את הקן, הוא עוזב עם ציוד טוב, ולא רק עזרה בשכירות.
פעם סיפר הרב שמחה כהן, שבשנה הראשונה של הנישואין שלו, הוא שם שלט בכניסה "זהירות כאן בונים". הוא הסביר את הדבר התמוהה לכאורה, בכך שבשנה הראשונה הזוג צריך לבנות תא משפחתי, ולהקים יסודות בריאים. אך כאן להבדיל מדירה, אין קבלן, אין מפקח ובטח שלא שיפוצניק. כל עיצוב הפנים נעשה ע"י הזוג, ולכן כל פעם שרואים את השלט, מבינים שהמשפחה בהקמה, וצריך לנהוג בזהירות.
5 יחידות בחינוך ילדים
אפשר להקיש על כל מה שנכתב כאן גם על חינוך ילדים. הטבע לא חייב אותנו מעולם ללמוד חינוך ילדים, וכשבא במזל טוב ילד למשפחה, ההורים צריכים לעצב אותו בצורה חכמה, מושכלת ובריאה, תוך התחשבות באופי הילד. איך עושים את זה? חשבתם פעם על כך שכדי לשתול עץ שיצמיח פירות, יש תהליך טכני ומובנה, אך לגידול וחינוך ילדים הוא מלאכה שונה לגמרי.
הורים רבים סומכים על עצמם, וחלקם נעזרים פה ושם בסופר נני, אך כמה באמת משקיעים זמן בקורסים, שיחות ופעולות שיתנו להם כלים לחינוך תקין ובריא?
לסיכום, זה לא מאוחר ללמוד ולחנך, לכן יהיה טוב מאוד אם כולנו נשקיע עוד ועוד בארגז כלים מקצועי, ולא נסמוך על עצמנו, כי המציאות והמספרים מראים שהשיטה הזאת לא ממש עובדת.
