הטלפון האישי של טובול לא הפסיק לצלצל במהלך כל הריאיון אתו. הידיעה כי בעוד שלושה ימים הוא מסיים את עבודתו בלשכת התעסוקה הביאה מחוסרי עבודה רבים להתקשר אליו, מתוך דאגה מי יטפל בהם ביום שאחרי. טובול השיב לכל השיחות בסבלנות ובאמפתיה, לכולם הוא חזר ואמר 'אני אומנם מסיים את תפקידי, אבל אני לא עוזב את העיר, אנחנו נהיה בקשר ואני אמשיך ללוות אותך'.
כמעט ארבעים שנה עבד טובול בלשכת התעסוקה בקריית שמונה. הוא התחיל כפקיד שנה אחרי השחרור מ צה"ל, והתקדם לתפקיד מנהל הסניף. כמעט כל מי שנזקק לשרותיו, קיבל ממנו את מספר הטלפון הנייד שלו. האנשים שהיססו והתקשו לבטא את עצמם, עבורם לא פעם, הוא שימש כפה מול בעלי המפעלים והמעסיקים.
למרות התפקיד הניהולי הוא משדר פשטות ועממיות, נטול מניירות וגינונים של מנהל, הוא מדבר אל כולם בגובה העיניים, מחובר לאנשים וחש את מצוקותיהם מקרוב.
– טובול, אני רואה שממש פיתחת קשרים אישים עם דורשי העבודה.
"כן, צריך להבין כי יש אנשים, במיוחד בגילאי 50 ומעלה שאיבדו את מקום עבודתם והם בעלי משפחה והורים לילדים, הגברים שפרנסו בכבוד את המשפחה, מאבדים לא רק את מקום העבודה אלא גם את האגו שלהם כגברים. לא פעם זה מוליד סכסוכים בבית עם האישה. זה פוגע בביטחון העצמי של בן אדם כגבר וכאבא. לכן, לא פעם אני לוקח ברכבי הפרטי אנשים עד למנהלי המפעל ומדבר אל ליבם שדווקא האנשים המבוגרים שרכשו ניסיון רב הם עובדים טובים ומסורים ושיתנו להם צ'אנס.
במהלך 40 שנים שאני עובד בלשכת התעסוקה, לא פעם אנשים פרקו את זעמם ואת תסכולם על העובדים.
לא פעם נאלצנו להזמין ניידת משטרה. מה שמשמח אותי שאף פעם לא נפתח תיק נגד מחוסרי העבודה, תמיד הבנתי את האנשים ואת כעסם, ביקשתי מהשוטרים שלא להחמיר איתם, אלה אנשים שקשה להם, הם בלי עבודה. תמיד ביקשתי לוותר להם גם במקרים שבהם השוטרים היו משוכנעים כי מדובר בעבירת אלימות קשה".
– מה המקרה שהכי ריגש אותך במהלך כל שנות עבודתך?
"מעבר למציאת תעסוקה לאסירים משוחררים ונגמלים מסמים ישנו מקרה אחד שחרוט בליבי שנים רבות. זה קרה בתקופתו של ראש העיר דאז פרוספר עזרן.
מול בניין העירייה הקימו שלושה גברים אוהל, והתמקמו בו יחד עם נשותיהם וילדיהם בדרישה לקבל עבודה. מדובר בחורף הקשה ביותר שהיה בקריית שמונה. אני זוכר שמים זרמו מתחת למשטחי העץ שעליהם שכבו המשפחות, זה היה מראה קשה ועצוב. בליבי חשבתי שלא מדובר באמת באנשים שרוצים לעבוד, אחרת היו מגיעים בעצמם ללשכת התעסוקה, אולי הם מקווים שישלבו אותם כעובדים בעירייה. נכנסתי לאוהל ואמרתי להם: 'אני באתי לעזור, אם זה נושא של תעסוקה אני יכול לעזור, אם מדובר בסיבה אחרת אני אלך'. שלושתם אמרו ביחד 'רק תעסוקה'. לקחתי אחד אחד ברכבי הפרטי, ומצאתי לשלושתם תעסוקה, כמה שעות אח"כ הם פירקו את האוהל וחזרו לבתיהם. אחד מהם שהיה במצב כל כך קשה ולא נותר לו אפילו אוכל בביתו שיבצתי לעבוד במלון הצפון. כשמנהל המלון דאז דאג מיוזמתו, בסוף כל יום לשלוח את העובד עם כלים ובתוכם אוכל מבושל הביתה, מחיתי דמעה".
– מי יחליף אותך בעבודתך?
"עדיין לא נבחר מנהל. אני מקווה שיבחרו את אחד משני העובדים הנהדרים שנותרו בלשכת התעסוקה.
רק אחרי שיבחר מנהל וימצא את מקומו אני אבוא להתנדב בלשכה, אני מרגיש קרוב מאד לאנשים שבהם טיפלתי ובחלקם עדיין מטפל גם היום".
על הקיר בלשכתו של טובול, תלויות תעודות הערכה והצטיינות רבות. הוא איש צנוע ועניו והוא מחייך בביישנות, שכאני מתעניין ברקורד המרשים שלו.
טובול נולד במרוקו, כבן בכור עם עוד שני אחים, ועלה עם הוריו בשנת 1963 היישר למעברה בקריית שמונה. המצב הכלכלי בבית שבו הוא גדל לא היה מזהיר, ואולי זה מה שכה מקרב אותו לאלה שמתמודדים עם קשיי הפרנסה.
אחרי שסיים את לימודיו בבית ספר "עוזיאל", הוא המשיך לישיבה תיכונית במירון. לאחר השירות הצבאי הוא נקלט לעבוד כפקיד בעמידר, אחרי שנה הוא עזב והתחיל לעבוד כפקיד בשרות התעסוקה. שמונה עשרה שנים אח"כ כשפרש המנהל יעקוב אפללו, הוא נבחר לנהל את הסניף ומאז ועד היום הוא עובד במסירות ובאהבה גדולה. טובול נשוי לעליזה והם הורים לשישה ילדים, ארבעה בנים ושתי בנות, מהם הם זכו לחמישה עשר נכדים, בלי עין הרע. "עליזה היא עמוד התווך של המשפחה, היא תמכה וסייעה לי במהלך כל השנים. והיא ראויה לכל הערכה", אומר טובול על האישה שאיתו בחיוך רחב.
– טובל, לפני עשרים ואחת שנים נבחרת לנהל את הסניף, איך התמודדת עם מציאת תעסוקה בעיר שאין בה תעסוקה?
"בשנים ההן המצב היה טוב. בסך הכול היו עשרים איש שהגיעו לדרוש עבודה. על כל אחד שהתייצב בלשכה היו כמעט עשר הצעות עבודה".
– איזה עבודות?
"חולה, גיבור, סולל בונה, חירות רמים, קיבוצים".
– מתי התחלת להרגיש את הקושי שאתה לא יכול לספק עבודה לאנשים?
"בשנות השמונים כשסגרו את מרום-גל, מפעל של תנורים ללולים הגיע גל של דורשי עבודה, אח"כ כשמחלקות שלמות בגיבור נסגרו, בתקופת השיא עבדו בגיבור 400 איש, כל מחלקה שנסגרה הביאה אתה עוד גל של דורשי עבודה".
– ומה היה לך להציע להם?
"אז המשרד הראשי התגייס, פתחו קורסים ושילבו את האנשים במקצועות שונים. הייתה השלמת השכלה ואח"כ נשלחו ללמוד קורסים נחוצים, שיש בהם עבודה בעיקר בנושא המתכת שתמיד נדרשו ידיים עובדות. זה נכון לאז וזה נכון להיום.
– בעוד שלושה ימים אתה מסיים את תפקידך, אם איזו הרגשה אתה עוזב כשאתה יודע בעצם המקום הזה הוא כבר לא יכול להציע תעסוקה.
"אני שמח שנשארים כאן שני עובדים טובים, שהם ישתדלו לתת את השירות הטוב ביותר לאנשים. עבודות תמיד יש, העניין הוא שאין מבחר של תעסוקה. לשמחתנו אני חייב להדגיש שקריית שמונה נמצאת במקום טוב בארץ מבחינת אבטלה, וגם סביבה יש 23 ישובים שמתוכם כ-18 קיבוצים, שכל קיבוץ מעסיק קרוב ל-300 עובדים מקריית שמונה".
– גם הקיבוצים עברו הפרטה, חלק מחברי הקיבוצים מחפשים תעסוקה בקריית שמונה…
"זה נכון. אבל עדיין תושבים רבים מקריית שמונה עובדים בקיבוצים".
– מה החלום שלך?
"שיום יבוא ואיש לא יזדקק לשרות התעסוקה, שלכולם תהיה עבודה".
