"תשמע סיפור" אומרת לי שלי בשירי וחיוך מקסים נפרש על פניה, "לקראת סוף השנה במכינה נתבקשנו להכין את מסע "חובק". מדובר בטיול רגלי מהצפון ועד תל אביב. התחלקנו לקבוצות קטנות וכל קבוצה יצאה להכין את ציר ההליכה כולל חניון לילה תחת כיפת השמים והסבר היסטורי על האתרים שבדרך. במשך שלושה שבועות צעדנו כל יום עשרות קילומטרים, לומדים להכיר את הארץ שלנו דרך הרגלים. האחריות לכל המסע הייתה באחריותנו חברי הקבוצה, מהכנת האוכל, בדיקת צירי התנועה והכי חשוב, הסבר על כל אתר ומשמעותו. לדוגמא אני ושני חברותי היינו אחראיות
להכין את ציר גוש עציון. יצאנו לסוף שבוע לאזור במסגרת הכנת המסע. טילנו במערות. פגשנו את האוכלוסייה. נפגשנו עם דתיים קיצוניים בבת עין. עד אותו יום לא ידעתי על ההתנחלויות. זה היה מסע ארוך ומתיש אבל היה רגע אחד בסוף הטיול בשעת לילה מאוחרת כשעמדנו מעל בניין עזריאלי
שהיה כולו מואר. בצד עמדו ההורים הנרגשים שלנו ואנחנו עמדנו כולנו מחובקים. תמיד אהבתי את מדינת ישראל, בבית שבו גדלתי חונכתי על נתינה ועזרה לזולת. אבל היה משהו ברגע ההוא שבו כולנו כאיש אחד עמדנו במשימה מורכבת, חשתי אושר עילאי".
הסיפור הזה ממחיש מעט מהווי מכינת בני ציון שבה למדו שלי בשירי, בן שנפר ועדן נאור שלושה מתוך כעשרה בוגרים מקריית שמונה.
מכינת בני ציון הוקמה לפני שמונה שנים על ידי הוריו של לוחם מגל"ן בן ציון חדד שנהרג בתאונת דרכים. זו הייתה דרכם המיוחדת להנציח את זכר בנם האהוב ולעודד צעירים רבים להגשים את הדרך הציונית.
בבניין ברחוב טרומפלדור בתל אביב הוקמה המכינה שפועלת להכנה מקיפה של החניכים לקראת הגיוס לצה"ל, הן ברמה הפיזית והיכולות הגופניות, והן ברמה הרעיונית והמוכנות המנטאלית. בתחום זה נערכות סדרות ניווטי יום ולילה, אימוני כושר גופני ואימוני סיירות, אמנות לחימה, מורשות קרב ועוד.
המכינה פועלת לשילוב החניכים בתפקידים משמעותיים, תוך הכנה והכוונה לשירות בתפקידי לחימה, פיקוד וקצונה.
מעבר לכך שהצעירים מנהלים אורח חיים עצמאי לחלוטין הם גם מתנדבים מידי שבוע לסייע לקשישים ולמשפחות במצוקה.
השבוע פגשתי את שלושתם לראיון קצר לאחר שיצאו לחופשה קצרה מהבסיס בו הם משרתים. עדן בתם של נסיה ומריו נאור. שלי בתם של רעיה ואיציק בשירי. ובן, הבן של עליזה ודוד שנפר. מאחר והם משרתים כקצינים ביחידות מובחרות לא ניתן להרחיב על כך את הכיתוב, אבל אחרי שיחה קצרה על תרומת המכינה לחייהם למדתי שהשאיפות והמוטיבציה שלהם להמשיך ולהתקדם לא יעצרו בתפקידי הפיקוד בצבא יש להם שאיפות ורצונות להגיע רחוק .
– בן שנפר, בשנה שבה הייתם בתל אביב עד כמה נחשפתם לחיי הלילה של העיר? ביקרתם בפאבים ובמועדונים?
תל אביב מפגישה אותך עם הרבה דברים היסטוריים ולאו דווקא הברים של תל אביב. זאת העיר העברית הראשונה שלנו. שם התחילה המדינה שלנו. זאת עיר עם קצוות מאד מחודדים שבה יש פער בין עשירים לעניים בין הסודנים של דרום תל אביב לאשכנזים של הצפון, זה המקום שבו אתה מרגיש את המורכבות של החיים במדינה. זאת חוויה מאד מעצימה וגם מלמד אותך כבן אדם. אומנם יש ברים מתחת לחלון בדירה שגרנו אבל כשאתה מתעסק עם נערים ונערות במצוקה או עם קשישים שמחכים לך. אז יותר בוער בך להגיע אליהם או ללכת לאיזה בית קפה.
– עדן, האם הקשר עם אותם קשישים שבהם טיפלתם בזמן שהותכם במכינה נשמר גם היום? יש בכלל זמן בתפקידים התובעניים שלכם בצבא להתפנות אליהם?
שלושתנו שומרים על הקשר עם אותן קשישים. נכון זה לא כמו שהיינו מגיעים מידי שבוע, אבל אנחנו דואגים להתקשר לשמוע מה שלומם וגם כשיש חופשה קצרה אנחנו מבקרים כמה שעות את האנשים היקרים הללו.
– לאותם צעירים מתיכון דנציגר שיקראו את הכתבה. הייתם ממליצים להם ללכת בדרככם ?
שלי: כאשר סיפרו לי על המכינה וניסו בכל דרך לשכנע אותי זה ממש לא ענין אותי. רק ברגע שהגעתי וראיתי ידעתי שזה מה שאני רוצה. אני יודעת שיש כאלה שחושבים שזה "בזבוז של שנה" בחייהם. אני ממליצה להגיע לביקור.
– מי המודל שלכם לחיקוי, מי הדמות הנערצת עליכם שלאורו אתם הולכים?
שלי: אני חושבת שיובל כאהן מנהל המכינה שבעברו הוא סא"ל במילואים עורר בי משהו מיוחד. בשיעור הראשון שהיה לנו איתו חשתי שהוא נתן לי סוג של סטירה, כאילו שאני חיה באיזה מין בועה ואמרתי לעצמי אולי נפתח קצת אופקים נוספים. שש שנים אחרי אני עדין בקשר אתו והוא מאד תומך בי גם בתחום הצבאי. הוא נותן לי סוג של השראה.
בן שנפר: הדמות שלי היא יפה אמו של בן ציון ז"ל שהקימה את המכינה. היא אדם שעברה הרבה בחייה. אישה מלאה בחום ואהבה שאימצה כל חניך אל חיקה כאילו והוא הבן שלה.
יפה היא סוג של אישה שיצאה אתנו בשתיים בלילה לאכול חומוס. היום כשיש שלוש מאות בוגרים מאז שהוקמה המכינה היא אוזן קשבת לכולם. יש לה יכולת להיפגש עם כל אחד בכל שעה. היא יודעת להגיד תמיד את הדברים הנכונים ולתת עצות טובות ונכונות.
– עד כמה קריית שמונה חשובה לכם? אתם חושבים לחזור ולהיות מעורבים ולהשפיע בעתיד.
עדן נאור: קריית שמונה הכי חשובה. זה הבית כאן. דנציגר. אנו צריכים להתפתח בעצמנו לצאת וללמוד ואז בהחלט כן.
בן שנפר: אם תהיה פה קבוצת צעירים חזקה בהחלט ניתן לשנות ולהשפיע. דבר אחד בטוח אנחנו עוד לא אמרנו את המילה האחרונה.
