הפעם הראשונה שהתוועדתי לעיסוקו הנוכחי של ספי אביב הייתה במסעדת 'תדמית', כשהזדמנתי לאכול ארוחת צהריים ביום גשום במיוחד. הצעירה שישבה אתו נותרה בפה פעור כשהוא גילה לה סודות על חייה האישים, כשהוא נקב בשמו של קרוב משפחה שמתגורר בסמוך לבית הוריה, היא נראתה נרעשת והמומה. אח"כ אותה צעירה שיש בינינו היכרות משותפת שיתפה אותי בחוויה שזה עתה חוותה. "איך הוא יכול לדעת, את השם של דודי ואיפה מתגוררים הורי?" היא שאלה ספק אותי ספק את עצמה.
מתברר שכבר שנים רבות ספי, שמוכר כמרקיד ותיק גילה, כי הוא ניחן לדבריו בכוחות לראות דברים נסתרים. אנשים רבים עוצרים אותו ברחוב, במכולת ומבקשים שיחשוף את עברם ומבקשים ממנו עצה.
ואם הייתי צריך הוכחה לכמות האנשים שמבקשים את עזרתו, הופתעתי מכמות שיחות הטלפון שליוו את הריאיון אתו. הטלפון שלו לא פסק מלצלצל. התקשרה אישה שהסתבכה בחובות עם ההוצאה לפועל, גבר שאיבד את אהובתו. לכולם הוא השיב בנחמדות רבה. והבטיח לחזור אליהם כשנסיים את הריאיון.
בספר שהוא מביא אתו לפגישה אני קורא מכתבי תודה מאנשים רבים, שבזכותו נמצא מזור לבעיותיהם והערכה על הייעוץ שנתן להם בעת משבר.
ספי (60) קיבוצניק ממחניים, נולד וגדל ב"קדימה". הוא התגייס לגרעין נח"ל שהיה מיועד לקיבוץ מחניים, ומאז הוא שם. הוא נישא לאישה מקצרין והוא אב לשני ילדים. בתו נשואה ובנו משרת בצה"ל. הוא התגרש מאם ילדיו, וכבר עשר שנים שהוא מנהל מערכת זוגית עם אישה אחרת.
במשך שנים שמו היה שם נרדף לריקודי עם. בכל הצפון הוא קיים הרקדות וגם המציא ריקודים חדשים, שנלמדו בארץ. השאלה הראשונה שביקשתי לדעת מתי ואייך גילה את כוחותיו הנסתרים.
– ספי, ספר לי איך הכול התחיל?
"לפני חמש עשרה שנים נסעתי מידי יום חמישי להרקדה בטבריה. כל פעם שהייתי חוזר בלילה ליד כפר נחום מנורת הרחוב הייתה נשרפת. לא ייחסתי לזה חשיבות. עד שיום אחד הבנתי שמשהו לא בסדר. קיבלתי הארה.
עליתי למעלה יש שם את התחנה של המוביל הארצי.
הלכתי לאורך הכביש וחזרתי ולפתע נשרפו כל המנורות, מבלי שאגע בכלום.
מהתחנה התקשרו למשטרה וביקשו מהם לבוא מיד כי מישהו שובר את כל המנורות. הגיעה ניידת וביקשה ממני לעמוד בצד. השוטר ביקש ממני את פרטי וטען שאני שברתי את המנורות. 'נראה לך שאני יכול להגיע לעמודי החשמל הגבוהים האלו?', עניתי לשוטר. בעצמי לא ידעתי מה קרה באותו יום. הם בדקו במסוף וליוו אותי עד אליפלט. הגעתי הביתה והלכתי לישון.
למחרת בסופר, פגשתי אישה שהכרתי בעבר אך עד אותו יום לא ידעתי מאומה על משפחתה. "תשמעי, יש לך בן בצבא שיש לו ילדה?". "כן" היא ענתה. 'אז תדעי שהילד לא שלו'. "איזה מפגר אתה ספי" היא אמרה לי, "אתה חולה נפש"".
– זה באמת נשמע הזוי לגמרי.
"אז תשמע את ההמשך. באותו ערב שישי נסעתי לערב סילבסטר בכפר גלעדי. אני עובר את קריית שמונה כל קריית שמונה חושך. הפסקת חשמל בכל קריית שמונה. אני חוזר מכפר גלעדי כל האורות בקריית שמונה דולקים. משהו לא יאומן. ואז התחלתי לראות בהרקדות את מה שמרגישים האנשים. הייתה לי אז הרקדה של 500 איש ב"בית זרע", אני רואה מי הולך עם מי, אין דבר שנסתר מעיני. כמו רנטגן. הפסקתי עם ההרקדה, כי אנשים פחדו ממני, וזה עבר מפה לאוזן התחלתי לעזור לאנשים, וככה זה התגלגל. היום יש לי תוכנית ברדיוf.m103 'קו המומחים' פעמיים בשבוע. אפילו מחו"ל אנשים מתקשרים בכל בעיה שיש להם".
– אתה יודע להסביר היום מה קרה לך אז?
"זו הארה משמים. אומרים לי שסבא שלי היה כזה. כנראה קבלתי את זה בירושה ממנו. עד אותו יום לא התעסקתי בזה בכלל, היום אני קורא בן אדם בתוך שניות. דרך שיחת טלפון אני יכול לאבחן מחלות קשות. מבלי לראות את הבן אדם".
– בתוכנית שלך ברדיו אתה מייעץ לאנשים מה לעשות?
"אנשים שמתקשרים לא צריכים לדבר, לא למסור תאריך לידה, לא שם ולא כלום. אני אומר להם מה הבעיה מיד. אנשים נותרים המומים כאילו אני חי איתם בבית, אני יודע מה יש לאנשים במקרר".
– ואתה לא טועה?
"לא. בדקתי את עצמי לאורך כל השנים,ולא טעיתי. נכון, זה הזוי. גם אני לא יודע להסביר אבל אני פוגע בול".
– מי האנשים שפונים אליך?
"מי לא? מגיעים האנשים הכי מפורסמים, אנשים מתקשרים מחו"ל. בעלי עסקים פועלים אך ורק אחרי שהתייעצו איתי. ואני עוזר להרבה אנשים".
– אתה לא חושש שאתה חורץ את גורלם של אנשים?
"יכול להגיע אלי זוג ואני אומר להם אם כדאי להם להינשא או לא. אני רואה קדימה. כמו את השנה הזו, אמרתי לחבר שלי מיסוד המעלה. השנה הזו תהיה שנה גשומה, אנשים יבכו מרוב המים שירדו להם".
– זה לא מתיש אותך לשמוע כל כך הרבה צרות ובעיות של אנשים?
"לא. אני אוהב את זה. האופי שלי זה לעזור לאנשים. תמיד חיפשתי איך לשמח ולעזור לאנשים, גם ההרקדות הן סוג של שמחה ונתינה, המוזיקה זה רפואה לנפש. כל יום שאני קם בבוקר אני מסתכל לשמים ומודה לבורא עולם".
– אתה עדיין מרקיד?
"בכל יום ראשון אני מרקיד במחניים ובקרוב אני וסמי יצחק חברי ממושב אמנון, פותחים קבוצה של ריקודי שנות השישים בטעם של פעם, זה מאד מדבר אלי.
כשאנשים באים לרקוד ולשמוח ומחייכים זה עושה לי טוב, לא יכול לראות אנשים עצובים".
– אתה אדם מאמין?
"כן. האמונה היא בלב. במשרד שלי בקיבוץ שבו אני מקבל את האנשים תלויות תמונות של רבנים וצדיקים".
– מה אתה צופה למדינה בשנה הקרובה?
"אנחנו נמצאים בשנת אור. תהיה לנו שנה טובה, בלי מלחמות. רק טוב יהיה לנו, העם שלנו כבר שבע ממלחמות".
