כמי שינק בבית את רוח ההתנדבות והנתינה, היה זה אך טבעי שבמהלך חייו ישתלב בצומת חשוב, החינוך, כ'חייל' של ההורים.
המשפחה מונה עשרה אחים ואחיות, שש בנות וארבעה בנים, שלומי גדי יובל ואילן. השם 'אפריאט' הוא השם הראשון ל'טופ ליין', קומפלקס תקשורתי בינלאומי הנמצא בתעשיית התקשורת שנים רבות והפך למותג צפוני מוביל ומכובד.
- שלום יובל, ספר על המשפחה המורחבת שלך? והמשפחה הגרעינית.
יובל: "הורי שיבדל"א עלו ממרוקו בשנת 1956 לקריית שמונה. הם היו מאותם עולים להם סיפרו, בין היתר, כי המקום אליו הם באים קרוב כ-5 דקות מחיפה.
אבי פרוספר אפריאט שיבד"לא שרת כחייל צעיר בגולני ולאחר תום שירותו החל לעבוד כעובד בניין בחברת "סולל בונה", לימים טיפס בסולם הדרגות ושימש בתפקיד רכז בניין בכל עבודות הבינוי של החברה בסניף קריית שמונה שמנה כ-1,500 עובדים. שמו של אבי, "אפריאט", יצא למרחקים במדד איכויות הבניה טיבן ולמקצועיותו שלא היה שני לו בתחום יחד עם דמויות נוספות בעיר. לימים גם בנה את ביתי ואת אולפני טופ ליין תקשורת מהם אני משקיף על הפרויקטים העצומים שבנה בעיר וסביבותיה, מבנייניי מגורים, בתי ספר, מוסדות ציבור, מקלטים, בתים רבים ועוד. בכל מקום אני רואה את טביעת האצבע שלו ואין ממני מאושר מכך.
אמי ציונה, שתבדל"א עבדה עם הגיעה לארץ בעבודות חקלאיות בעמק החולה, בגידול תותים, בוטנים ובעבודות השדה. אמי השקיעה את כל מרצה וזמנה בגידול, חינוך ודאגה לכל. אמי מתנדבת בביטוח הלאומי בסיוע לקשישים, פעלה בהתנדבות במזנון לחיילים, כ"סבתא" בגן לילדים ועוד.
בשנת 1959 נישאו הורי ולהם כיום משפחה ברוכת ילדים, שש בנות וארבעה בנים, הגרים ברחבי הארץ ועוסקים בענפי המשק המובילים בחינוך, בביטחון, במשפטים, בתקשורת ועוד.
- …והאישה שאיתך?!
יובל: "את אשתי אֵתי הכרתי בשנת 1992 כשהוזמנתי לצלם את מסיבת הסיום שלה בבית הספר….לאתי אשתי אני חב רבות בדרך בסיוע בחיזוק בתמיכה וגם בהכוונה שלי. בכל כברת הדרך שעברתי ואני עובר היא נתנה ונותנת המון מעצמה. תמיד עם עצה טובה ותמיכה גם כשהדבר פוגע בזמן האיכות של שנינו יחד. רבים אומרים לי כי זכיתי במפעל הפיס. אני חושב שהם לא מדייקים זכיתי גם בחברה אמיתית שאין שני לה, חברה שהיא אם לבנותיי המדהימות רועי, קצינה בצה"ל בחיל התקשוב, ניר תלמידה בכיתה י"ב וליאור תלמידה בכיתה ו'".
- כהורה לילדים במערכת החינוך במשך שנים לא מעטות, כיצד היית מגדיר את המערכת?
יובל: "שמע סיפור. חוגי העשרה להם זכיתי במערכת החינוך היו חוג שחייה, יש לי אפילו תעודה "אות השוחה" וחוג טניס. בו בעת שאנו קיבלנו חוגי העשרה אלו (שאין בהם פסול!) ילדי העיר הגדולה זכו לקשת רחבה של חוגי העשרה שאנחנו רק יכולנו לחלום עליהם. לשמחתי, מערכת החינוך שלנו היא מערכת מיוחדת שמשתנה ומתחזקת מיום ליום. השינוי לטובה, חל בהיבטים רבים החל באיכויות אנשי החינוך שלנו, מורים ומחנכים, רמת הלמידה, סביבת הלמידה, תשתיות, תכני לימוד אמצעי העזר ועוד. מערכת החינוך שלנו ממשיכה לצמוח ואנו רואים זאת בהצלחות ובנתוני ציוני הבגרות של התלמידים הנפלאים שלנו. אנשי חינוך שחלקם היו המורים שלי בבית הספר התיכון ובבית הספר היסודי, מובילים להישגים מרשימים. לפני שנים היו אלו שאול יום טוב שזכה בתחרות "מורה לחיים", מגי מועלם כמחנכת ומנהלת במגמת הביוטכנולוגיה בתחרות "המורה של מדינה", לאה ארליך מנהלת ותיקה ומקצועית שהתוותה ומתווה עד היום את חינוך תלמידי העיר בבית ספר תל חי, שולה שטרית שהובילה את בית הספר למצוינות בפעם השלישית ולאחרונה אף זכו בפרס החינוך ומועמדות לפרס חינוך ארצי. פרופסור אמיר גולדשטיין כתלמיד שכבתי כמנהל בית ספר וכיום כדיקאן הסטודנטים. אפילו לך, הרצל, כממונה על החינוך כשהובלת להישגיות ולא מעט פעמים בהם דנו בדרכים לשפר ולתקן. לא פחות מאלו את התשובה ההולמת ביותר לאיכויות מערכת החינוך שלנו נמצא בהתברגות של בני ובנות העיר בצמתי דרכים חשובים ומובילים בארץ ובעולם, כן זו לא טעות אנו רואים אותם בצה"ל ובדרגות בכירות, במשרדי ראש הממשלה, בכלכלה, בהייטק, ברפואה במשפטים ובתקשורת. יש לנו נציגות נכבדה מכל אלו".
יובל, הוא מאלה שיורד לפרטים ומתעקש עליהם. זר לא יבין זאת. אולם, בראיה לאחור תמיד מוצאים טעם להתעקשות, כמובן למי שהורה במערכת, ולא מי שעומד מול ההורים.
- יובל, מה לדעתך צריך לעשות כדי שלא נישאר מאחור?
יובל: "אנחנו חייבים להמשיך לחתור ולדבוק ללא לאות שמערכת החינוך שלנו תהא לא רק טובה, אלא מצוינת. אני סבור שאנו נמצאים על דרך המלך יחד עם הנהגת העיר החדשה שעושה רבות לפיתוח וקידום מערכת זו. ישנם דברים רבים שלא ישתנו בזמן הקרוב, זה תהליך ארוך שבסופו נראה את האור המיוחל, מצוינות. הדבר מצריך גם לא מעט משאבים כלכליים שקברניטי העיר וראש העיר בראשם פועלים להשיגם. העשייה בחינוך היא לא דבר של מה בכך. את התוצאות לא רואים בדמות כיכר, כביש או מבנה. התוצאות הם דור העתיד שלנו. מדובר בזרעים של דור העתיד של העיר והמדינה אלו שינהלו ויצעידו אותה לרף הגבוהה ביותר".
עמדת בראש הנהגת ההורים העירונית במשך עשר שנים בהתנדבות. איך זה לנהל חברת תקשורת בינלאומית עם כל האחריות הנלוות לזה ומאידך, להיות עמוק בתוך ההתנדבות בתפקיד הזה?
יובל: "בראי הזמן, זה לא היה דבר של מה בכך. זו השקעה עצומה הדורשת הירתמות למשימה בכל זמן ועת גם על חשבון איכות וזמן הפנאי שלך. שעות עבודה, עבודה לתוך הלילה ובשעות לא שגרתיות. לא פעם הייתי מוצא את עצמי בחופשה בארץ ו/או בחו"ל משוחח מטפל ועונה לכל שאלה וקושיה. מנסה בכל כוחי להפוך אבן על אבן, לא לעשות לביתי אלא לעשות לכל התלמידים באשר הם ואף יותר מזה. השבוע חזרתי מצילום כתבה טלוויזיונית בשעת ערב מאוחרת ומשם מיד שמתי פעמיי לישיבת הנהגה עירונית. עוד מהיותי נער שאפתי וחתרתי לשינוי. זה התחיל בנוער העובד, מד"צים, נוער לנוער, משלחות לחו"ל, מעורבות חברתית התנדבויות ומה לא. בשנת 2010 נדבקתי בחיידק שכונה באותם ימים "ועד הורים". שבועות מעטים לאחר כניסתי לתפקיד החל השינוי המהותי במושג "ועד הורים" שלראשונה שונה גם לשמו "הנהגת ההורים" ויודגש, לא לריק. ההנהגה שבנינו יחד מהמסד ועד לטפחות, כזו שעמדה ועומדת באתגרים רבים ומורכבים ויכלה להם. הנהגה שלה אין אח ורע בכל שנות קיומו של בית הספר דנציגר והנהגה עירונית. הנהגה שמהווה דוגמא לעשייה ולפעילות הטמונה גם מחוץ לכותלי בית הספר. היה לי הכבוד לפעול מול ראשי העיר וסגניה, מנהלי אגפי החינוך, ממונים על חינוך, שלושה מנהלי בית הספר, מחנכים, מורים, אנשי אחזקה, רכזים ויותר מכל, היהלום שבכתר-תלמידי בתי הספר שלשמם אנו פועלים, נשמת אפה של כל הנהגת ההורים ומערכת חינוך כאחד. יצא לי להכיר אנשים נפלאים, ערכיים ואכפתיים, אנשים שבחלקם המשיכו וממשיכים לתרום ולהירתם לכל מטלה ומשימה קטנה כגדולה, כאלו שהמשיכו לשרת אף על פי שבנם כבר סיים את מסלול הלימודים בביתי הספר. הכוונות הטובות, המאמצים והמשאבים העצומים שפעלתי באופן אישי ומזמני הפרטי השאירו חותם בבית הספר בפרט, ובהנהגות ההורים בכלל".
- מי שמכיר את יובל יודע לבטח שיש לו כבוד וסבלנות לכל אדם ואדם. הסבלנות לה מיוחדת ולעיתים 'מעצבנת' את מי שפוגש בו לראשונה. הכבוד לכולם הוא מסימני ההיכר של אישיותו. בנוסף, הוא דבק במשימה שבדרך כלל 'מורחים' אותה וזו הדאגה לאמצעים ומשאבי מעטפת הלימודים ובית הספר.
יובל: "אני רוצה להודות לכולם בלא יוצא מהכלל על כל הפעמים, והיו לא מעט כאלה, על כך שהצלחתי. כן הצלחתי. הצלחתי ליצור יש מאין, להניע ולגרום לגלגלי העשייה לקרום עור וגידים. באותה נשימה, אני רוצה להתנצל גם על הפעמים שנכשלתי, שהרי הדרך להצלחה רצופה חתחתים. אין לי ספק שלאורך כל שנותיי בהנהגת ההורים קרוב לוודאי לא הצלחתי לעמוד בכל המשימות שהיו בפנינו ההורים.
בפרספקטיבה, נסו להיזכר איך בית הספר שלנו נראה, מה היו תנאי הלימוד של התלמידים, כיצד הייתה סביבת העבודה של המורים, מה היו תוצאות הבגרות, ההצלחות הכישלונות ועוד. הוקמו בנינים חדשים (מרכז משאבים) חוזקו מבני בתי הספר והיום עומדים על הפרק בניה חדשה של בתי ספר בעיר. אמצעי הבטיחות שאין שני להם עודכנו בבית הספר דנציגר שהוא בין הבודדים בישראל המוצב ברמה גבוהה בכל נושא בטיחות וכיבוי אש ואליהם מצטרפים עוד ועוד בתי ספר בעיר כחלק מתהליך. עמדות השמירה, המזגנים בכיתות, לוחות חכמים, אמצעים אלקטרוניים ואור קוליים, תנאי הרשמה, מיתוג ומחשוב ולא פחות חשוב, חתירה בלתי פוסקת למצוינות לקידום וחיזוק החלש. נכון-זה כיום רק טיפה בים אך בעבר גם לטיפה זו השתוקקנו. צריך רק להאמין, לשתף כוחות, לשלב זרועות, לעבוד בעבודת צוות ולחפש את הטוב ולא רק את הרע. לחזק את החלש, ולעודד את החזק. לכל אלו ועוד רבים אחרים הנהגת ההורים שלנו הייתה שותפה.
בתחילת דרכי הורים רבים וטובים להם מלבדי ליוו אותי, מערכת החינוך חבה רבות וביניהם, אורלי אברהם, אורלי מויססקו, ציון מרדכי, טלי מוצפי, אילנה דוק, מאיר תורג'מן ועוד רבים וטובים שלא הזכרתי את שמם".
- היום, עם סיום תפקידך, מה יש לך לומר להורים, לבית הספר ולעירייה?
יובל: "ההורים, בית הספר על מרכיביו והרשות יחד הם מכלול שצריך לפעול בשקיפות ובשילוב זרועות הדוק ובלתי מתפשר לרווחתו ולהצלחתו של התלמיד. שיח פורה ומלכד, שולחנות עגולים, הגדרת מטרות ויעדים, חלוקת תחומי אחריות, עבודה משותפת ורצון כן ואמיתי הם חלק ניכר מהתהליך שצריך לבצע עפ"י סדר חשיבות וצורך. ללא אלו הדרך תהא יותר קשה עד בלתי אפשרית.
בל לנו לשכוח שהתהליך מצריך גם משאבים כלכליים ובכדי שאלו יצליחו נצטרך כולנו גם לשאת בעלות זו יחד עם משאבים שחובת מנהיגי העיר לסייע בדבר עומדת לפתחם.
נפגשתי עם ראש העיר אביחי שטרן, אופיר יחזקאל וחן אדלר אני חש ורואה עד כמה הם נרתמים לעשייה בתחומים רבים בעיר וביניהם במערכת החינוך. עלינו להסתייע בהם לטובת התלמידים ומערכת החינוך שלנו. אני שב ומדגיש זהו תהליך ארוך טווח".
- אני יכול להעיד שרצית לפרוש כבר לפני שנים. מה קרה הפעם שפרשת?
יובל: "עשייה אמיתית קשה לסיים. אך יחד עם זאת ליבי ותחושותיי אינן אבן. איני עשוי מברזל. אין איש כזה. אולי בסרטים ובסיפורים.
למצער, קרה הדבר בעקבות אירוע מכונן שהתרחש בסוף שנת הלימודים האחרונה במהלך ישיבת הנהגת הורים יחד עם הנהלת בית הספר. מייד עם סיום הישיבה הודעתי באופן לא רשמי לחבריי הקרובים על סיום חלקי בהנהגת ההורים. לא ארצה להרחיב בדבר רק אוסיף ואומר שאני נרגש ונפעם לקראת אתגרים חדשים למען הגליל והעיר קריית שמונה בפרט וזאת במסגרות נוספות הן כמשרת במערך המילואים ביחידת מודיעין בחיל האוויר, כמתנדב במגבית קנדה וכדירקטור. אני מאמין ומקווה שמילאתי את תפקידי נאמנה ויותר מכך אני משאיר אחראי גוף איתן ויציב שכל חבריו יחד גדולים מסיכומו של היחיד, בדרך החשיבה, ברוח העשייה, בנכונות להירתם למסע מול פעילויות ואתגרים הניצבים ברוח המציאות הדינאמית".
- לסיום, מה היית ממליץ למחליפך גולן בוכריס ולחבריך בהנהגת ההורים?
יובל: "ההצלחה טמונה מהמקום של הנתינה ולא על מנת לקבל פרס. הגדרת המונח יו"ר, סגן יו"ר היא לא החשובה. היא החלק הטפל. כל חבר הוא ציר חשוב להצלחה בעבודת צוות למען השגת היעדים שאותם יש להשיג בדרכי נועם ולא במלחמות שלא לצורך. אינני אומר שלא להילחם אלא להילחם למען השגת היעדים ולא למען המלחמה. אלו שמנסים לתקוע מקל בגלגלי העשייה וברוחכם ראו בהם כמנוע צמיחה לעשייה. הקשיבו לכולם גם לאלו שלא רואים עין בעין את העשייה ודרך החשיבה שלכם.
אני קורא מכאן לשותפי הדרך ולכל מי שהדבר בעיניו בבקשה יוצאת מהלב להמשיך את המלאכה שהתחלתי ולשאוף ולמלא את אותה מלאכה שלא סיימתי בשני דברים:
הראשון פרויקט הדלקת נר חנוכה לזכר נופלי העיר קריית שמונה, טכס אותו אנו מציינים מדי שנה בחורשת הנופלים. טכס שחייב להיות חלק מאירועי התרבות בעיר.
השני הוא שילוב 'בית יד לבנים' במערכת החינוך בעיר כך שתלמידי בתי הספר יפעלו, ילמדו ויכירו את המורשת שהותירו לנו הנופלים. ידעו את העבר ויחשבו היטב על העתיד של העיר שאותה אני כ"כ אוהב על כל יושביה", אומר בהתרגשות יובל אפרייט יו"ר הנהגת ההורים היוצא..
