ליאור ומירי דהן היו בטוחים ששנה אחרי החופה יישאו פרי בטן בידיהם, הרי כך מברכים מתחת לחופה 'בן זכר בשנה הבאה' & זה לא קרה… ומכאן מתחיל מסע מרגש ומטלטל של זוג אוהבים נחוש להביא ילד לעולם & אי אפשר שלא להזדהות ולאהוב את הזוג שניצח הכל
הרצל בן אשר
בימים בהם התקווה מעט דהתה וקרני השמש אינן כבקיץ, ונרות חנוכה כבו כבר, יש לנו קרן אור המחממת את הלב והנשמה. ליאור ומירי דהן, ובנם מלאכי שהגיח לאוויר העולם אחר שש עשרה שנות נישואים.
זהו סיפור בראשית של הקמת בית בישראל…
…מירי וליאור דהן נישאו לפני כשש עשרה שנים, וכמו רבים לפניהם במעמד החופה שמעו 'בשנה הבאה בן זכר, בע"ה'. חלפה שנה ועוד שנה, שנתיים שלוש, ואין בן ואין בת. כלום.
ליאור ומירי, זוג אבל עדיין לא 'משפחה', מלאי אמונה בבורא עולם, הם יודעים שהתואר 'הורים' חייב להגיע, אבל זה לא קורה… הימים חולפים ומגיעה השנה החמש עשרה לצפייה ולתקווה לפרי בטן. בכל אותן השנים ליאור ומירי לא מתייאשים, אמונתם בבורא עולם היא זו שמחזיקה אותם באהבה כנה זה לזו. 'אנחנו נצליח, בע"ה' הם דואגים לחזק את עצמם.
ליאור ומירי, בני שתי משפחות שורשיות בעיר, סבתי ודהן, קשרו את גורלם זה עם זו מוקדם בחיים.
"הכרנו בבית ספר תיכון המתמיד. (מכיתה ז'), והתחלנו לצאת. כשהשתחררתי מהצבא, לאחר שנתיים התחתנו", מספרים השניים על היכרותם.
- אני מניח שכמו כל זוג, גם אתם האמנתם וציפיתם שאחרי זמן מה, תהיו הורים. מה קרה כאשר הבנתם שזה לא הולך לקרות?
מירי וליאור: "האמנו שלאחר החתונה שאהיה בהריון.
היינו בטוחים שזה יהיה קל אבל לצערנו טעינו.
חודש ועוד חודש של אכזבה. שנה אחר שנה של אכזבה.
צפיות, תקוות, תפילות.
לאחר שנה של נישואים התחלנו את "המסע אל האושר"
ככה קראנו לזה.
תהליך ארוך ומייגע של בדיקות, רופאים פרטיים.
הייתה תקופה של הפסקה ושוב חזרנו.
תקווה תפילות ושוב אכזבה. שלילי אחר שלילי.
בכי וכעס על הכל.
"למה, שדווקא לנו שאנחנו אוהבים כל כך ילדים אין לנו ילד משלנו? למה?!". מה לא ניסינו?! כל הסגולות ורבנים שאמרו לנו עשינו והלכנו, אך לשווא".
'אין בעיה, וזאת הבעיה'
ליאור ומירי חשים שהם ברכבת הרים מטלטלת. עליות ומורדות, תקווה וייאוש, אבל ממשיכים באמונה.
לא עוצרים, לא מתמהמהים, אלא רק לקחת אוויר ואמונה מאבא שבשמיים, למלא את המצברים, כי כנראה הדרך עוד ארוכה.
- מתי אתם מבינים שיש בעיה, ומה אתם עושים כדי לפתור אותה?
"אחרי תהליך ארוך של בדיקות מייגעות, כואבות ומתישות, מסתבר שהכל תקין. 'אז למה אין הריון',
שאלנו את הרופאים "אם הכל תקין בבדיקות למה אין הריון?"
הם השיבו לנו "בגלל שהכל תקין ואין בעיה
פה הבעיה! כי אין הריון ואנחנו לא יודעים איפה לשים את האצבע על מנת לטפל". …וזה עוד יותר תסכל אותנו", מספרים ליאור ומירי בעצב.
- אחרי שניסיתם כל דרך אפשרית, היכן חל המהפך ומתחיל השינוי?
"בשלוש השנים האחרונות נכנסנו במרץ שוב לבדיקות ולטיפולים והבטחנו לעצמינו שאנחנו לא נשברים שוב ושבקרוב גם אנחנו נחבוק ילד משלנו", הם אומרים, וכאן קורה הדבר ההפוך ממה שהם ציפו. המפגש עם ראש כולל 'הקריה הצפונית', הרב עידן נאבול שומט להם את הלסת… את מה שאמר הרב, הם לא ציפו לשמוע.
לא יכול ללכת לבית הכנסת…
אומרים שדמעות של אישה לא חוזרות ריקם, בטח אם הן נמהלות בדמעותיו הזכּות מכאב של הבעל ליאור.
מירי: "בראש השנה, בשנה שעברה, ליאור הלך לתפילות של החג. פעם ראשונה שהוא נכנס שבור הביתה לאחר התפילה של החג.
ראיתי אותו עצוב ועם כאב בעיניים. קראתי לו לחדר כדי לדעת מה קרה לו.
שאלתי אותו מה 'קרה ליאורי? למה אתה עצוב? קרה משהו בבית הכנסת?'
הוא ענה לי בדיבור חנוק והתחיל לבכות.
"מירי, בבקשה ממך אל תכריחי אותי יותר ללכת לתפילות של חג בבית הכנסת'. שאלתי אותו "מה קרה?" "מישהו פגע בך?"
ואז הוא ענה לי בכאב גדול (פעם ראשונה שראיתי אותו המצב כזה). "כולם עם ילדים בבית הכנסת ורק אני לא, כל החבר'ה שהיו בחתונה שלנו כבר הורים ורק אני היחיד שעדיין בלי ילדים".
…זה שבר אותי לראות אותו בעצב גדול. התחלנו לבכות
והבטחתי לליאור שאנחנו לא מתייאשים גם שכואב וזה מסע לא פשוט בכלל.
זה הוצאה כספית מאוד מאוד גדולה והרבה כוחות וכאב.
הבטחתי שעד ראש השנה הבא (תשפ"א) אני אהיה בהריון או כבר עם ילד.
"ליאור, אני מבטיחה לך בראש השנה הבא אתה תסתובב עם חיוך רחב ותהיה מאושר".
וכך זה היה המשכנו במרץ בטיפולים גם אחרי האכזבות לא התייאשנו. אותי למדו שאם מבטיחים משהו חייבים לקיים.
ואני הבטחתי לליאור שעד ראש השנה יהיה ילד או הריון ויהיה לו חיוך ואושר. וזה מה שראיתי מולי, ההבטחה שלי.
נלחמתי כלביאה, סבלתי, כאבתי אבל עשיתי את זה באהבה.
ואכן בראש השנה הייתי בהריון. את ההבטחה שלי קיימתי!
לליאור היה חיוך ואושר שאי אפשר לתאר".
כמו שאתם יודעים, למטבע שני צדדים. במקביל לאמונתה של מירי והתמודדותה, ליאור מספר על מה שעבר ממש באותו הזמן.
ליאור: "לפני שנה בדיוק, פגשתי את הרב חיים טרבלסי מ'הקריה הצפונית' בתפילה בבית הכנסת 'ברית שלום'. ומכאן הכל התחיל, סיפרתי לו שאני נשוי 15 שנים ללא ילדים. הרב חיים מיהר לדבר עם הרב עידן נאבול ראש הכולל 'הקריה הצפונית', וסיפר לו עליי. הרב הצדיק הזמין אותי לשיחה והבנתי ממנו רק דבר אחד. אבא שבשמיים לא חייב לנו שום דבר, ואני פשוט צריך להודות לו על כל מה שהוא נתן לנו. לקחתי על עצמי ללמוד תורה בכל יום ולהודות על מה שנתן ועל מה שחסר לי, לאחר מספר חודשים בורא עולם עשה עימנו חסד ולאחר שנה בדיוק, בורא עולם נתן לנו בן זכר בכור.
השכר הוא של אשתי שבזכותה למדתי תורה בזמן שהייתי צריך להיות איתה, כי אני עובד משמרות לילה ולא נמצא איתה כלל.
תמיד צריך להודות על הכל, כי הכל ממנו".
מסתבר שהכי בטוח ליהודי ללכת בתום, דרך המלך והאמונה התמימה בשם.
- מה הלקח שלכם לזוגות אחרים הנמצאים במצבכם? מה הייתם מייעצים להם?
ליאור ומירי: "הרבה אמונה ותקווה כי בורא עולם לא שוכח אף אחד. מניסיון.
לא להתייאש! צריך את הביחד ואת התמיכה אחד של השנייה
(הבעל והאישה) אין ייאוש בעולם".
ועכשיו אחרי שהאור הגדול הפציע והאיר את פניהם העצובות של מירי, ליאור ומלאכי, והביא שמחה, המחשבה והרצון הוא לחלוק את הסיפור המדהים שלהם עם אלה שעדיין נמצאים אי שם במסע אל האושר, אל פרי בטן.
מירי וליאור: "אנחנו רוצים להודות לבורא עולם ולכל האנשים הנפלאים שליוו אותנו כזוג משך חמש עשרה שנים, ועכשיו אנחנו משפחה" הם ומוסיפים.
הסכמנו לשתף את הסיפור שלנו כדי לעודד ולהפיח תקווה בכל זוג שנמצא במקום שאנחנו היינו משך חמש עשרה שנים. לא להתייאש בשום אופן", הם אומרים ויודעים מה הם אומרים.
ולסיום, איך זה לגדל את מלאכי המלאך, שחיכיתם לו חמש עשרה שנים?
ליאור ומירי דהן: "וואוו, זה אושר כל כך גדול.
מחכים להתעורר בלילה על מנת להחליף ולהאכיל את מלאכי.
מחכים לציוץ שלו על מנת להרים ולטפל בו.
להרים אותו על הידיים ולהגיד "תודה לך בורא עולם על הנס הפרטי שלנו".
וברקע הכוכב, זה שמסביבו התרחשה הדרמה שנמשכה חמש עשרה שנים, מלאכי מחייך בסיפוק ודומה שמאשר את הסיפור, גם מצידו.
…ואם מלאכי וההורים שלו ליאור ומירי מחייכים, זהו הסימן המובהק לזוגות אחרים שממש עכשיו נמצאים בשיא התהליך להביא 'מלאכי' משלהם לעולם, שהמלאך שלהם מחכה להם, רק שימשיכו באמונה ובשמחה.
