הרצל בן אשר
בגיליון 828 מה-10.12.21, הבאנו את סיפור השער הסגור, השער המרכזי שנחסם בכניסה למתחם 'אדרי', תחנת אגד המרכזית בקריית שמונה.
נזכירכם, השער המדובר הוא זה הנמצא בכביש השירות הפנימי אליו היו מגיעים הנוסעים ובמרחק קצר היו הרציפים. מי לא הקפיץ לשער הזה את בנו או בתו החיילים בשעה חמש בבוקר, טרם השמש זרחה?!
המצב היום הוא אבסורדי ובלתי מתקבל על הדעת. במתחם יש שתי כניסות המיועדות לכניסת ויציאת אוטובוסים. ליד שני השערים, שהאחד ממוקם בצפון התחנה והשני בדרומה יש שתי כניסות להולכי רגל. אלא שהכניסות הללו מסכנות חיים היות והן ממוקמות על שני כבישים סואנים. במיוחד הכניסה מצפון.
נוסעים המוסעים לתחנה נאלצים לעצור באופן המסכן את הנוסעים והנהג. בעצם, הרכבים נעצרים על הכביש ובמקרים רבים גורמים לרכב הנוסע במסלול לעצור. היו מקרים, כך על פי עדויות, של 'כמעט תאונה'. רכב שהגיע ממערב למזרח לא הבחין ברכב שנעמד לפני ו'שבר' את ההגה כדי לא לפגוע ברכב שעצר כדי להוריד נוסעים.
זאת ועוד. בסמוך למתחם התחנה נמצאת תחנת מוניות ויש פשפש קטן המקצר את דרכם של הנוסעים מכביש השירות לתחום התחנה וביציאה ממנה. עד לפני זמן לא רב ניתן היה לפתוח את השער ולאפשר מעבר.
לאחרונה, מאן דהוא ריתך במוטות ברזל את המעבר וחסם כל אפשרות לעבור דרך השער הזה.
נחזור למה שהיה פעם הכניסה המרכזית לתחנה. לפני מספר שנים נפטרה אשת חסד שפעלה רבות למען חיילי ישראל, ואף הביאה לתרומות וקשרה קשרים עם העיר והעירייה. שמה חניתה אטיאס-קידר ז"ל. כביש השירות שעליו אנחנו מדברים נקרא על שמה כאות הערכה. השלט שהוצמד לשער הסגור מספר את סיפורה, סיפור עצוב.
מאז הכתבה חלפו חודשיים, ובאגד מתעקשים שהם עושים את המעשה הנכון.
אנחנו חושבים שבסך הכל מדובר ברצון לחסוך מאבטח, על חשבון הנוסעים ושלומם.
תגובת אגד: "השער האמצעי שהיה בעבר הינו ״שער בהלה", דהיינו שער ממנו ניתן היה רק לצאת מתחומי התחנה ובשום אופן לא להיכנס לתחומי התחנה…
הסוחרים במתחם אדר מן הסתם אלה אשר מנסים להפעיל את המקומון הם אלה החפצים לפתוח אותו כדי בייקר להכניס סחורה דרכו ואין לא כל קשר לרמת השרות ללקוחות התח"צ במתחם".
