מייצגים, כסף מזוהם ושנאה עצמית של יהודים את יהדותם, אסור להם לטרפד את הוצאתם של המסתננים מישראל
זהו, אנחנו 'אחרי החגים', כפי שנהוג לכנות בארץ את התקופה שלכולנו יש אליבי מעודן לא להתעסק בעניינים החשובים של החיים. אבל, הנה, מסתבר שגם 'אחרי החגים' הגיע…
…נתחיל עם אחד התוצאות החמורות שהביאו לנו הפוליטיקאים בארץ. המסתננים.
נכון, אפשר לעשות 'הנחות סלב' ולהאשים את בג"צ (וזה לא אומר שבג"צ יוצא נקי מהסיפור). הפעם, נדבר על התנהלותם של הפוליטיקאים, מקבלי ההחלטות.
ובכן, סוגיית המסתננים לא נולדה היום ואי אפשר לומר שמישהו הופתע. הפוך, פוליטיקאים ישראליים שמשו כמנוע עזר בהחרפת הבעיה במו ידיהם ובחוסר אומץ הלב הציבורי שבו הם ניחנים.
מי שמע על כך שגבולה של מדינה הנתונה לאיומים ביטחוניים ואחרים, עם מצריים, יהיה פרוץ ומופקר? מי העלה על דעתו, שראש ממשלה ושריו ישלחו אוטובוסים 'לקלוט' את המסתננים/פורעי החוק ממקום הפשע, ללב ליבה של המדינה? נשמע הזוי, אבל התשובה פשוטה. ראש הממשלה אהוד אולמרט נושא במלוא האחריות על ההתנהלות השערורייתית כמי שהיה בתפקיד כאשר המכה הזאת נפלה על ישראל.
…אתנחתא קטנה. יש בישראל שני מחנות. המחנה הראשון, הרוב המוחלט, ולא רק הדתי, שמחזיק בדעה שאסור לנו להתרשם מניחוח התקופה כאילו שהיהודים בטוחים ואין חשש שבאיזושהי סיטואציה לא יפגעו ביהודי באשר הוא יהודי. המחנה הזה חושב ופועל לשמירת זהותה היהודית, כן היהודית, של מדינת ישראל תוך הבטחת זכויותיהם של המיעוטים.
המחנה השני, המתעקש להכתיר את עצמו כ: נאור, ליבראלי, הומני ואוניברסלי, חושב ופועל הפוך-הפוך. בסיוע כוחות אופל מחו"ל, אנרכיסטים מקומיים וחיצוניים, כספים מזוהמים של דורשי רעתה של ישראל היהודית, הם פועלים במרצ, בנחישות, כאחרוני החרדים שמא המדינה תהיה בעלת סממנים יהודים, או יותר גרוע, למחוק ולאבד כל סימן לכך שמדובר באי בודד ויחיד עלי אדמות המיועד להיות גם מדינה נורמאלית ומשגשגת וגם מקלט ליהודי העולם בעת צרה.
זהו הסיפור כולו על רגל אחת.
…נחזור למסתננים ולפוליטיקאים שבמו ידיהם הביאונו לתוצאה העגומה בה המסתננים נותרים תקועים בגרונה של המדינה מבלי אפשרות לבלוע (לא רוצים) או לפלוט (אי אפשר, לעת עתה) אותם.
לצערי הרב, הפוליטיקאי הישראלי (לא כולם) מאופיינים בעמוד שדרה מגומי מאוד אלסטי, אופורטוניזם ובעיקר בציניות מקוממת. המחשבה שלהם מתחילה ומסתיימת בכדאיות האישית שלהם בכל מהלך.
רבים מהם בטוחים שתפקידם למצוא חן בעיניהם של מה שיותר מצביעים פוטנציאליים, ולא לחשוב ולעשות את הדברים הנכונים לאינטרס הלאומי שלנו כמדינה יהודית-דמוקרטית.
…אני מקווה, כמו רבים במחנה היהודי-דמוקרטי, שמדובר בהפסקה בין שתי מחציות. המסתננים ותומכיהם יורדים מהמגרש עם חיוך גדול של ניצחון, והמחנה שלי יורד לעשות חשבון נפש ולמצוא פתרון שמהותו החזרת/השבת/העברת המסתננים אל ארצות מוצאם. נקודה.
בפגיעה ביהודים, התקשורת מצנזרת ידיעות ואירועים
הסוד כבר גלוי, התקשורת מסננת ומנפה מתפריט החדשות פגיעות ביהודים & פגיעות בערבים-פלסטינאים מועצמות
הוויכוח שלא נגמר על השאלה, האם התקשורת (ועוד מספר גופים) נשלטת על ידי עיתונאים, עורכים ופרשנים הבאים מהצד השמאלי של המפה, הולכת לקבל תפנית ותשובה. הפעם, בניגוד לעבר, עם הוכחות וראיות שלא ניתן כבר להעלימם.
בשבועות האחרונים, אחרי הפסקה לא קצרה, התקשורת הביאה סיפורים "מזעזעים" על כתיבת כתובות נאצה של יהודים (או פרובוקטורים) בישובים ערביים.
כל סיסמה אינפנטילית שנער בן טיפש עשרה רשם על חומת אבנים או טרסה, פתחה מהדורות חדשות, בליווי דברי "פרשנות" מלומדים של מומחים מהשב"כ לשעבר, קציני משטרה בדימוס ועוד. ושלא יהיו אי הבנות, אני מתנגד לפעולות הללו שמלבד ליבוי יצרים ושנאה, אינה מקדמות שום אג'נדה, גם לא של אלה שרושמים/כותבים/מרססים/מורחים על בתים וחומות כתובות דפוקות.
יש ימים שכתוצאה מהדיווחים וההתעסקות בעניין, אתה בטוח שאלה היו הדברים הכי חשובים שהתרחשו בעולמנו הצר.
השבוע, כרתו בישוב בעמק הירדן (קונצנזוס) מאה וחמישים עצי גפן. התמונות היו מזעזעות. נכון, זה דווח… בקטנה… לא פתח מהדורות מרכזיות, לא היו פרשנים, רק עצב וכעס של בעל הכרם שהלין על מר גורלם של הגפנים.
אז כבר לא. מאז שערוץ 20 קיבל אישור לשדר חדשות, פתאום אתה שומע על: יידויי אבנים, בקבוקי תבערה, התנכלויות לנהגים הנוסעים בכפרי יהודה ושומרון, והשיא, שב'מדינת הנגב' בריונים ובעלי זרוע וקלצ'ניקובים מטילים אימה על הנגב כולו. טוב, לא על הנגב כולו, על כבישי הנגב.
לפתע אתה נחשף לסרטונים בהם אתה רואה ושומע כיצד עבריינים עושים בשטח ככל העולה על רוחם.
לפני מספר חודשים נחשפנו לכתבה ב'עובדה', אם איני טועה, בה בדואים גונבים לאור היום תחמושת וציוד צבאי בשטחי האימונים של צה"ל, ואין פוצה פה או מצפצף.
רשימת המקרים המזעזעים הללו ארוכה-ארוכה, ומדינת ישראל לא עושה די, בעצם לא עושה כלום.
היום, כבר זה לא יכול להימשך בגלל שערוצי הטלוויזיה: 11, 12, 13 ו-14, לא ידווחו על המקרים הללו. הם יעלימו מהציבור?! ערוץ 20 ימצא את הדרך לפחות לספר לנו. למה?! שלפחות נדע שאנחנו חיים במדינה שגם אם 'ערוצי האתמול' יעלימו מאיתנו את החדשות, יש מי שיביא אותן עד לפתחנו.
נ.ב
אי אפשר בלי אתנחתא קומית. דוברת המחוז הדרומי מספרת לנו ש'מדובר באירוע נקודתי וחד פעמי…'.
לאהוב זה גם לעזור, לא רק ליירט
שאלה. כאשר אתם נתקלים בעגלה תקועה, מה תעשו? תתקעו אותה יותר או תעזרו לה לצאת מהבוץ?!
לפעמים אני נדהם מכושר ההמצאה של מספר אנשים, כאלה המתיימרים לדבר בשמו של ה'ציבור'.
הגעתי לכלל מסקנה שעל העיר שלנו, קריית שמונה רובצת קללה, כישוף מחלה אוטואימונית. מדוע?! היכן תמצאו אנשים המצהירים על אהבתם ודאגתם לעיר, אבל עושים הכל כדי שהבעיות לא ייפתרו, השם הטוב יוכפש בראש חוצות ובערוץ 10, ואחר כך אצים רצים לספר לחבר'ה בפייסבוק שלא נותרו להם דמעות, שכאבם גדול מנשוא ושהם על סף התמוטטות והתקף לב, רחמנא ליצלן.
חברים, הגיע הזמן שתספרו לנו אם אהבתכם לעיר, לתושביה ולעתידה היא אהבה של אב לבנו, אם לבתה או שמא זו אהבה שבין סועד במסעדה לדג שמגישים לו? אהבה שמשרתת את 'האוהב'.
אם בחרתם באופציה הראשונה (אב לבנו – אם לבתה) אז בבקשה תתעלו את האהבה לפתרון הבעיות, לשים יד, לא רגל, בקידומה של העיר (עד כמה שאתם יכולים או מסוגלים).
ואם זאת אהבה בן סועד במסעדה לדג, אז תגידו, תודו בזה, שנדע. את ההמשך נעשה לבד.
