האירוע הביטחוני ביום ראשון האחרון, הוא לא עוד אירוע. הוא אירוע מכונן. הוא מכונן בגלל הדינמיקה שלו, בגלל התוכן שלו ובגלל הטיפשות שלנו.
כזכור, ישראל תקפה בעזרת שני רחפנים במתחם הדחיה בבירות, אתר שעסקו בו בטכנולוגיה משפרת דיוק. המבצע לכשעצמו, ראוי ונכון.
נסראללה יצא מכליו ואיים שהוא יגיב על השמדת הרחפנים בפעולה צבאית בנקודה כלשהי לאורך הגבול.
כאן החלה הטעות הראשונה – הגדולה. הזיכרונות מנסראללה מודל 2006 צפו ועלו אצל אזרחים רבים, כולל בקריית שמונה 'כשנסראללה מבטיח, הוא מקיים'. תושבי הישובים שכחו שאומנם זה אותו הטורבן על הראש ורק עם זקן לבן יותר, אבל זה לא אותו נסראללה שמסוגל לשחזר את איומיו מלפני מלחמת לבנון השנייה. 'נמר של נייר' שאפילו טיגריס מסומם בתאילנד, יותר אמיץ ממנו.
אבל מה, אין כמו להתרפק על זיכרונות העבר, לדלג על שלוש עשרה שנים ולהכניס את עצמנו לסרטי בלהה.
צה"ל הציב מחסומים ורק בנס שהמחסומים הללו לא גרמו לאסון לאומי. מדוע?! כי ביותר ממחסום אחד 'נכלאו' נהגים לאורך הגבול הארוך ונמצאו במלכודת כמו היו ברווזים במטווח. אילו היה מדובר בנסראללה הקודם, האסון היה מתממש, חלילה.
נמשיך, אחד המאפיינים הבולטים הפעם היה התסריט שעל פיו פעלו שני הצדדים. נסראללה שיחרר מסרים מאיימים וצה"ל הכין את חלקו ב'הצגה'.
אתם זוכרים, נסראללה איים לאורך שעות שהתגובה היא על הפלת הרחפנים בדחיה… זה חשוב לזכור כי תוצאת הפעולה קשורה לזה.
זו הפעם הראשונה שמישהו הפך ל'במאי' סרטים, בנוסף לתפקידו הצבאי, והכין לחיזבאללה מצגת עם מיטב האמצעים העומדים לרשותו.
מכונית רובוטית, מסוק, שריפה מבוימת, חיילים מחופשים לפצועים ועוד. זה בסדר, כי נאמר כבר 'בתחבולות תעשה לך מלחמה', במיוחד מול אויב שפל ואכזר כמו נסראללה. לא נשכח את מעלליו ואכזריותו לפני מלחמת לבנון השנייה, ובמיוחד ההתעללות המתמשכת במשפחותיהם של גולדווסר ורגב ז"ל.
המון טענות נשמעו על כך שישראל הסירה את העמימות ממבצעים שהיא מבצעת אבל לא לוקחת עליהן אחריות. ההחלטה הזאת התקבלה לפני שנים בלי קשר למבצע כזה או אחר, אלא כאסטרטגיה תודעתית המשרתת את ישראל ומעצימה את אפקט הפעולות.
ועכשיו החלק המביך.
אלוף העולם בלהביך את עצמו, זה כמובן יאיר לפיד. גם הפעם הוא לא פספס הזדמנות פז להביך את עצמו, וכבונוס להביך את בני גנץ, תאומו הסיאמי לראשות הממשלה.
גנץ עם פתיחת האירועים: "הורתי להשהות את הקמפיין".
לפיד: "תושבי הצפון נמצאים במקלטים".
והמסקנה?
הצמד בנימין נתניהו ואביב כוכבי נראה כשילוב מנצח.
לא נדבר על ראש הממשלה ושר הביטחון שמא אתפרש שלא כהלכה.
הרמטכ"ל אביב כוכבי, מתגלה כרמטכ"ל מקצועי, לא מאבד את עצמו לדעת בפטפוטי סרק מיותרים, ועושה את מה שהוא צריך, מנהל ומוביל את צה"ל למילוי משימותיו, כפי שהדרג המדיני מנחה, בלי תרגילי אשכנזי, אהוד ברק ויעלון. זה רמטכ"ל של צבא, ולא פוליטיקאי במדים. שאפו, כוכבי.
ברגע הקובע, בנימין נתניהו
נניח שעכשיו הגעתי מהמאדים ונפלתי לתוך הקלחת הפוליטית כפי שאתם מכירים.
מצד אחד, איש הממלא את תפקידו באצילות, אינו מנבל את פיו, ג'נטלמן על פי הקוד האירופאי של לבוש, שפה נקייה וגינונים המלווים את יחסו לסביבתו, במילים אחרות, ראש הממשלה בנימין נתניהו.
ברקע רעשי רקע והמון זמזומים. אני מתמקד בראשון שקופץ לי מתוך הטלוויזיה-העיתון-החדשות ואתרי האינטרנט, יאיר לפיד.
רקע קודם, לא הכי ברור ולא הכי מחמיא. בגרות? כן או לא. תואר אקדמי? מתיימר לד"ר, בפועל מתחזה. שירות צבאי? קרבי? ג'ובניק? מתחפש לכבוד פורים? בסוף, ממלא את אחד הג'ובים הנחשקים אצל הברנז'ה התל אביבית המתנשאת, כתב 'במחנה', עיתון לא חשוב ולא נחשב על פי קריטריונים עיתונאיים. הלאה. עקבי או מזגזג? רק מזגזג, אלסטי ברמה שלא הייתה מביישת את נאדיה קומנץ'.
כאן אני עוצר כי מכאן אפשר רק לרדת, ולא בא לי.
עכשיו תלכו ותסבירו לאיש מהמאדים,לי, שהשניים מתמודדים על אותה משבצת, ראשות ממשלה. כן, הבנתי, בני גנץ. אז לא, יאיר לפיד, כי בודקים את השרשרת לפי החולייה החלשה שלה, ועל פיה קובעים את חוזקה של השרשרת.
יאיר לפיד מועמד לראשות הממשלה מול בנימין נתניהו.
כאן ממש לא נעים לי לכתוב על התחושה שמציפה אותי באשר להחלטה. מה? יש מצב שאיני בהכרה ואבחר בצורה שגויה שתסכן אותי ואת סביבתי הקרובה? יכול להיות שבשם קדושת ה-'להחליף' אירה לעצמי ברגל, אעניש את עצמי? מבחינתי, אין סיכוי ולו הקלוש ביותר שלא אתמוך במנהיג פנומן, עם קבלות והיגיון צרוף.
עוד סיפור של כפיות טובה
מסופר שינאי המלך הזהיר את אשתו לפני מותו שלא תפחד מהצדוקים ולא מהפרושים, אלא מהצבועים, שמעשיהם כמעשה זימרי אבל מבקשים שכר כפינחס. וכל זאת מדוע? כי אין פיהם וליבם שווים.
הסיפור הזה מביא אותנו אל ה'סקופ' של ערוץ 13, ערוץ עשר (10) לשעבר.
בדרמה, שכבר אינה דרמה, הציג הכתב הפוליטי של הערוץ קלטת בה נשמע ראש הממשלה נתניהו גוער בשר התקשורת איוב קרא על התנהלותו מול הערוצים 12 ו-13 באשר למלחמתם בערוץ 20 ופעילותו של נתניהו לאפשר לערוץ לשדר חדשות (חדשות, הוא בדיוק הדבר שהופך סתם ערוץ נישה לערוץ נצפה).
ההתנהגות של העיתונאים, במיוחד ה'כוכבים' של ערוץ 13 ראויה לבוז ולגינוי בשל פעילותם (מאחורי הקלעים) לסגור את ערוץ 20. אותם עיתונאים שבשנת 2012 עמדו עם שלטים ביד ועליהם כתוב 'ביבי תתערב שלא יסגרו את הערוץ. מי יביא לחם לילדינו', פעלו כראשוני הצבועים, הדו-פרצופיים וכפויי הטובה נגד אותו בנימין נתניהו שבפניו התחננו שיתערב לטובתם.
אז השבוע מביאים קלטת בה נשמע נתניהו נלחם לטובת ערוץ 20 שלא ייסגר ויוכל לשדר חדשות כ'סקופ' עיתונאי. הלו חברים, עובדיה, רשף, אמנון לוי ושות', תשתקו, לפחות.
באותה הזדמנות אני פונה לאקדמיה ללשון שתגדיר מחדש שני מושגים: צביעות וסקופ, לידיעתכם.
גיא פלג, כרוז או עיתונאי?!
השבוע יצא לדרך קמפיין מלאכותי ההופך את כתב ערוץ 12 ל'קדוש' שאוטוטו הולך להיות מעונה.
נזכיר, מדובר באדם שעל פי התנהלותו, מתאימה לו ההגדרה 'מתחזה לעיתונאי' כי מה שהוא עושה זו לא עיתונות אלה צנרת חלודה להעברת מסרים של צד אחד ב'מחזה', וזה לאו דווקא האנרדוג, האיש הבודד, אלא את דבריה של המערכת הגדולה בעלת פוטנציאל דורסני, הפרקליטות והחקירות במשטרה.
ערב-ערב יושב הכרוז גיא פלג באולפני ערוץ 12 ומקריא, כפשוטו, טקסט שנכתב על ידי צד אחד (משטרה-חקירות-פרקליטות), ואם נצמד לעובדות היבשות, אפילו לא טקסט בעל ערך שעבר פילטרים והפך לחלק מכתב אישום.
במהלך דקות ארוכות הוא מקריא(!) את הטקסטים הללו, שלא במקרה הם חד צדדיים וממוקדי מטרה אחת, נתניהו, והוא עוד זוכה לנהמת תמיכה מצד חבריו-עמיתיו, שלא במקרה שותפים לדעתו הפוליטית, לא המקצועית.
נכון, טוב שהזכרתם לי. גם לערוץ 13 יש את ה'פלג' שלו, הכרוז שמקריא מידי ערב חלקים מוטים וחד צדדיים מחומרי הגלם של החקירות של ראש הממשלה.
כדי ששני הקריינים-כרוזים הללו יקראו עיתונאים, עליהם לעשות השלמות. חלקים שהמשטרה/הפרקליטות לא רוצים שיצאו לציבור, תגובות המעורבים, והכי חשוב להביא חומרים שעברו פילטרים והפכו לכתב אישום.
עד אז השניים יכולים להיות לא יותר מאחד המבצעים ב'רמי לוי' 1+1, או שניים במחיר אחד.
ולסיום, למשקיעים בחדשות ערוץ 12 ו-13, לא יותר זול לשכור את שירותיה של קריינית מקצועית שתקריא את הטקסטים הללו?! לפחות תחסכו הרבה-הרבה כסף.
