המוסד הפך לרגע לחברת הובלות והביא מאות קילוגרמים של משמכים, קלסרים, דיסקים ועוד בהם תוכניות, הנחיות והוראות ליצור נשק גרעיני
נכון, ניחשתם. הארכיון של ביבי, בעצם הארכיון הפרסי. אתם יודעים מה? הסיפור העצוב שמלווה כל הצלחה של ישראל.
לא אלאה אתכם בפרטים, אתם כבר מבולבלים כמוני. אז ניגש ישר לעניין המרכזי. המרדף אחרי בנימין נתניהו גם בשדות האופל של איראן.
הנושא האיראני הפך לאבן בוחן של הציבור הישראלי באשר למילוי תפקידו של בנימין נתניהו כראש ממשלת ישראל.
נדלג על הגיחוכים המלאכותיים והמתוזמנים של אלדד יניב ושות' ונגע במהות.
נתניהו טוען זה שנים שאיראן נמצאת על מסלול המראה לנשק גרעיני כדי להשמיד את ישראל. בעצם, נתניהו חוזר ואומר מה שהאיראנים עצמם אומרים זה שנים 'נשמיד את ישראל!'.
העולם המערבי מתחלק לשניים, הקבוצה הראשונה מונה את מדינות אירופה שמזמן הרימו ידיים ודגל לבן והחליטו להיסחף אחרי גורלם כפי שקובעים אותו המהגרים/המסתננים המוסלמים במאות אלפיהם. מנגנוני ההגנה הטבעיים שיש לכל יצור חי להישרד, לחיות, להתקיים, הושמד בתהליך ארוך של נוחות וחוסר אתגרים קיומיים של האירופאיים.
אולי האבחנה אינה מדעית-פלצנית ואינה נתמכת ב'מחקרים' כאלה ואחרים. אבל, בסיסה איתן ויציב ובנוי על השכל הישר. זה מה שאנחנו רואים, זה מה שאנחנו מבינים ממה שקורה בארצות אירופה השׂבעות.
בקבוצה השנייה, ארצות הברית. שם העניין פשוט יותר. הנשיא לשעבר אובמה ונושא כליו ג'ון קרי, הלכו בדרך בה עדיין צועדת אירופה, (מקווה שאין צורך להביא ראיות מן העבר הלא רחוק…). אבל, בניגוד לאירופה, המערכת החיסונית של ארה"ב קיבלה תפנית בדמותו של הנשיא הנבחר דונאלד טראמפ. האיש פשוט רוצה לחיות, לא מוכן לקנות את ה'בולשיט' של יפי הנפש באו"ם, באיחוד האירופי וכו'. והוא פועל בהתאם. מקבל החלטות שהמשותף להלן, אמריקה רוצה להיות חופשיה וחזקה, ובעיקר לא נתונה לאיומים קיומיים.
…נחזור לנתניהו והמופע שהרס ליריביו בשמאל את השבת…
הטענה הכי מגוחכת היא של הממשל הקודם של אובמה והאירופאיים ש'בנימין נתניהו לא חידש כלום'. או קיי נניח לרגע. שאלה. אם הראיות כה חמורים וחד משמעיים, ובעיקר מסוכנים, מדוע חתמתם על הסכם כזה עם איראן מלכתחילה?!
ואם ידעתם וחתמתם, זה עוד יותר חמור. נתתם רישיון לאיראן לייצר נשק גרעיני תוך שאתם מאתרגים אותה ומאפשרים לעשות את מלאכתה ללא הפרעה… אין לזה פרוש אחר. נכון, ההסכם מעמיד את איראן על מסלול ההרצה מעט יותר ארוך (10-15 שנים) אבל יש אישורים.
לסיכום. אכזבה מהפרשנות והביקורת על המוסד, ראש הממשלה וצה"ל על עצם המבצע. אכזבה מההפרדה המלאכותית בין הישגי המוסד והישגו של ראש הממשלה.
ולא פחות חמור, התגובות האיראניות כולן, ללא יוצא מן הכלל, הם ציטוטים מפי פרשני ועיתונאי התקשורת הישראלית. שום תגובה איראנית מקורית.
אגב, זהו עוד אישור שמדובר בהצלחה נוספת של בנימין נתניהו ומדינת ישראל.
דיני נפשות כמו יציאה למלחמה, בהרכב מורחב
כאדם מאמין ודמוקרט אמיתי שאינו שם מבטחו בידיהם של בני אדם בנושאים מסוימים, הוטרדתי השבוע מהאפשרות שגורלו של עם ישראל יהיה נתון בידיהם של שני אנשים: ראש ממשלה ושר ביטחון.
על אף העובדה שאני סומך על שיקול הדעת, המנהיגות והמחויבות של בנימין נתניהו לעמו ולמדינתו, אני מוטרד מההחלטה (החוק).
במסורת ישראל לימדונו שבדיני נפשות מחליטים פורמים רחבים מאוד, שניים, שלושה ואפילו שבעים ואחד ויותר.
הסכנה האמיתית מצויה באפשרות ובפיתוי להיגרר למלחמה בגלל הקלות והנגישות להחלטה הרת גורל בפורום כה מצומצם, שני אנשים, אפילו לא שלושה.
והכי חשוב. חוקים, אני בודק את תועלתם או מסוכנותם על ידי השאלה, מה היה קורה אילו מי שאני לא סומך עליו, יקבל החלטה הרת גורל על יציאה למלחמה.
נא לא לבלבל את המוח
אולפני הטלוויזיה מלאים ב'פרשנים' שעל חלק גדול מהם אבד הכלח. דוגמיות? בבקשה: רוני דניאל, ערד ניר, אמנון אברמוביץ', והלהיט האחרון ברק רביד.
מדוע אבד עליהם הכלח, אתם שואלים. סיבה פשוטה. על כל אירוע הם מספרים לצופים ממאווייהם האישיים/דעותיהם, ואינם מוסיפים לצופה הממוצע שום מימד של הסתכלות על האירוע, שום זווית שידועה רק להם.
שאלה. מה לכל החבורה הנכבדה הזאת ולתרבות ולהווייה האיראנית/פרסית? על סמך איזה ידע וחוויות הם נכנסים לנעליהם של הפרסים ומייצרים זווית ראיה נוספת, לא מוכרת ולא ידועה לצופה?.
מצויים היום חוקרים ופרשנים ממוצא איראני, אנשי אקדמיה שאני שומע (לעיתים נדירות) אני יוצא עם עוד משהו שלא היה לי לפני שהם פרשנו את המצב.
אני חושב שיהיה זול יותר לחברות החדשות לממן תרפיה קבוצתית לחבורה הזאת מאשר לשלם להם הון תועפות על סחורה שתוקפה פג ואינה ראויה להאזנה אנושית.
איש חינוך אינו מוגן מפני יהירות
הנושא הבא מצריך רמות גבוהות של רגישות, הבנה ונחישות. אסון הערבה.
בשבוע שעבר חוותה ישראל את אחד האסונות המטלטלים והמיותרים בתולדותיה.
תלמידים ותלמידות במכינה קדם צבאית יצאו/הובלו לטיול הכרת ואהבת הארץ דרך הרגליים, טיול שהיה גם טיול סיום חייהם הצעירים.
איני מעמיד עצמי כשופט, אולם בניגוד לטרגדיות אחרות, במקרה הזה, התקוממות הנפש והזעזוע על מותם הטרגי היה קשה.
מדוע? כי מדובר במוות ידוע מראש. נזכור שבימים שקדמו לטיול, כל מהדורת חדשות, נפתחה בידיעה שחל איסור מוחלט לטייל בוואדיות הנגב והערבה עקב שיטפונות.
עוד ידיעה ועוד מהדורת חדשות, ולכאורה הכל היה ברור וידוע, כולל המסקנה שלא מטיילים בוודיות הללו. נקודה.
…במציאות הזאת, מישהו או מישהם מחליט להתעלם מכל האזהרות ולצאת לטיול, להיכנס בעיניים פקוחות למלכודת מוות וודאית.
התוצאות הטרגיות ידועות: עשרה נספים, תשע נערות ונער אחד.
שבוע אחרי האסון יש רק מסקנה אחת. ככל שאתה 'איש חינוך אליל' כך הסיכוי שתקבל החלטות אסוניות, בתנאים מסוימים ללא שתהיה מוכן להקשיב לאחרים ובעיקר למציאות, גדול.
מדוע?! כי רק מי שמרגיש 'קרוב מאוד' לאלוקים, יכול להרשות לעצמו להחליט החלטות שכל העולם מצד אחד והוא ואלוקים בצד ה
