כיצד אבא ואימא מסוגלים לשלוח את בנותיהן בנות השמונה להתאבד, בחיוך & הדם, כל הדם על ידיו של הנשיא האמריקאי היוצא & אכזבה ותסכול מהאיש שיכול היה למנוע צער וכאב לעולם כולו
וידוי. השבוע נשברתי, קרה לי משהו שבמהלך חמש שנות הלחימה בסוריה נמנעתי ממנו.
הסרטון בו מופיעות שתי ילדות בנות שמונה עם אביהן ועם אימן, המשכנעים אותן לעטות חגורת נפץ ולהתפוצץ ליד חייליו של הרודן בשאר אסאד.
הניגודים בין ההורים לילדים היה שׂטני. מחד, שתי בנות חפות מפשע, תמימות לבושות בקפידה, ומהצד אבא ואימא שׂטנים, ללא מירכאות, המשדלים אותן להתפוצץ ולהיות שהידות.
הסרט הופץ מספר ימים אחרי שהן התפוצצו.
נאמר ונכתב די על זוועות המלחמה בסוריה חיילי אסאד, דאע"ש וכל החולירעות מכל הארגונים. אין רגע בו לא מתבצע מעשה אכזרי-שׂטני, לא אנושי. נכון, כל המעשים הללו על פי הקוד היהודי מזוויעים ומקוממים, אבל לצפות בסרטון בו הורים מלטפים ומחבקים את ילדיהם למעשה התאבדות במודע?! בשבילי זה היה סרטון אחד יותר מידי. בתודעה שלנו, כהורים וכילדים, צרובות תמונות חווייתיות של אושר, אהבה, געגוע אלה כלפי אלה. ולכן, הצפייה בסרטון גורמת לך להתנגשות מטלטלת, רגשית וגופנית.
ולחשוב שמי שנושא באחריות העליונה לתמונות אלה ולתמונות זוועה נוספות הוא לא אחר מאשר נשיא ארצות הברית ברק חוסין אובמה, זה מקומם.
אני לא יודע כיצד ניתן עוד לשמוע ולהביט באיש הזה?! אני לא יודע איזה סולם ערכים-תרבותי 'מכשיר' את הנפש והנשמה שלך להיות מסוגל שלא להזדעזע. כיצד אפשר להמשיך הלאה מהידיעה שהאיש הזה, אובמה חלק הלשון, יכול היה למנוע את הטרגדיה האיומה אשר שוברת שיאים חדשות לבקרים, והוא לא עשה זאת.
איני רוצה להתבטא בחריפות יתר, למרות שמגיעות לאיש הזה קיצונות של דחיה והסתייגות, וזאת רק מהסיבה שבעוד מספר שבועות הוא יתפוגג מהעולם שהרס בחסות פרס נובל לשלום.
ח"כ אורן חזן מצדיק את המוניטין שיצא לו
תחושות קשות של זעם ודחיה חשתי לנוכח הידיעה שמספר חברי כנסת קיבלו אתנן כדי שלא יעשו בעיות בהצבעה על התקציב.
נתחיל בחרדים. הם לא למדו דבר ולא שכחו דבר. כל אימת שהם מגיעים לשלטון, הם תובעים ומקבלים מיליוני שקלים לצרכיהם (החשובים). אולם, כאשר עולה אחד כמו יאיר לפיד, הוא מיישם את הנוסחה שהם-החרדים יצרו, בכיוון הפוך.
מה שמעניין שיו"ר וועדת הכספים ח"כ משה גפני גזר את הקופון השמן ביותר, שמונים מיליון שקלים, ואני בטוח שהם ילכו למשימות קדושות בקהילות החרדיות. אבל, ריבונו של עולם, מר גפני. אין מחר?! אין אפשרות, אפילו שעכשיו היא קלושה שמחר יגיעו לממשלה חבורה השונאת את הדת והדתיים, והכי את החרדים, ותפגע בך ובציבור שאתה מייצג?!
רק לפני שנים מועטות יאיר לפיד שלף את פרוסות הלחם והמרגרינה מפיותיהם של ילדכם, והעולם הפוליטי שקט. אתה יודע מדוע?! בדיוק בגלל מה שאתה עושה עכשיו. חבל.
זה שח"כ אורן חזן ממשיך לחייך, זו תעודת עניות לשיטה הנהוגה בבחירות. אם אדם כזה עבר, די בקלילות את כל הפילטרים וצריך לשלם לו אתנן, (אין מילה אחרת למעשה), זה לבושתו ולבושתנו.
איני יוצא נגד השיטה בה מעמידים לרשותו של ח"כ כסף שינתב לפרויקטים ופעילויות ציבוריות, מקומם שהשיטה מיושמת דווקא על ידי אנשים המנהגים בבריונות פוליטית, ללא חשש.
ולדעת שיש המון-המון-המון נושאים שאינם מטופלים רק בגלל שאין להם 'אבא' אלים המוכן לתבוע אתנן כדי שיצביע בעד התקציב, עוד יותר מקומם.
נ.ב
דיברנו על ח"כ משה גפני וח"כ אורן חזן, אך הדברים נכונים ותקפים לכל מי שנתן ידו באתנן.
להיות מורה זה לא מה שהיה פעם
אתמול חל 'יום המורה'. ראשית, ברכות לכל מי שעוסק בחינוך וחושב שהוא 'מורה'.
יש היום מעט מאוד מורים. 'מורה' הוא מושג שאינו מבטא את עבודת החינוך של 2016, מקסימום, זה מזכיר שיש מי יודע ויש מי שבדרך לדעת.
כיצד משנים זאת?! בעולם בו יש התפוצצות ידע, עצם הידיעה אינה הופכת אותך לחכם יותר, מועיל יותר או שווה יותר. הידע יכול לתת לך יתרון יחסי-זמני בנושא מסוים, אולם היתרון הזה ימחק די מהר בזכות ה'רב גוגל' והאינטרנט. מקסימום אתה הופך להיות חבר של 'גוגל'. אבל זאת לא המטרה.
המודל של המחנך, זה המעצב את דור העתיד, הוא שילוב של 'מנחה' ו'דוגמה אישית'.
הילדים של היום בעלי מיומנויות טכנולוגיות מדהימות. היכולת שלהם לנווט ביער המידע ואפשרויות ה'יש', בלתי מוגבל.
הילדים הללו נולדו עם מקלדת ביד או לכל הפחות נולדו לעולם שמקלדת ואחיותיה הם האמצעי לשעוט לעתיד.
כמה שהילדים יהיו מפותחים שכלית ובעלי מיומנות טכנית, עדיין מגבלות החוויה האישית והניסיון המצטבר יחסר להם כדי להשלים את התמונה ולצרף את חלקיה להרמוניה מועילה.
הייתי ונותרתי מאמין גדול באדם, במנחה, זה שבהתנהגותו ובאורח חייו מתווה את הדרך, פורץ את השביל ומסמן לאחרים את הכיוון.
'המורה' אינו עוד בשר ודם כפי שהיה אלפי שנים, אלא הוא כל מה שיכול להשפיע עליך, גם אתה לא יודע.
הטלוויזיה, המחשב, הסמרטפון, הרשתות החברתיות, האינטרנט, הקולנוע ועוד ועוד, הפכו ל'מורים' האולטימטיביים של הדור החדש. כלל המכשירים-האמצעים הללו משפיעים במצטבר על הילד הרבה יותר מאשר מורה-מחנך הנפגש עם התלמידים למשך מספר שעות כל שבוע.
הקשר בין התלמיד לבין המכשירים הללו אמיץ יותר וצמוד יותר, ולכן, עלינו להיות מודעים לשינויים הללו ולהתאים את דרכי החינוך וההוראה בהתאם.
המורה של היום צריך להיות 'מנצח' על תזמורת בה מנגנים מגוון כלים, ולהביא את הצלילים לאיזון ולהרמוניה בבניית אישיותו ועולמו של התלמיד.
אני מקווה שנדע לשמור ולשמר את מקומו של המורה האנושי במרכז כדי שלא נפספס את העיקר, וחלילה בעוד מספר שנים נחגוג את יום 'הסמרטפון' במקום יום המורה.
