על כמיהה עם אמנון בוכניק
אמנון בוכניק, יליד ותושב קריית שמונה, פרסם לאחרונה את ספרו הראשון- רומן המתח המרתק והמיוחד "כמיהה" בהוצאת ארגמן-מיטב. זהו מסע סוחף, מיוחד, ועוצר נשימה של זוג אוהבים על פני יבשות וארצות. הרומן, כתוב בשילוב מיוחד של שפה מליצית ושפה ריאלסטית ובכך משרה קסם רב על קוראיו.
נאור נאורי
- מי אתה 'אמנון בוכניק', למי שלא מכיר אותך? וכיצד התחברת לספרות וכתיבה?
אמנון: "שמי אמנון בוכניק, נשוי לאתי ואבא למאור ואוריה. אהבתי לספרות וכתיבה החלה כאשר למדתי את ש"י עגנון ואת ספרי. הסגנון, השפה, פלפולי הלשון הקדומה, הגוון וצבע הלחן שבה הספרות עצמה מדברת, היכולת שיש בה להביע את רחשי הלב, דרך סיפור שירה או פואמה מליצית, השחרור שיש לפרוק הכל על הנייר שמרגע לרגע מתעבה מתפתל ונעשה לשיר או לספר המעלל עלילה נפלאה, בכל עת ועת. תמיד דומה הייתי לכל מה שהספרות עצמה מבקשת, רגש כמיהה, עלילה מתח או רומן פנטסטי שטומן בתוכו את כל מה שיש בנו בלב, ועולה ונרקם לתוך עלי דף לבן".
- מי הם שלושת הסופרים האהובים עליך, ומדוע?
אמנון: "אהוב ליבי כפי שתמיד היה ונשאר הוא עגנון הגדול: שפתו, תיאוריו, לשונו המקראית. ניתן לראות את חותם אצבעותיו כבר בפסקה הראשונה בספריו, אי אפשר שלא להתעלם מכל גווני הלחן שבה הוא מביע את עצמו ספריו ותחושותיו, ניתן לראות בו את כל מה שהספרות העברית מבקשת. מדרשי שם, מוטיבים דימוים ואנלוגיות נפלאות משתלבות כולם יחד בספריו המרתקים,
השניה היא יוכי ברנדס, בספריה- אדל, הגר, הפרדס של עקיבא. כל אלו ועוד. היא משלבת בספריה אומץ, 'יציאה מהארון' נגד החברה החרדית הקשה. היא חושפת את עצמה כדרך הדמויות ואת מה שעבר עליה בילדותיה וחייה. כתיבתה היא בשפה מליצית וגבוהה נפלאה ועוצמתית, היא אינה חוששת להביע את עצמה ואת מה שעבר עליה, כל אלו יחדיו משתלבים לתוכה לגאונות נפלאה,
השלישי הוא דויד גרוסמן "שתהייה לי הסכין", כשקראתי ספר זה, מיד ראיתי את ההשתקפות של כל אחד ואחד מאתנו.
הפנטזיות החבויות שבתוכנו, הסתירה האיסור והפיתוי לעץ הדעת. הוא אינו חושש כלל להביע את עצמו ואת שאר קוראיו לנחש, ואולי גם להצביע עליו כסוטה מופרע, הוא אינו מתאזר בסבלנות ושופך לספר את כל החששות הפנטזיות ואת מה שאין אנו מעיזים לעשות. כן הוא ממש נפלא בעיני".
- אתה הולך לאי בודד, מהם שלושת הספרים שתיקח איתך?
אמנון: "הספר היחידי שהייתי לוקח איתי לאי הוא ורק הוא והוא- 'האלכימאי' של פאולו קואלו, מרתק, סוחף, עוצמתי ואי אפשר להניחו לרגע, ספר זה הייתי שומר בתוכי כדי לא לשכוח לחלום להעז ולצעוד קדימה, ולא לשכוח תמיד האופק הינו במרחק נגיעה.
מה הוא בעצם הרומן כמיהה, וכיצד עלה במוחך לכתוב אותו".
– נחזור לספר הביכורים שכתבת "כמיהה". מהו בעצם הרומן הזה?
אמנון: ""כמיהה" הוא בעצם מה שכל נפש מבקשת. טפיחה מרובה על כתף פצועה, קרוב שפתיים אדמדמות מנשקות בדוחק פצעי פה סדוק, או עיניים הרואות כליה מדממת, כמיהה מתאגד לרומן פנטסטי המשלב בתוכו פרצי רגש, אהבה, תעוזה רצון ואומץ, עלילה המשתלב בארץ ומחוצה לה. דמויות אמוציונליות מרתקות פועלות. ניתן לראות בספר את כל אחד, ואחת מאתנו, דרך תעוזה קינאה ואהבה אובססיבית.
הרומן 'כמיהה' עלה במוחי, כמעט כמו אישה מעוברת, הוא שר בתוכי, בעט צבט ודפק את פעמותיו, הוא היה לרוב קצת חוצפן הוא אינו שאל אם אני מוכן לקראתו אלא התפרץ בוואט אחת ונעשה כעט לפניכם ספר נפלא ומרתק".
- מתי התחלת לכתוב והאם זהו ספרך היחיד או שישנם עוד ספרים במגירה?
אמנון: "את "הנשיקה הראשונה" בכתיבה כתבתי לאחר משבר אהבה ראשון, בהיותי עלם צעיר. מוכה הייתי שברון לב וצער. מירורי שפתי נחתמו בדממה שקטה. עלי אותיות כתובות נעשו עתה לכותל עבורי שבהם פוצח הייתי בשירה מדממת, כותב את אשר על ליבי על חיי ותסכוליי. סיפורי משל סיפורי מקרא ועוד".
- כיצד הגיע הרעיון לספר המרתק הזה, מהיכן לקחת את החומרים?
אמנון: ""כמיהה" בחר אותי להיות עבורו מליץ יושר עבור כל המבקש ספר חוכמה בעל גווני לחן שונים ומגוונים. הרעיון של הספר החל כאשר חשתי שמשהו בעל דחף חזק שרוצה, ומבקש לצאת החוצה. הוא בא כתפילה, תפילת לב, בקשה, חמלה ועיניים הרואות בדממה כליה מדממת. וכן יש בו הרבה מן חיי חייכם שלכם גם". - לסיום, מה עם הספר הבא?
אמנון: "ספרי הבא כרגע אינו נמצא בשלבי התפתחות. כעת מצוי אני בטעינה רבה להשכיל יותר עבורכם. בטוח אני שכאשר תעלה בי שוב ההשראה. ההגשמה הבחירה. אהיה מוכן לזאת", אומר אמנון בסיום הריאיון ובהחלט מסמן את היעד הבא, הספר, הרומן, מה שיחליט. בכל מקרה זה יהיה מיוחד.
אנו מאחלים לך ולספרך המרתק, אשר לא ניתן להניחו מן היד עד סיום, קריאתו, הצלחה רבה. אנו ממליצים בחום על קריאתו, ובטוחים שימצא את מקומו על מדף הספרים של חובב ספרות יפה ומרתקת, ובכל ספריה עירונית.
