לא חשבתי שבגיליון של יום הכיפורים אכתוב את מה שתקראו בהמשך… אבל, הנה, אמונה לחוד ומציאות לחוד…
…אם יש מישהו בקהל שאינו מבולבל, שיקום… אף אחד לא קם, כי כולנו חושבים שהצדק איתנו, והאחרים טועים. וכמו שקורה לא פעם, יש טוויסט בעלילה והמציאות טופחת לנו על הפנים.
הדיונים על כיצד מתמודדים הכי טוב מול מגיפת הקורונה הגיעו לדרך ללא מוצא. אין ולוּ נושא, נתון, תפיסה שיש קונצנזוס לגביו. אני מבין שבני אדם חושבים אחרת, מבין שהיופי אצל בני אדם זה ריבוי דעות, אבל כאשר מדובר ב'חיים או מוות', כל הדברים הללו צריכים לזוז הצידה, ולתת זכות קדימה לחיים. נקודה.
כדי שנהיה ברורים, נאֹמר שאילו אפשר היה לאפס את כל מה שקרה מפרוץ המגפה לפני כשבעה חודשים ולהתחיל מחדש, היה צריך ללכת בדרך המלך בנושא המגיפה, ורק הנושא הבריאותי הוא המשפיע על ההחלטות. כיצד?! לקבוע כללים ברורים ואחידים ולהחיל אותם על כולם, כולל כולם, בלי חריגים ובלי יוצאי דופן.
החטא הקדמון שזה לא נעשה כך, והפוליטיקאים דחפו את ידיהם ואפם לקדירה ותרמו בצורה מכריעה לבלבול ולבלגן שאנו נמצאים בהם היום.
איני נוהג להשתמש בדרך כלל בביטויים 'לא פרלמנטרים', אולם יש רגעים שהנושא והמעמד מחייבים זאת.
לצערי ולדאבון לב, רוב הפוליטיקאים הישראלים, בכל ומכל המפלגות הם עסקנים שהיכולת המופלאה שלהם היא לשבת על הגלגל (כמו שאמר אריק שרון ז"ל) ובכח עסקנותם (הרדודה) וכישרון ההתמדה להתגלגל משך שנים מיעד אל יעד מתפקיד לתפקיד.
מבלי לפגוע באיש זה או אישה, בידקו כיצד הגיעו חלק מהח"כים והח"כיות לכנסת?! לתפקידי שרים?!. לא תמצאו מנהיגים שהובילו את הציבור אחריהם למאבקים פוליטיים משמעותיים. חלק גדול היו עוזרים, יועצים ונושאי כלים של אחרים. הגעתם לכנסת הייתה כחלק מעסקאות של 'שמור לי ואשמור לך' 'הצבע עבורי ואצביע עבורך'. 'אעשה כל מה שתגיד לי' זה כל הסיפור על רגל אחת.
יש גם את שפשוט אינם מתאימים ל'הנהגה ציבורית-אזרחית', בוגרי צה"ל, שב"כ, מוסד ושב"ס, שעברו בקומה זקופה את הפילטרים, רק בשל דרגותיהם ועברם הביטחוני. אם הם אכן מתאימים לתפקידם הרם?! שכל אחד ישפוט על פי הגלריה שהוא מכיר.
איני רוצה לעשות עוול לרבים וטובים הנמצאים בכנסת, אבל מה לעשות שהמנהיגים האמיתיים, המעטים, התגלו במשבר הקורונה, ודווקא לא בקרב חברי הכנסת והשרים.
המנהיג, בהא הידיעה שעלה על כולם הוא הרב דוד יוסף בנו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל.
הרב דוד, מנהיג אמיתי, עמד מלוא קומתו בימיה הראשונים של המגיפה וקרא לציבור המאמינים לנהוג אך ורק לפי התקנות שמשרד הבריאות קבע. לא אשכח את הסרטון הראשון שלו. הרב דוד עמד מול המצלמה ופיזר את המתפללים לביתם, כפי שהייתה ההנחיה אז, ומיד נתן דוגמה אישית והחל להתפלל ב'יחיד' לבדו מול המצלמות, תפילת ערבית.
הרב דוד הפגין מנהיגות נטו, לא הביט לצדדים לראות לאן נושבת הרוח (כפי שעשו ועושים רוב הפוליטיקאים והח"כים), קרא את המפה הכי נכון, ומעל לכל, נתן דוגמה אישית ביישום הכלל הכי חשוב בתורה 'פיקוח נפש דוחה הכל, כולל הכל'.
והשיא השבוע, בעוד השר דרעי מגלגל עוד תרגיל שוּפוּני כלפי העסקנים בחצרות מאמיניו, קם הרב דוד יוסף מלוא קומתו ועוצמת קולו וחזר על הדברים הללו. להתפלל ב'יחיד' גם ביום הכיפורים, וזו כבר רעידת אדמה אצל קבלני המשנה של הקב"ה. כן, גם לסגור בתי כנסת ביום הכיפורים, הוא פסק… ואני בכיתי מכאב על סגירת מקדשנו מעט ועל המחיר שגובה מלאך המוות. חלק מהדמעות היו מהתרגשות מהדברים הללו.
כל הכבוד לרב דוד יוסף.
מאבד את עולמו ברגע
לנוכח נביא האמת, הרב דוד יוסף, נמצאו גם נביאי שקר וכזב בצד השני. השבוע האזנתי לאחד מהם, יהושע סובול בריאיון עם אסתי פרז ברשת ב'.
בושה וחרפה. במקום להביט בעיניים מודאגות במצב העגום אליו הגענו, מצא איש הרוח לשפוך קיתונות של ארס ודלק לאש המחלוקת (אומנם, בשפה נאורה). 'ביבי ביבי ביבי' הוא אמר בכל הטיה אפשרית, ותבע המשך קיום ההפגנות. 'נשמת אפה של הדמוקרטיה'… הוא אמר בלי להתבלבל, ובינתיים מעל 1300 זקנים, צעירים ונשים החזירו את נשמתם לבורא עולם.
הפירמידה ההפוכה בה אנשים חיים הפכה לאופנה. כגודל הנפנוף שלהם בערכים, כך התנהגותם הפוכה. יהושע, אינך מחדש לנו כהוא-זה על הדמוקרטיה, אך מפגין אטימות ולב של אבן כלפי מי שחי ובני משפחותיהם של חללי הקורונה.
אִכזבת ובעיקר פספסת הזדמנות ענקית לבחור בחיים, בילדים, בנשים ובזקנים שאולי נמצאים כ-פסע מתהום האבדון. יכולת, כנביא של אחרים וכמודל לחיקוי לומר דברים מתבקשים, דברי פיוס, הרגעה בלימת הסחף וריצת האמוק של רבים במחנה שלך אל האש האוכלת, אבל לא עשית זאת, לא ניצלת את השעה המיוחדת לומר 'עִצרו חברים לרגע. הביטו לשמאל, ועוד פעם לשמאל ועוד לשמאל, לפני שאתם ממשיכים במסע שלכם'.
כנראה, לא לחינם כינו את מי שמוביל הפוך את צאן מרעיתו 'נביא שקר', כי זה הפוך ממה שנדרש בעת הזאת כאשר חרבו של מלאך המוות שלופה.
וזה לא קשור לפוליטיקה, ואפילו לא לדמוקרטיה, סובול.
זה כמו לנסוע נגד כיוון הנסיעה בכביש 6.
מה עשתה לי הקורונה?!
עכשיו שאנחנו לפני יום הכיפורים וצריכים לעמוד עירום ועריה בפני עצמנו, החלטתי להתעמת עם מי שאיני מכיר, לא רואה ולא שומע אותו, אבל הוא זה שהשפיע עלי/עלינו הכי הרבה בשנה החולפת.
"ווירוס נסתר, כמו בכל מפגש בין ישראלי מצוי (להלן, אנוכי) ובין גורם זר, הסיפור מתחיל בפוזה. 'למה מה?! מי אתה שתגיד לי מה לעשות?!' ככה ממש, כפי שאתם מכירים, בין שאמרו לכם את המשפט הכי ישראלי, ובין שאתם אמרתם למישהו אחר. מודה, נכנע. נכנע כי כנראה אתה בסה"כ ה'קוף' ה'פיון' בפרונט ומישהו גדול ועצום ממך מנווט אותך בדיוק אל המטרה.
נכון, חשבנו שאנחנו מנהלים את העולם, והסתבר שלא. נכון, חשבנו שאנחנו 'קובעים' ולא יגידו לנו מה לעשות, ומאז אנחנו בסגר נושם ומחניק. נכון, התהלכנו זקופי קומה כאילו והיינו בעלי הבית, אבל השפלת את מבטינו לקרקע. נכון, לא נהגנו כבוד לבית הכנסת, ושלחת אותנו להתפלל יחיד בביתנו. נכון, קיטרנו על כל הזמנה לחתונה שקיבלנו 'עוד קנס' במקום שנשמח בשמחתם של חברינו. נכון, חשבנו שהכביש הוא של המשפחה שלנו, ומאז רוב הזמן המכונית בחניה, מבלי שנזוכה בדמי הביטוח אפילו. נכון, שחשבנו שיש המון דברים חשובים לפני בני ביתנו כמו: קריירה, פוליטיקה, חשבון הבנק, טיולים מעבר למדינות הים, ועכשיו אפילו לא החזירו לנו את חצי ממחירו של כרטיס הטיסה שרכשנו במיטב כספנו. נכון, חיפשנו (ומצאנו) אלף ואחת סיבות לא להיות עם ילדינו בחיק המשפחה, ועכשיו אנחנו 'עובדים' אצל ילדינו ונכדינו.
נכון ווירוס בלתי נראה, נשמע ומדבר, הכל עשה בעל הבית היחידי והאמיתי, אבא שבשמיים, ואתה היית רק המוציא לפועל.
תודה לך אבא שבשמיים, אבל רק בקשה אחת, רחם על ילדינו, הורינו, סבינו ועלינו, ואפילו שאין אנו ראויים לכך, אבל בכל זאת רחם עלינו כי אתה האבא שלנו, ואין לנו אבא אחר. בהכנעה אני הקטן מן הווירוס.
גמר חתימה טובה.
