צביקה שחטו, נולד וגדל בקריית שמונה, ובשלב מסוים בשנות העשרים לחייו החליט לנסות את מזלו מעבר לים. המסע נמשך ארבעים שנה (מזכיר לכם משהו?) ובמהלכו היה מבעל מסעדות עם טעם אחר, טעם של המזרח התיכון בהולנד.
מיותר לציין שרוב התפריטים שעברו תחת ידיו לא היו בדיוק ב'חתימת בד"ץ', אבל צביקה עשה את הבלתי אפשרי. הכין מטעמים כיד השף הטובה והמקצועית, מבלי לטעום מהאוכל שהכין.
"בזכות חוש הריח המעודן, ידע במוצר, דמיון, יצירתיות, אהבה ותשוקה לאוכל, אפשר היה ליצור ארוחות טעימות מבלי לטעום מהן", אומר צביקה על הפלא של לבשל כשף ואפילו לא לטעום.
ועכשיו, כאשר הוא עצמו הפך לחלק מנוף 'ישיבת ההסדר' ומגדיר מחדש את האוכל בישיבת ההסדר בקריית שמונה, אנחנו מביאים ריאיון איתו.
השף צביקה שחטו גדל במשפחה כורדית שעלתה בשנות החמישים מארביל, עיראק, לקריית שמונה. לאחר הצבא, בשנות ה-80, צבי עזב את ישראל, טייל באירופה, והגיע להולנד, שם פתח את מסעדת השווארמה הראשונה במאסטריכט. "הצגתי קונספט חדש, זו הייתה הצלחה אדירה, ואנשים אהבו את זה. לאחר מכן פתחנו מסעדות אחרות באותו רעיון".
לפני שש שנים החליט צבי לחזור לשורשיו לאחר שחי כמעט 40 שנה מחוץ לישראל. לפני ארבע שנים הוא נכנס לישיבת ההסדר קריית שמונה וגילה את התשוקה שלו לבשל לתלמידי הישיבה, מאז הוא השף הראשי.
- מה משך אותך לתעשייה הקולינרית?
"כמו שפים רבים, ירשתי את אהבתי לאוכל ולבישול מאימי. חייה סבבו סביב אוכל. אני זוכר את הקובאס שלה (קרוקטים ממולאים), הירקות המלאים והאורז הטוב ביותר אי פעם. זה היה הרצון ליצור ולהביע את עצמי באמצעות הדברים שאהבתי".
- היכן ומתי הייתה לך חוויה קולינרית משנה חיים?
"כשסעדתי במסעדת מישלן 2 כוכבים "דה סוואן" באוסטרוויק, פגשתי את השף קאס ספייקרס. למרבה הצער, הוא נפטר בשנת 2011. עם זאת, הוא היה "הסנדק" של התרבות הקולינרית בהולנד. קיבלתי השראה מהמטבח הצרפתי והתבקשתי ללמוד טכניקות מקצועיות חדשות".
- מה גרם לך לעזוב את הולנד ולעבור לישראל?
"ההשראה שלי באה בחיפוש אחר התפתחות אישית והרחבת הידע, סדרי העדיפויות שלי בחיים השתנו. חזרתי לשורשי הדתיים, עידנתי את אורח חיי והבנתי שעתידי נמצא בארץ ישראל".
- אחרי שנים רבות ב'גולה', חזרת לקריית שמונה, מה שלא מובן מאליו. מדוע דווקא קריית שמונה?
"חזרתי לעיר הולדתי לאחר שנים רבות מהסיבה שתמיד הייתי קשור לעיר שבה עברתי את נעוריי ותמיד ידעתי שבמידה ואחזור לארץ אחזור לקריית שמונה. בעצם, כאשר אני חושב מעול לא עזבתי את קריית שמונה. אולי הגוף שלי לא היה כאן אבל תמיד-תמיד המחשבות החברים והזיכרונות היו בעיר".
- לאחרונה התקרבת יותר ליהדות, ל'בית אבא'. איך זה קרה?
"עוד בהולנד התחלתי לחזור ליהדות, ובמיוחד שאשתי רבקה התגיירה גיור לחומרה בארץ, החיים בניכר מחדדים את עוצמת היהדות וגורמים לך לראות את ההבדלים בין אמת לשקר, לחשוב ותפל. היהדות זה שורשים, זה בית אבא זו מסורת של אלפי שנים, ואת זה לא רציתי לעזוב".
- אחרונה יש התפתחות בתחום הקולינריה בגליל. איך אתה מתייחס לחזון לימוד אומנויות הקולינריה?
"קודם כל, אני נרגש באופן יוצא דופן מבית הספר לאמנות הקולינריה של רוזנפילד בגליל. זהו נכס גדול לפיתוח האזור. שנית, אני נרגש מכך ש-JNF מכיר בערך ובאפשרויות שיש לאזור להציע ברמה הקולינרית".
- איך הסתדרת עם העובדה שגם כאשר בישלת 'לא כשר' ולא טעמת את המאכלים, הצלחת. מה זה גרם לך?
"בישלתי כל כך הרבה זמן במטבחים לא כשרים, ואפילו לא יכולתי לאכול או לטעום מהאוכל. זה היה מאתגר, אבל בזכות חוש הריח המעודן, ידע במוצר, דמיון, יצירתיות, אהבה ותשוקה לאוכל, אפשר היה ליצור ארוחות טעימות מבלי לטעום מהן. אנשים אהבו את האוכל שבישלתי, אבל מעולם לא טעמתי אותן".
- והשאלה המתבקשת, איזו מנה 'הפילה אותך'?
"המנה שהפילה אותי הייתה כבד אווז מטוגן בשמן של עצמו ברוטב יין פורט. משהו בטעם גן עדן".
- מה הצעד המשמעותי שעשית בחייך?
"הצעד שהצטרפתי לישיבת ההסדר בעיר. היום אני אחרי חמש שנים בישיבה והצעד הזה השפיע על חיי מאוד".
- תסביר…
"הדבר שמיוחד בעיניי בישיבה, זה היחס האישי והבלתי מתפשר לכל תלמיד ותלמיד שלומדים תורה מפי אנשים גדולים, ולא פחות חשוב חינוך לנתינה, מידות טובות ודרך ארץ והכל באווירה משפחתית. הילדים האלה הם כמו הבנים שלי ואני מבשל להם באהבה רבה".
- והשאלה המתבקשת, לסיום. מה היא קריית שמונה עבורך?
"קריית שמונה עבורי היא עיר מיוחדת ואהובה תמיד הערכתי את חמימות התושבים וחייבים לשמור על הייחודיות והאינטימיות ולהחזיר עטרה ליושנה", בעזרת השם, העטרה תחזור.
התחביב והעבודה שלי הם לבשל וגם למדתי טבחות ואת המטבח הצרפתי ויש לי גם תעודת מלמד טכניקות בישול וגם תעודת שוסיל הגינה.
