היום ה-17 בנובמבר , 2019

Select your Top Menu from wp menus
120 x 600
120 x 600

קבע עובדה

לפני שנים רבות, כשעורך דין סמיר, רק החל לעבוד יחד עם עו"ד שפיגל, הוא נתבקש להגיע לבית משפט המחוזי בנצרת, כדי לשחרר עצור. כשהחל הדיון התברר לו להפתעתו, כי טעות טכנית שנעשתה על ידי אחת הפקידות, מחייבת להשאיר את העצור עוד שלושה ימים נוספים בתא המעצר.

המעמד שלו, מול שופט מחוזי קשוח, כשהוא עורך דין צעיר, בתחילת דרכו, היה לא פשוט. סמיר התעקש על שחרור העצור באופן מידי. 'לא יתכן שאדם ישהה עוד שלושה ימים בתא מעצר רק בגלל בירוקרטיה משפטית', הוא טען בתקיפות ובהחלטיות בפני השופט. השופט שנדהם לרגע מביטחונו העצמי של העו"ד הצעיר, ניסה להוכיח אותו. אך סמיר לא ויתר עד שאותו עצור שוחרר לביתו עוד באותו היום. הסיפור הזה מלמד משהו על אישיותו של סמיר.

מי שפוגש בו מגלה אדם סימפטי ולבבי, איש אמפאטי וקשוב מאד לאנשים שמגיעים אליו ליעוץ משפטי. אבל בין כותלי בית המשפט מתגלה פאן אחר באישיותו. הוא נחשב לעו"ד חריף ושנון, יסודי וקפדן כזה שלא מהסס להילחם על האמת והוצאת הצדק לאור.

כמו, לפני זמן מה, כשיצא להגנתם של קבלן ועובדת עירייה לשעבר מקריית שמונה ששמם הטוב נפגע עקב כתבות שפורסמו בערוצי התקשורת, גם אז הוא לא היסס לצאת מול כמה מהמשרדים המובילים בארץ של עורכי דין מהשורה הראשונה, הוא לבדו מול כולם, הוא לא וויתר, עד שלאחרונה פסק השופט כי לקוחותיו זכאים.

נפגשנו השבוע  במשרדו שבקניון 8 באמצע. סיפורו של עו"ד סמיר הוא סיפור לא שיגרתי. הוא ערבי מוסלמי, תושב נצרת שמחליט לקשור את גורלו ואת גורל ילדיו ומשפחתו עם תושבי קריית שמונה. הכי חשוב לו ככה אני מגלה בהמשך שיחתנו, לא להיתפס כעוד אחד שמדבר גבוהה, על הסכסוך הבלתי נגמר שבמזרח התיכון. בלי סיסמאות ומילים נבובות על חיים של דו קיום, הוא פשוט קבע עובדה ומאז הוא מחלק את חייו, לטוב או לרע עם אנשי קריית שמונה. גם בימים שביתו נפגע מטיל קטיושה, הוא לא נשבר.

מה מביא אדם להעתיק את מקום מגוריו מנצרת לקריית שמונה. כדי להבין זאת, צריך להתחיל מההתחלה מהיום שבו סמיר פגש את עו"ד שפיגל שנחשב לאחד מעורכי הדין המובילים בתחום הפלילים. עוד לפני עידן הסנגוריה הציבורית, כל מי שהסתבך בפלילים אז, מצא את הדרך אל משרדו של עו"ד דוד שפיגל.   

 

– סמיר, איך התחיל הקשר בינך לבין עו"ד שפיגל?

"בתקופת ההתמחות הגעתי לבית משפט כדי לייצג מישהו מול עו"ד שפיגל. אסור למתמחה להופיע מבלי המאמן שלו. עו"ד שפיגל שהוא אדם לבבי ונעים הליכות ראה שהוא הולך להפסיד בתיק, ואז אמר לשופטת 'אני מתנגד שהמתמחה יופיע ללא המאמן'. זה קצת הפתיע אותי, משום שהופעתי אצל אותה שופטת עשרות פעמים בעבר, ואף פעם לא עלתה טענה כזאת. השופטת קבעה שהחוק מחייב, ופסלה את הדיון. אח"כ כשיצאתי ניגש אלי עו"ד שפיגל, שלא הכרתי עד לאותו יום,  ואמר לי "מאד התרשמתי ממך, אתה בחור נהדר, זה לה היה אישי נגדך, מצאת חן בעיני  ואני רוצה שתבוא לעבוד איתנו".

 

– כמה שנים עבדתם ביחד?

"קרוב לחמש עשרה שנים".

 

– אהבת את התחום הפלילי? מה הם הקווים האדומים שלך, אם יפנה אליך אב שניצל את בנותיו מינית, תייצג אותו?

"יש מקרים שלא אייצג בשום מחיר ולא משנה מה יהיה שכר טרחת  העו"ד. מצד שני, תאר לך מצב ולוּ של אחוז אחד שאדם שנאשם בתיק רצח הוא חף מפשע? לא תפקידי לקבוע אם אדם אשם או לא, זה תפקידו של בית המשפט"', אך אני מאמין באמרה 'עדיף לזכות אלף אשמים ולא להאשים אדם אחד חף מפשע!', אמנם כיום אני מתעסק במגוון ענפי משפט בתחום האזרחי (נזיקין, מקרקעין, דיני עבודה, מעמד אישי, חוזים וחיובים, משפט מנהלי ועוד), אך לעיסוק בתחום הפלילי היה ריגוש שלא ניתן לתאר במילים ונהניתי מכל רגע.

– אחדד את השאלה, יושב איתך לקוח שמשתף אותך בעבירה החמורה ואומר לך 'אני ביצעתי את מה שמיוחס לי, אבל אני מבקש ממך תעזור לי?

"אני אספר לך סיפור ומזה תסיק. הגיע אלי אדם שסיפר לי כי נפל באולם שמחות ונגרם לו נזק מאד חמור. מדובר בתביעת נזיקין, בעגה המשפטית בהיקף גדול שיש בה אחוזי נכות גבוהים וסכומי כסף גדולים. התחלתי בעבודה, כשצילמתי את התיק הרפואי שלו, ראיתי שהוא סובל ממחלת האפילפסיה והוא נפל בעבר. ביקשתי ממנו שיאמר לי את האמת. האם הוא נפל עקב מחלת האפילפסיה, או עקב רשלנות של בעל האולם. 'האמת היא שנפלתי עקב האפילפסיה' הוא השיב 'ויש לי מאה עדים שיגידו כי נפלתי בגלל השמן שהיה על הרצפה'. אמרתי לו 'תודה רבה' ונפרדתי ממנו לשלום.

בעולם המוסר והערכים שלי יש קודים שלא אעבור. אבל כשמדובר במקרים של חפים מפשע, אני אהפוך עולמות עד שהצדק יצא לאור. כמו במקרה של אותה אישה מבוגרת ומכובדת  שמצאה ארנק בשוק בקריית שמונה והלכה לתחנת המשטרה 'מצאתי ארנק, ואני מוסרת אותו' היא אמרה ליומנאי. השוטר אומר לה 'את לא מצאת אותו, את פשוט גנבת אותו, התחרטת ועכשיו את באה להחזיר'. זאת המסקנה של השוטר. התביעה הגישה כתב אישום נגד אותה אישה. אני ייצגתי את האישה בבית המשפט, מדובר באישה נורמטיבית שבסך הכול גילתה אזרחות טובה. השופטת דאז נחמה מוניץ הוכיחה במשפט קשות את המשטרה. 'איזה מסר אתם מעבירים לאזרחים?', היא שאלה את התביעה 'מה אתם מחנכים את הציבור, שמי שמוצא ארנק ישאיר אותו אצלו'. עוולות חברתיות זה דבר שאני אלחם נגדו עד הסוף.

או מקרה נוסף שייצגתי. כתב אישום שהוגש נגד אדם שנתפס עם ארגז תפוזים שגנב מאחד הפרדסים. לא שחלילה אני מצדיק  גניבה, אבל לא מגישים על דבר כזה כתב אישום. לפעמים אדם עושה מעשה, כי ידו לא משגת. אם היה לאותו איש כסף לקנות תפוזים בשוק, הוא בטח לא היה מסתכן בגניבה. לפעמים צריך להספיק באזהרה ולא להכתים אדם רק בגלל שנקלע למצוקה כלכלית. ושלא יובן לא נכון, משטרת ישראל עושה עבודה מדהימה באכיפת החוק ואני מעריך מאוד עבודתה הקשה".

 

– איפה הכרת את אשתך?

"ניבין רעיתי מטייבה. נפגשנו בחיפה, היא עשתה את ההתמחות שלה במשפטים. וכך הכרנו".

 

– ואתה מציע לה לעבור ולגור איתך בקריית שמונה?

איך היא והוריה קיבלו את הרעיון?

"סיפרתי לרעייתי עוד לפני נישואי שאני מתגורר בקריית שמונה ואם אנחנו מחליטים למסד את הקשר, זה מחייב שנבנה את ביתנו בקריית שמונה. זה היה לא קל למשפחה של ניבין לקבל את החלטתה. והעובדה שאנו חיים כאן כבר עשרים שנה וטוב לנו, מדברת בעד עצמה".

 

– כמה ילדים יש לכם?

"שני בנים. אמיר בכיתה ח' לומד בבית ספר 'הר- וגיא, והבן השני רמי בכיתה ו".

 

– באיזה שפה אתם מדברים עם הילדים?

"ערבית ועברית".

 

– איזו מוזיקה הם שומעים? לא מזמן חגגנו את יום העצמאות ואת יום זיכרון לחללי צה"ל, איך הם חיים עם זהות כפולה?

"ילדי אוהבים מוזיקה מזרחית. אני לא מטשטש את זהותי, אני יודע מאיפה באתי ומה מקומי, אני יודע שדברים מסוימים הם עובדות ומציאות. הרבה אנשים מדברים על דו-קיום, על הצורך בלהכיר את הכאב של האחר. באתי לגור פה וזאת אמירה בעצמה. הילדים שלי גדלו כאן מגיל אפס, ויש לי אהבה גדולה לאנשים בקריית שמונה, ואני חש בכל לבי שאני אחד מהם וכל מי שמכיר אותי יודע זאת היטב. גם כששמעתי דברים מעליבים, התעלמתי. האנשים כאן טובים, נדיבים ובעלי מוסר.

כילד חשבתי שהאוכלוסייה היהודית יותר עשירה ומפלים את הערבים. וכשאתה מגיע לכאן ורואה את המובטל, ואת זה שאין לו אוכל בבית, אתה רואה את אותם מצוקות שחוותי שם. גם פה יש מסכנים, וגם פה יש עניים וכאלה שידם אינה משגת. לא פעם לקחתי תחת חסותי לטפל באנשים קשיי יום מבלי לגבות שכר בכלל. אנשים כאן עברו תקופות קשות, של קטיושות ושל ירי, נשארו ושגשגו והקימו משפחות".

 

– מה יקרה אם אמיר בנך הבכור יבוא אליך בעוד כמה שנים ויספר לך שהוא התאהב בצעירה יהודייה, והוא רוצה לשאת אותה לאישה.

"אני מעניק לבן שלי את החינוך שאני מאמין בו. ואני אתן לו את חופש הבחירה. אבל, אסביר לו שידע שלכל החלטה יש השלכות, אני לא חי במציאות קלה. זו בטח תהיי גם בעיה לאותה צעירה. לקחתי את הסיכון הזה, כי עובדה שאני חי פה. הלוואי ונחיה בעולם שכולם יקבלו את כולם. כשאני יושב איתך אני מרגיש שאני מדבר עם בני האיש עם התכונות שמיחדות רק אותו. ולא בני היהודי, ככה אני רואה את האיש שמולי".

– אתה מאמין שיום יבוא ושני העמים יוכלו לחיות יחד פה בדו קיום?

""ראס בין דינו" הוא עונה ובפעם הראשונה הוא משתמש במשפט בשפה הערבית. "תסתכל בשוק, יש ערבים, יהודים ודרוזים, נוצרים וכולם מספרים לכולם כשהיינו במרוקו איך אהבנו את שכנינו הגויים ואיך התחלקנו איתם באוכל. אני מאמין שהחיים יובילו אותנו לשם ומקווה שזה יקרה בדור שלי ושלך. לשכוח את העבר. לנסות לבנות פה עתיד לכולם. שהילדים ילמדו לא לירות ברובים, שיחשבו על לימודים ולא על צבא. אני חושב על האימהות שלא ישנות שלוש שנים מתוך דאגה לבן החייל. אני אומר אל תפחדו לחשוב גם על הכאב של האחר.

אני מאמין ששלום עושים בני אדם ולא פוליטיקאים", אומר עו"ד סמיר בסיום הראיון, ונראה שהוא מאמין בכך בלב שלם. 

אולי יעניין אותך